ולפעמים גם למקום ששמעתי עליו בהשגחה פרטית אבל לא בא לי לתת לו .

אז נותנים בדווקא.

אנ''ש

בד''כ לעניי ביתנו, לעניי עירנו,

לעניין שבדיוק אנחנו צריכים בו ישועה,

או למי שבא/התקשר בעיתוי מוצלח.

והארגון החדש שקם להגנת תרנגולי הכפרות האומללים..

איזו צדקה יש בזה?

לא כל דבר טוב נחשב צדקה (יש דיון מה לעשות עם כספי מעשר כשאין עניים במצוי אבל לצערנו זה לא המצב...).

[זו הלכה אז אם אתה מתבדח תבהיר את זה...]

מספיק אחד שלא יבין.

נראה לי שהם כבר מזמן מזמן לא גואלים קרקעות. וגם אם כן - זה עדיין לא צדקה כנ"ל (לגבי יד לאחים וכדו' יש עניין של פדיון שבויים שהוא צדקה לכל דבר).

אולי יש שכנים, או בני משפחה 

שנמצאים במצב כלכלי דחוק ואפשר להעביר להם את כספי הצדקה?

(למנוע אי נעימות מהמקבל אפשר לעשות  מתן בסתר)

אני מתנגד עקרונית לתרומה עבור מי שמצבו הכלכלי דחוק רק בגלל שהוא דחוק.

אנחנו חיים בעולם מודרני. באופן יחסי הדברים הבסיסיים באמת (אוכל, מים לשתיה) יחסית בזול.

יש בעיה קשה שנובעת מאנשים שלא יודעים לנהל את עצמם בחברת שפע וצריך להתמודד איתה על ידי כלים קפיטליסטיים כמו  לשבת עם אנשים על תלוש משכורת, וללמד אותם לחיות ממה שיש.

אין היום בישראל כמעט בעיה של עוני אמיתי, אבל יש בעיה קשה של חוסר ידע ושל אנשים שנשלטים על ידי פרסומות.

___________

חריג מכל זה זו בעיית מחירי הדירות ההזויים, אבל אדם עני שנזקק לצדקה לא צריך לגור בגוש דן ועדיף שיעבור דירה.

במיוחד אם מדובר בעני שיש לו דירה בבעלות, ואז יש פיתרונות אחרים.

עקב התנהלות כלכלית לא תקינה.

אבל:

1. כשאדם במצוקה, קודם כל צריך לעזור לו לצאת ממנה, גם אם הגיע לשם באשמתו.

    אח''כ לעזור לו ללמוד להתנהל נכון, למצוא לו עבודה וכד'

2. בימינו גם משפחות שאין להם כסף לגבינה צהובה לפעמים, ולבגד שבת נורמלי כל עונה, וכסף לטיול שנתי 

   ועוד דוגמאות שנחשבות כמותרות, נחשבות עניות. כי זה רמת החיים שאנשים נורמלים חיים היום.

3. יש את הנושא של תרומה לאביונים. (ולא מפרטת פה כי חוששת שאגיד דבר לא מדויק)

4. יש לי רצון לאפשר לאנשים הקרובים אלי לחיות ברמת חיים דומה לשלי, גם אם יש עניים יותר הזקוקים לצדקה.

בעניין הדיור במרכז לעומת הפרברים- זה נושא בפני עצמו.

רק נקודה אחת: לא חוכמה לעבור לפרברים בגלל מחירי הדיור, אם קשה למצוא שם עבודה ולהתפרנס בכבוד.

ואני אומרת את זה מניסיון מר.

(וכמובן שיש מטרות אחרות שאפשר להשתמש בכספי הצדקה, כגון סיוע למשפחות עם ילדים מיוחדים,

לסיוע בתחומים רפואיים בכל מיני עניינים ועוד)

בתור מי שתרם לא מעט כסף לארגונים שעוסקים בזה, ויש להם נסיון:

1. לעזור אפשר אחרי שהאדם יצא מהמצוקה התזרימית.

אפשר לתרום כסף כדי לסגור את חובות העבר, אבל זה לא יעזור אם הוא ממשיך לייצר חובות חדשים.

2. אני מבחירה (למרות שהיה לי) חייתי ברמת חיים נמוכה מהמוצגת כאן ^. זה היה מותרות ונשאר מותרות גם אם לאחרים יש.

4. זה כבר משהו אחר. זה לגיטימי, אבל בעיניי בעל חשיבות פחותה.

(במקרים כאלה, אגב - העדפתי בדרך כלל לעזור לנזקק למצוא עבודה, ובמקרה מסויים הוריי נתנו עבודה במשך שנים למי שהיה זקוק לזה).

5. אני מסכים. אבל יש "פרברים" כמו לוד, או כמו שכונות גרועות (ולכן זולות) אבל נגישות למרכז.

בתור עובד-שלט-רחוק שגר ביישוב מרוחק אני מכיר את הדילמה, ועדיין יש פיתרונות, אם כי יש להם מחירים אחרים.

__

ילדים מיוחדים ורפואי זה בעיה קשה מאוד. בגלל אנשים כמוך שתורמים למסכנים האלה, חברות התרופות מעלות את המחירים.

בכלל, חל זינוק מטורלל במחירי התרופות מצילות החיים בעשור האחרון. חלק באשמת ה-FDA, וחלק באשמת זה שלאנשים יש כסף לשלם והם ימכרו דירה כדי לחיות עוד שבוע, או בגלל שהם עושים הפגנות שהממשלה תממן להם את ה"דירה" הזו..

לא יודע  אם יש משהו לעשות נגד זה. רק פשוט להכיר בזה שיש פה בעיה ואנחנו מתדלקים אותה.

נדמה לי, שזה לא שחל זינוק במחירים.

פותחו תרופות חדשות, שהם כנראה יקרות ביצור מצד אחד, ומהצד השני יש עליהן עדיין זכויות יוצרים, ולכן אין תחרות. והתרופות החדשות נמכרות במחירים גבוהים.

המחיר שאנשים משלמים עליהן, המימון הממשלתי במקרים מסויימים, וההגנה הממשלתית על זכויות יוצרים משפיעים על המחירים, אבל גם על האינטרס של החברות להשקיע הון עתק מלכתחילה, בלפתח את אותן תרופות. 

העלות של גידול ילדים מיוחדים, קשורה בצורך בכוח אדם גדול מאוד, חלקו גם מקצועי. אם תשלם להם כמו לסינים שעובדם במפעל, הם ימצאו עבודה אחרת, ואם תשלם להם משכורת סבירה, העלות תשאר יקרה.

ולגבי עבודה בשלט רחוק - זה רלוונטי עבורך, עבור אנשים בתחום שלך ובעוד כמה תחומים. [ולפעמים יש לזה גם מחיר, כזה או אחר]. בהרבה תחומים, זה פשוט לא רלוונטי. אי אפשר היום להיות מורה או נהג אוטובוס בשלט רחוק. ולא כל אחד מוכשר לכל תחום.

חל זינוק ברגולציה (עולה יותר להעביר תרופה אישורים, כלומר התרופה אולי יותר בטוחה אבל פחות נגישה - עלות תועלת לא פשוטה בכלל).

תרופות שכן עוברות - יקרות לפיתוח מצד אחד, ונמכרות לחסרי אונים מצד שני.

זכויות יוצרים בתרופות זה דילמה לא פשוטה כי חברות תרופות צריכות להתפרנס ממשהו. (אגב, יש לא מעט אזרחים מערביים שנוסעים לקנות זיופים בהודו בגלל זה).

לגבי ילדים מיוחדים - אני מאמין שאפשר למצוא שם פיתרון. כבר היום יש שימוש נרחב בטאבלטים עבור הילדים האלה וכנראה שאפשר לשפר את המצב בסדרי גודל.

זה קורה, צריך לראות אם יש דרך להאיץ את זה.

עבודה בשלט רחוק נהיית היום רלוונטית לעוד תחומים. אפילו אחזקת מעליות

 בחיים בלעדיהם, ובכל זאת, זו זו מצווה ומעשה מוסרי לתת אותם למי שחסר לו.

[אני לא נכנס כרגע לשאלה מתי יש הצדקה לתמיכה ממשלתית].

למשל - אפשר לשרוד בלי מכונת כביסה, אפשר לחתל תינוק בחיתולי בד, אפשר גם לחיות בדירה עם כיוון אוויר אחד באזור חם בלי מאוורר.

לפעמים ילד סובל בבית ספר שלא מתאים לו, ויש בית ספר שיתאים לו, אבל צריך לשלם בשבילו מחיר יקר.

לפעמים לילד יש קשיים בלימודים, בגלל לקויות למידה או סיבות אחרות, וכדי להתמודד איתם צריך הרבה כסף.

הוא לא ימות אם לא יפלו בבעיות שלו, אבל הוא יצבור פערים לימודיים, שספק אם הוא יוכל פעם להשלים אותם, ויתכן שהוא יפלט מהמסגרת, או שהוא ישאר בתוכה, במנותק ממנה.

יש הרבה מצבים בהם נכון לתמוך בעני, על אף שיש לו כסף לאוכל ומים לשתייה.

בחלק מהמקרים אם העני יעשה מאמץ לחיות בדוחק, כדי לא להזדקק לבריות, זה יהיה מעשה נכון וראוי.

בחלק אחר של המקרים, זה יהיה לא הוגן כלפי משפחתו.

כלומר כאלה שלוקחים את הכסף ומשתמשים בו כדי לשקם את המשפחות, לא כדי לזרוק עוד כסף לתוך הבור של משפחה שלא יודעת לנהל את הכסף שלה.

קודם כל לפי ההלכה- שמדובר בתרומה ללומדי תורה ועניים. 

אח"כ לפי עמותה- יש עמותת שמצהירות שכל הכסף הנתרם מגיע לייעודו. 

ואח"כ לפי השקפה עולם- אתרום לישיבות שאני מרגישות שתורמות לעם ישראל בכיוון הנכון, לעמותות שדואגות לנזקקים בדברים שנראים לי לנכון 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.