דקה לנשום דקה לנשום.
וועה! זה היה פשוט.. יפה לראות את הבנות האלו, שבחיים לא ראיתי אותן תופסות אחריות,
לוקחות, ועושות.
ובכלל, הן השתנו. פיתום הן מדברות נורמלי ושיאוו
אני אוהבת את מיכל ותמר. הם חמודות. גם האחרות ממש חמודות. אבל מיכל.. היא הורגת אותי! |מצחקק|
עברתי היום ליד לרום. זה לא היה בכוונה, בל עברתי שם.
וזה היה דוקר. פיתום הכל צף לי שוב בראש. וזה בכלל לא לרום שאני מכירה! לרום שאני מכירה הוא עם אדמה יבשה וילדים חמודים וסרטונים מפגרים מאחורה באיפה שהזכוכיות! וועה! אני מתגעגעת לתמר ומיקה |בוכה| ואריאלה! אריאלה . |בוכה| כל פעם שאני עוברת שם זה שומם. ובכלל, צבעו תספסלים! והורידו תשיח של המבחן אומץ! ושמו שלט יפה כזה חורשת אריאלה ושתלו עצים, ופיתום ירוק שם! ואופ אני מתגעגעת.
אריאלה. ברר
אישה מדהימה, שתדעו לכם.
אני צכה לאכול. והיה היום פשוט עומס.
אז הלכתי לחנות השקל, ואז לא מצאנו, ואז לעציון ואז נצח ואז אריק ואז שירה ואז הביתה, עכשיו אוכל ואז נצח. נמאס לי כבר ללכת.
אין אוכל ואני צכה להכין לעצמי.
לפחות קמתי מוקדם. נהדר.
ולפחות עשיתי היום משהו.
וואי כן, זה יום משמעותי, אבל קשה ומעצבן ופפ איכסה.
אני רוצה כבר שהיום הזה ייגמר. הוא מזכיר לי את יום ראשון קצת. רק קצת. כי יום ראשון היה מלא עצוב והוא מלא שמח. אולי שמח זאת לא המילה, כי זה בכלל לא קשור לשמח, זה יותר.. ממ. איך לומר? מרגש. ממ. התחלה חדשה פשוט.
וועה. אני ככ מפחדת. |מתקווצץ|
נכון שיהיה טוב? ובכלל, מה אכפת לי מה הן אומרות? אנלא חייבת להן כלום. שיגידו תודה על מה שהיה ושלום יפה. אנחנו לא רוצות לגמור רע.
ואם הן לא ישימו על הודיה ויעליבו אותה.. |נאנח|
הלוואי שזה ייגמר. ישלי רק עוד חצי שנה נראלי. בעצם אני תמיד יכולה לגמור אתזה. יפעת צדקה. זה באמת עושה לי טוב.
ותכף כבר שגרה ווהווו
אנלא מאמינה שזה קורה בל אני מתגעגעת לשגרה.
הצילוהצילו אני טובעת בים של אי שגרה וזה הורג אותי.
שיבוא הטוב כבר אלוהים.
