אם ישנה בת שרות או סייעת נוספת לנסות מידי פעם לפחות במפגש להצמיד את הילד שנשכב ברצפה אליה. לא להתייחס אליו יותר מידי להתהגות ואז אולי הוא יפסיק מעצמו. לשוחח על כך עם ההורים שלו והגננת הקבועה אולי הוא צריך אבחון נוירולוג.
בנות שלא אוספות אז שלא תשחקנה. כולם יקבלו פרס מסוים לדוגמא צפייה בסרט והן לא

אז עדיין לא רוצה לשוחח עם ההורים על דברים פחות טובים. בינתיים רק מחמיאה באוזניי ההורים.

 

ויש לי מספר ילדים בעייתיים בגן.

שניים עם בעיות התנהגות רציניות. ואחד כנראה על גבול האוטיזם (בבדיקה). אז יש לא מעט ילדים שצריך להצמיד לסייעת ולכן עם חלקם אני חייבת להיות במפגש ולהתמודד.

 

תודה לך על התגובה!

לא נכון להתעלם מהקשיים. נסי לספר על דברים טובים אך גם תגידי להם שאת רוצה להתייעץ איתם.. תארי להם סיטואציה שקרתה בגן ותשאלי אותם אם זה מוכר להם? איך הם מתמודדים עם זה בבית? אחרת כשתעדכני אותם על הקושי בשלב מאוחר יותר הם ישאלו מה קרה פתאום וזה עלול לפגוע באמינות שלך. כאמא- בדכ קשיים שיש בבית באים לידי ביטוי בגן והפוך, קשיים שיש בגן- רואים גם בבית. בהצלחה! לא קל לספר להורים ,אך ממש נכון כשנעשה ברגישות ובאהבה.

אבל כאמא- היית רוצה שגננת בשבוע הראשון שהיא בגן תספר לך על בעיות שהילד עושה?!

 

לדעתי, קודם הם צריכים להרגיש שאני אוהבת את הילד שלהם ואכפת לי ממנו. ואח"כ אוכל לשתף אותם בקשיים ולהיעזר בהם.

 

אני לא אומרת על ילד מופרע שהוא מקסים.

אני אומרת שהוא מאוד השתדל היום ובבוקר הוא הצליח להתגבר ולא להרביץ לחבר. (מאשר לומר שבכל שאר היום היו לו לא מעט התקפי זעם)

 

יש אמא אחת שכבר ביום הראשון שיתפה אותי שבבית הוא מתפרע ואלה אם גן בגן. לה כן אמרתי את המצב במלואו.

נראה שאת עושה את זה בחכמה! ישר כח!

אני כרגע בגן טרום חובה/חובה ואספר לך מה עושים אצלנו.
קודם כל ילדים עם בעיות מיוחדות צריכים דרך התייחסות מיוחדת במקרה הראשון הייתי מנסה לעשות מפגש שלם בנושא דחיית הסיפורים. מכירה את ניסוי המרשמלו? בנוסף לפני שמגיעים למצב שאת צופה התפרצות -לפחות בפעמים הראשונות הייתי מעירה לילד קצרות, אנחנו עומדים עכשיו לבחור או לקרוא לילד אחר, אתה זוכר שדיברנו על....
זה יתן לו הכנה שיכולה להקל עליו את ההתמודדות. אחרי כמה פעמים להפסיק ולראות אם למד לבד.
מקרה שני-לא הייתי מעירה לאלה שלא מסדרים. לפחות לא בהתחלה. הם לפעמים לא יודעים איך ולמה לעבוד. הייתי משבחת ומושיבה לידי את המספרים המצטיינים ומזכרה במפגשים איך ולמה אנחנו מסדרים את הגן. ולבדוק אם היה שינוי. במידה ולא אפשר לעכב קבלת הטבות שהילדים האחרים מקבלים או לדחות יציאה לחצר.
שלוש- לא לוותר. לבדוק אבל אם יש להם מגבלות והפרעות והאם יש פתרונות מקצועיים לעניין.

אני בגן טרון חובה-חובה.

בנוגע לילד הראשון, אני מוצאת את עצמי תמיד בוחרת אותו מחשש שהמפגש יחרב. זה מפריע לי ממש. מקווה שאחרי סוכות כשנכנס לשגרה אצליח ללמד אותו לחכות.
ובאמת אעשה מפגש על זה לכולם. רעיון טוב. כי שיחה רק איתו לא עזרה.
המקרה השני, הן יודעות מצויין לסדר. כשהייתי בחפיפה עם הגננת הקבועה הן סידרו מצויין. הן סתם בודקות איך אגיב.
אתמול לא נתתי להן לשחק, וכשאספנו הן התבקשו לעזור לכולן לאסוף (למרות שלא שיחקו) כתנאי ליציאה לחצר. אצל אחת זה עזר. מקווה שזה ימשיך ויעזור גם אצל השנייה והן ילמדו לסדר.
בנוגע למקרה השלישי, הגעתי למסקנה שאין לי ברירה אלא לוותר. זה או שאר ילדי הגן או הם. אם אהיה עסוקה בהם לא אוכל לנהל סדר יום תקין בגן.
הפסיכולוג והיועצת של הגן מעורבים, בינתיים הם לא מביאים שום תועלת חוץ מזה שמגיעים פעם בשבוע ומטרידים אותי בסדרת שאלות שמפריעה לי להיות עם הילדים והגן נהיה בלאגן.


אני מושיבה לידי ילדים שמפריעים ונותנת להם להחזיק דברים כדי שיהיה להם תעסוקה ולא יפריעו. (לדוגמא את העט שלי, את התמונות של הסיפור, חבילת מדבקות וכדו')
ילדים שמתנהגים יפה גם מבקשים לשבת לידי ואז חשבתי שאולי זאת טעות וזה בעצם פרס למופרעים.
מה את אומרת?
(אם הם ישבו במפגש הם יכולים להפריע לילדים אחרים להקשיב)




(אני מתלבטת אם הגן שלי באמת גן קשה או שבגלל שזאת ההתחלה ואין עדיין שגרה אז זה המצב. מקווה שאחרי החגים המצב ישתנה)

להתחיל מפגש בסיפור עם בובות ואז לתת לילדים להחזיק אותם בסוף הסיפור. לתת להם שיעבירו את הדמויות ביניהם, מעסיק אותם יפה מאוד.
בנוסף לא לתת להם לשבת הרבה זמן, מדי פעם לעשות פעילות להוצאת מרץ כמו שיר או הצגה.
נכון, הושבה לידך זה אכן סוג של פרס אבל תלוי איך מציגים אותה, וברור שעדיף שתהיה פרס למצטיינים ולא פינת עונש. אפשר לתת לילד להתנועע קצת במקום ורק כשמתחיל להגזים להעיר. קשה להם לפעמים מאוד הישיבה.

תראי, יש הרבה גנים קשים, וזה אכן רק השבוע הראשון. כשהילדים מתרגלים לחוקים ולסדר היום ואת מתרגלת אליהם זה נהיה קל יותר.

קראתי את דבריך ורציתי להציע כמה דברים: 1.לגבי הילד שמתקשה לדחות סיפוקים- יכול מאד לעזור אם תגידי לו: עכשו יוסי יענה על השאלה/ ישתתף במשחק, אחריו דני ואז אתה. בהתחלה לתת לו לחכות ילד אחד,אחכ שניים,אחכ 3, ואחכ יכול להיות שלא. לגבי דברים אחרים בטוחה שבאים לידי ביטוי( רוצה לצאת בטח ראשון מהמפגש, אוכל בלי לחכות וכו) תעמדי על כך שיעשה כמתבקש ( ואם צריך תעזרי בסייעת) אך אל תתני לו לחכות בהתחלה יותר מדי. 2. לגבי איסוף- נראה לי מאתגר כל גננת.בגדול- לחזק מאד ילדים שאוספים במדבקה יפה/ ממתק קטן.מבטיחה לך שכולם ירצו גם. דבר נוסף- לתת לילדים ביד את מה שהם צריכים להניח במקום,או לתת להם משימה- לאסוף לפחות 5 פריטים נניח,והם מראים לך ומקבלים מדבקה. 3. לגבי ילדים מאתגרים- חום,אהבה, חום ואהבה,גבולות ברורים מאד והתייעצות עם בעל מקצוע. בגדול- לא מומלץ להעניש יותר מדי אלא לעיתים נדירות.אחרת מאבדים את האפקט. בהצלחה רבה!!

