מותר עד אורך מסויים, נראה לי עד הכתפיים....

ראיתי שו''ת של הרב אבינר/שמואל אליהו. קיצור בעולם קטן.

והתשובה הייתה, תלוי מה אתה מנסה להראות בזה. אם אתה מפזר בצורה שתמשוך צומת לב בכוונה. לא.

אם, אתה מנסה לשדר אחריות, בוגרות, אז כן. וכמובן שאני משערת שזה עד אורך מסויים.

ממתי מפזרים שיער כדי להראות אחריות ובגרות?

מראים אחריות ובגרות ע"י שיער פזור?

שאלנו דווקא ת'רב של האולפנא, והוא ענה שלדתיים-לאומיים מותר (כאילו, לדתיות לאומיות) ולחרדיות אסור. זה לא מקובל אצלם וזה יותר הגיוני.. אבל לפי דעתי ולפי דעתם של עוד רבנים- זה לא ראוי..

ולענ"ד זה לא קשור לאורך- זה קשור לתספורת, לצורה שאת מנסה לסדר ת'שיער ולכל הפוזות הנילוות (נו, אתן יודעות=])..

דבר ראשון לפי מיטב זכרוני, הוא אמר "מה את מנסה להראות- לשדר בזה". צודקת אולי לא בחרתי במילים הנכונות.אם את מנסה לשדר, פוזות, וסליחה על המילה אבל סוג של חופשיות וקצת פירצות. אז לא!

דבר שני, כן. מניסיון ישלי שיער לא ארוך במיוחד שדיי מבגר אותי- ואני לא מנסה להשיג את המטרה הזו, וזה גם לא נעים לי פזור, אז אני לא מסתובבת לרוב ככה.

ואני לא מצוטטת מילה במילה את הרב אני לא זוכרת, קראתי את זה דיי מזמן. סליחה!

אני ממליצה לשאול בחברים מקשיבים או לחכות לאחד מ"רבני הפורום" שיגיבו...

וגם תלוי לפי המקום והסביבה..

תלוי איך הסובבים אותך מקבלים את זה, ומה הם מבינים מזה..

בס"ד ליקבה"ו

במקור, אם תבררו בדברי הגמרא והראשונים, גם פנויה מגיל שלוש (אם אני לא טועה, ויכול להיות שרק מגיל תשע), חייבת בכיסוי ראש. כן, חייבת. אלא מה, שמשום מה הדבר נפרץ, וכיום אם נגיד לילדה בגיל תשע להלך עם כיסוי ראש היא תחליף את החצאית במכנסיים. ומכיוון שמוטב שיחלל שבת אחת וישמור הרבה לא כ"כ פוסקים את ההלכה הזו היום.

לכן היו שאמרו שלפחות ילכו הנשים עם שיער אסוף. אני חושב שהדבר הוא טוב מאוד וחשוב, ויש לו מקום בהלכה, אבל זה לא חמור כ"כ שמישהי באה לסר את השיער שלה ולכן הוא מתפזר לרגע אז זה אסור. בכ"מ, אני חושב שיש כאלה שממש מחייבים שיער אסוף.

מותר לתמוהה לרגע, יש פה רב שאמור לענות לשאלות כאלה, או שסתם מעלים אותן לכאן? כי אותי חינכו ששאלות בהלכה מופנות לרב. זה נחמד לשמוע דעות של אחרים, אבל תכל'ס, מה קורה בסוף?

אחלה רעיון.

אע"פ שיש פה כמה וכמה ביינישים שמביאים [וזה בדוק] את דעת הרבנים.

בס"ד

גילוי נאות: כשהקימו את הפורום, היו לי מחשבות זדוניות בראש, לבקש מרב בעל שיעור קומה הלכתי להשתלב בפורום ולענות על שאלות. בסוף, משיקולים מהותיים ופרקטיים, ירדתי מהרעיון.

אבל לגוף הדברים: נכון. אין פה רבנים ולכן הדברים שנכתבים פה הם לא פסיקת הלכה. בכל מקרה, לבירור דברים רעיוניים וכו', להעלאת נקודות למחשבה. וגם להבאת ההלכה (לא פסיקה אישית. הבאה של הלכה פסוקה), לענ"ד זה המקום.

יש פה כמה אנשים שיכולים להעיד ששלחתי אותם לרבנים מסויימים כדי לברר את ההלכה לעומק...

בכל מקרה. הדגשתך היתה במקום. שכוייח!

לגבי דברי עמישב, כאילו ההלכה המקורית היא שגם רווקה צריכה לכסות את הראש - זה לא נכון. כך היא אכן דעת הרמב"ם, וכך נהגו בתימן, אבל רוב הפוסקים כותבים במפורש להפך. עיינו בשו"ע אורח חיים ע"ה ב, שכותב במפורש שרווקות לא צריכות לכסות את הראש.

אבל מה - יש לכאורה סתירה בשו"ע - באבן העזר כ"א ב, הוא מצטט את דברי הרמב"ם, שגם רווקות אסורות ללכת בפריעת ראש.

לכן אחד הפוסקים (מגן אברהם באורח חיים ע"ה, ס"ק ג) תירץ, שיש הבדל בין שני המקורות, על איזה מצב מדובר - רווקה לא צריכה לכסות את הראש, אבל אסור לה ללכת ב"פריעת ראש", דהיינו בשיער מפוזר.

יש שהחמירו כמותו, אבל פוסקים אחרים חלקו עליו. טענתם היא, שהתירוץ הזה דחוק מאד:

 א. בשני המקומות השו"ע מדבר על "פריעת ראש", וקשה לומר שבכל מקום מדובר במושג אחר.

ב. השו"ע באבן העזר משווה במפורש רווקה לנשואה, ואם כן, ודאי הוא מדבר על כיסוי הראש, ולא רק על פיזור השיער.

ולכן כמה פוסקים לא קיבלו זאת. עיינו במשנה ברורה (ע"ה ס"ק י"ב), שמביא את המחלוקת, וברור מלשונו שהעיקר הוא להתיר.

כל טוב.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו