ולפעמים גם למקום ששמעתי עליו בהשגחה פרטית אבל לא בא לי לתת לו .

אז נותנים בדווקא.

אנ''ש

בד''כ לעניי ביתנו, לעניי עירנו,

לעניין שבדיוק אנחנו צריכים בו ישועה,

או למי שבא/התקשר בעיתוי מוצלח.

והארגון החדש שקם להגנת תרנגולי הכפרות האומללים..

איזו צדקה יש בזה?

לא כל דבר טוב נחשב צדקה (יש דיון מה לעשות עם כספי מעשר כשאין עניים במצוי אבל לצערנו זה לא המצב...).

[זו הלכה אז אם אתה מתבדח תבהיר את זה...]

מספיק אחד שלא יבין.

נראה לי שהם כבר מזמן מזמן לא גואלים קרקעות. וגם אם כן - זה עדיין לא צדקה כנ"ל (לגבי יד לאחים וכדו' יש עניין של פדיון שבויים שהוא צדקה לכל דבר).

אולי יש שכנים, או בני משפחה 

שנמצאים במצב כלכלי דחוק ואפשר להעביר להם את כספי הצדקה?

(למנוע אי נעימות מהמקבל אפשר לעשות  מתן בסתר)

אני מתנגד עקרונית לתרומה עבור מי שמצבו הכלכלי דחוק רק בגלל שהוא דחוק.

אנחנו חיים בעולם מודרני. באופן יחסי הדברים הבסיסיים באמת (אוכל, מים לשתיה) יחסית בזול.

יש בעיה קשה שנובעת מאנשים שלא יודעים לנהל את עצמם בחברת שפע וצריך להתמודד איתה על ידי כלים קפיטליסטיים כמו  לשבת עם אנשים על תלוש משכורת, וללמד אותם לחיות ממה שיש.

אין היום בישראל כמעט בעיה של עוני אמיתי, אבל יש בעיה קשה של חוסר ידע ושל אנשים שנשלטים על ידי פרסומות.

___________

חריג מכל זה זו בעיית מחירי הדירות ההזויים, אבל אדם עני שנזקק לצדקה לא צריך לגור בגוש דן ועדיף שיעבור דירה.

במיוחד אם מדובר בעני שיש לו דירה בבעלות, ואז יש פיתרונות אחרים.

עקב התנהלות כלכלית לא תקינה.

אבל:

1. כשאדם במצוקה, קודם כל צריך לעזור לו לצאת ממנה, גם אם הגיע לשם באשמתו.

    אח''כ לעזור לו ללמוד להתנהל נכון, למצוא לו עבודה וכד'

2. בימינו גם משפחות שאין להם כסף לגבינה צהובה לפעמים, ולבגד שבת נורמלי כל עונה, וכסף לטיול שנתי 

   ועוד דוגמאות שנחשבות כמותרות, נחשבות עניות. כי זה רמת החיים שאנשים נורמלים חיים היום.

3. יש את הנושא של תרומה לאביונים. (ולא מפרטת פה כי חוששת שאגיד דבר לא מדויק)

4. יש לי רצון לאפשר לאנשים הקרובים אלי לחיות ברמת חיים דומה לשלי, גם אם יש עניים יותר הזקוקים לצדקה.

בעניין הדיור במרכז לעומת הפרברים- זה נושא בפני עצמו.

רק נקודה אחת: לא חוכמה לעבור לפרברים בגלל מחירי הדיור, אם קשה למצוא שם עבודה ולהתפרנס בכבוד.

ואני אומרת את זה מניסיון מר.

(וכמובן שיש מטרות אחרות שאפשר להשתמש בכספי הצדקה, כגון סיוע למשפחות עם ילדים מיוחדים,

לסיוע בתחומים רפואיים בכל מיני עניינים ועוד)

בתור מי שתרם לא מעט כסף לארגונים שעוסקים בזה, ויש להם נסיון:

1. לעזור אפשר אחרי שהאדם יצא מהמצוקה התזרימית.

אפשר לתרום כסף כדי לסגור את חובות העבר, אבל זה לא יעזור אם הוא ממשיך לייצר חובות חדשים.

2. אני מבחירה (למרות שהיה לי) חייתי ברמת חיים נמוכה מהמוצגת כאן ^. זה היה מותרות ונשאר מותרות גם אם לאחרים יש.

4. זה כבר משהו אחר. זה לגיטימי, אבל בעיניי בעל חשיבות פחותה.

(במקרים כאלה, אגב - העדפתי בדרך כלל לעזור לנזקק למצוא עבודה, ובמקרה מסויים הוריי נתנו עבודה במשך שנים למי שהיה זקוק לזה).

5. אני מסכים. אבל יש "פרברים" כמו לוד, או כמו שכונות גרועות (ולכן זולות) אבל נגישות למרכז.

בתור עובד-שלט-רחוק שגר ביישוב מרוחק אני מכיר את הדילמה, ועדיין יש פיתרונות, אם כי יש להם מחירים אחרים.

__

ילדים מיוחדים ורפואי זה בעיה קשה מאוד. בגלל אנשים כמוך שתורמים למסכנים האלה, חברות התרופות מעלות את המחירים.

בכלל, חל זינוק מטורלל במחירי התרופות מצילות החיים בעשור האחרון. חלק באשמת ה-FDA, וחלק באשמת זה שלאנשים יש כסף לשלם והם ימכרו דירה כדי לחיות עוד שבוע, או בגלל שהם עושים הפגנות שהממשלה תממן להם את ה"דירה" הזו..

לא יודע  אם יש משהו לעשות נגד זה. רק פשוט להכיר בזה שיש פה בעיה ואנחנו מתדלקים אותה.

נדמה לי, שזה לא שחל זינוק במחירים.

פותחו תרופות חדשות, שהם כנראה יקרות ביצור מצד אחד, ומהצד השני יש עליהן עדיין זכויות יוצרים, ולכן אין תחרות. והתרופות החדשות נמכרות במחירים גבוהים.

המחיר שאנשים משלמים עליהן, המימון הממשלתי במקרים מסויימים, וההגנה הממשלתית על זכויות יוצרים משפיעים על המחירים, אבל גם על האינטרס של החברות להשקיע הון עתק מלכתחילה, בלפתח את אותן תרופות. 

העלות של גידול ילדים מיוחדים, קשורה בצורך בכוח אדם גדול מאוד, חלקו גם מקצועי. אם תשלם להם כמו לסינים שעובדם במפעל, הם ימצאו עבודה אחרת, ואם תשלם להם משכורת סבירה, העלות תשאר יקרה.

ולגבי עבודה בשלט רחוק - זה רלוונטי עבורך, עבור אנשים בתחום שלך ובעוד כמה תחומים. [ולפעמים יש לזה גם מחיר, כזה או אחר]. בהרבה תחומים, זה פשוט לא רלוונטי. אי אפשר היום להיות מורה או נהג אוטובוס בשלט רחוק. ולא כל אחד מוכשר לכל תחום.

חל זינוק ברגולציה (עולה יותר להעביר תרופה אישורים, כלומר התרופה אולי יותר בטוחה אבל פחות נגישה - עלות תועלת לא פשוטה בכלל).

תרופות שכן עוברות - יקרות לפיתוח מצד אחד, ונמכרות לחסרי אונים מצד שני.

זכויות יוצרים בתרופות זה דילמה לא פשוטה כי חברות תרופות צריכות להתפרנס ממשהו. (אגב, יש לא מעט אזרחים מערביים שנוסעים לקנות זיופים בהודו בגלל זה).

לגבי ילדים מיוחדים - אני מאמין שאפשר למצוא שם פיתרון. כבר היום יש שימוש נרחב בטאבלטים עבור הילדים האלה וכנראה שאפשר לשפר את המצב בסדרי גודל.

זה קורה, צריך לראות אם יש דרך להאיץ את זה.

עבודה בשלט רחוק נהיית היום רלוונטית לעוד תחומים. אפילו אחזקת מעליות

 בחיים בלעדיהם, ובכל זאת, זו זו מצווה ומעשה מוסרי לתת אותם למי שחסר לו.

[אני לא נכנס כרגע לשאלה מתי יש הצדקה לתמיכה ממשלתית].

למשל - אפשר לשרוד בלי מכונת כביסה, אפשר לחתל תינוק בחיתולי בד, אפשר גם לחיות בדירה עם כיוון אוויר אחד באזור חם בלי מאוורר.

לפעמים ילד סובל בבית ספר שלא מתאים לו, ויש בית ספר שיתאים לו, אבל צריך לשלם בשבילו מחיר יקר.

לפעמים לילד יש קשיים בלימודים, בגלל לקויות למידה או סיבות אחרות, וכדי להתמודד איתם צריך הרבה כסף.

הוא לא ימות אם לא יפלו בבעיות שלו, אבל הוא יצבור פערים לימודיים, שספק אם הוא יוכל פעם להשלים אותם, ויתכן שהוא יפלט מהמסגרת, או שהוא ישאר בתוכה, במנותק ממנה.

יש הרבה מצבים בהם נכון לתמוך בעני, על אף שיש לו כסף לאוכל ומים לשתייה.

בחלק מהמקרים אם העני יעשה מאמץ לחיות בדוחק, כדי לא להזדקק לבריות, זה יהיה מעשה נכון וראוי.

בחלק אחר של המקרים, זה יהיה לא הוגן כלפי משפחתו.

כלומר כאלה שלוקחים את הכסף ומשתמשים בו כדי לשקם את המשפחות, לא כדי לזרוק עוד כסף לתוך הבור של משפחה שלא יודעת לנהל את הכסף שלה.

קודם כל לפי ההלכה- שמדובר בתרומה ללומדי תורה ועניים. 

אח"כ לפי עמותה- יש עמותת שמצהירות שכל הכסף הנתרם מגיע לייעודו. 

ואח"כ לפי השקפה עולם- אתרום לישיבות שאני מרגישות שתורמות לעם ישראל בכיוון הנכון, לעמותות שדואגות לנזקקים בדברים שנראים לי לנכון 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..