לגבי סעיף 3. אפשרי להם בגבולות שלך! זא אם את מוכנה שיאכלו- רק ליד שולחן ובודאי שלא בספריה. מתקשים לשבת במפגש- בדממה יושבים וקוראים ספר. לגבי חצר- בשום פנים ואופן אסור שישחקו בגן בלי השגחה.תחשבי מה הנקודות שהן קריטיות לך ומה לא ולפי זה עשי ( אני נתתי לך דוגמאות ממה שנכון בעיני,אך כל גננת והעדפותיה). בהצלחה רבה!!

הם באמת לא לבד. הסייעת בפנים איתם ואני עם השאר בחצר.

 

נתת לי פה כמה רעיונות. אנסה אותם. תודה!

אבל מה שראיתי אצל גננות שהן פשוט לוקחות ילד מתפרע לשבת בצד.

בתור אימא - דרך יחידה להתמודד עם צרחות על הרצפה זה לא להגיב ולא לתת שום חיזוק חיובי. ברגע שאין טעם ילד מפסיק את העניין. אבל הוא מפסיק רק אחרי שפעמיים - שלוש מבוגר עומד על שלו עד הסוף. כל עוד ילד יקבל מה שהוא רוצה אחרת הוא יצרח אז הוא יצרח, אפילו שעה.

לכתוב חיוכים ירוקים על לוח שמות ומי שיש לו כך וכך חיוכים יקבל מדליה או פרס בשקל

אבל ילדים הם כאלו, על מנת לקבל ביטחון הם בודקים גבולות.

1. לגבי הילד עם דחיית הסיפוקים- הייתי מיידעת שיש את הילד הזה ושברגע שהיא רואה התפרצות כזאת במפגש תפקידה לקחת אותו ולהוציאו מהמפגש.
במקביל להבהיר לילדים שיוסי יצא מהמפגש כי לא הקשיב לכללים ובגן שלנו יש כללים וחייב לכבד אותם (אני מדגימה להם עם הכללים בכביש שבלעדיהם היו קורים אסונות אז כך בגן)
אפשר גם לנסות להסביר לו: "יוסי תכף נשחק במשחק. אזמין קודם את לידור וחני ואז אותך. אני רוצה לראות אותך ממתין לתורך בסבלנות ושתדע שאני מסתכלת לראות איך אתה מתגבר כי אני יודעת שאתה מסוגל!

2. הבנות שלא אוספות, שולחת את כולן לשחק ואותן מזמינה אלי. "אתן יודעות למה טרם הזמנתי אתכם? אתמול לא אספתן וזה נוגד את הכללים בגן שלנו. היום אני רוצה לתת לכן הזדמנות כי אני מאמינה שאתן מסוגלות. היום אתן אחראיות על מרכז הבית וכשאומר לאסוף אתן נשארות שם אחרונות לראות שהכל מסודר כי עליכן אני סומכת הכי הרבה".

3. לפני מפגש נותנת להם חצי מהכריך שיאכלו. תזכרי שאוכל מרגיע ילדים ויש לי כאלו שלמדתי שאם הם אוכלים לפני המפגש הם פשוט רגועים יותר.
לגבי מסוגלות לשבת במפגש, תדרשי מהם לפחות 10 דקות לאחר מכן תסכמי עם הסייעת.
אורי עכשיו במפגש עוד מעט (בשעה 9:15) אני שולחת אותו אליך כדי שיערוך שולחנות לארוחת בוקר. תפרגני לו ותחזירי אותו למפגש (את כמובן משבחת אותו על העזרה)
את דני תשלחי להביא לך דברים, לי יש ילד שבשבילו אני תמיד שוכחת את התיק/ יומן/ עט/ בקבוק/ ספר/ חישוקים.
לקום להביא משהו זה פשוט מעולה בשביל הקשב שלו.
אפשר גם להושיב אותו בין 2 ילדים שקטים עם חתיכת פלסטלינה ביד. יש לי ילד שני נותנת לו איזה בובה קטנה של הביצת קינדר וזה מעסיק לו את הידיים.
ילד שיושב לי כשלא מתנהג יפה אני פחות מתחברת.
והכי חשוב- לא להפסיק לעודד אותם גם באופן אישי וגם בכללי
וואו ילדים תראו איך דני יושב! אני כל כך שמחה לראות איך שהוא משתדל!


בהצלחה
והפסיכולוגים ואלו.. שיהיו בריאים
לפעמים מרוב עצות שלהם ותיאוריות מפספסים את הילדים

תודה!

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.