ולא שמתם לב
אני הייתי כאן, ידיים על שולחן
ולב בוער, רעב

אני רציתי גם כל הזמן
ולא ידעתי מה
אני רציתי גם, עכשיו אני מוכן
לרגע המושלם

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים

ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

ואני הייתי כאן כל הזמן
אני לא משתנה
אני הייתי כאן, עוד חלק בעולם
עיוור אבל רואה

אני חיכיתי גם, כמו כולם
לרגע מאושר
מוכרים לנו סיפור, סדרה בהמשכים
סירות על הנהר

קראתי ספר והיה שם איש אחד
עבר לכפר, גידר לו בית בלי שכנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק שורות של בניינים

ראיתי סרט ודיברו שם על סמים
איך זה מרגיש לראות הרבה יותר צבעים
חבר שלי נגמר בצהריים הקרירים
נמאס לו להחזיק את החיים

חרטה נחרטת על הלב שלך
כמו הצהרות האהבה על העצים
שמישהו יעביר את השלט
וישחק בערוצים

הבדידות כמו סכין המנתחים
כתבתי פעם אבל כלום לא השתנה
היום מותר להיות עצוב, אמרתי לעצמי
מחר תבוא שמחה

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים

ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

 

געגוע, בעלים הנושרים
ותמונה דהויה
אהבה ישנה

געגוע, תראי איך עוברות השנים
געגוע: פתאום הפכנו גדולים
אין כבר סודות בלחישה
אור דולק מתחת שמיכה

עם כל מה שנסגר לי בפנים, נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

איך כל השנים נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

געגוע, השכונה הישנה
געגוע: נחזור בריצה
ריח ערב שבת
הכל חוזר אליי לאט

ושוב הכל סוער
עם כל מה שנסגר לי בפנים, נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

איך כל השנים נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

 

שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך, ואליי גנך
ואליי גופי סחרחר, אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עיניי בך הלומות
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב, שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעייפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעים
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה, וארים

ואני יודע כי לקול התוף
בערי מסחר חרשות וכואבות
יום אחד אפול עוד, פצוע ראש, לקטוף את
חיוכינו זה, מבין המרכבות

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב, שקדים וצימוקים

הממ.
הטעם שלי במוזיקה הוא לטעמי, וכידוע על טעם אין להתווכח.

אמרתי לך שהכנתי לי ספר של שירים שאני אוהבת?
אני צריכה להראות לך אותו מתישהו בהזדמנות

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף
ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך, ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב, וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת
ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר, ומותר לאהוב

את תלכי בשדה, לבדך, לא נצרבת בלהט
השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם

את תלכי בשדה, לבדך, לא נצרבת בלהט
השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם

 

שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים

שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך, שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך

זה ערב קיץ לכאורה
זה לכאורה רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם
שבא עם ריח תבשילים
ועם מנורה אשר תאיר
עד אם ננוח ונישן, עד אם ננוח ונישן
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה
רק ערב קיץ חם שבא, לא למורא

הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה
אמרי מדוע העולם כה זר עדיין
ואש ומים מביטים בו מכל צד
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד
אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר, בחפשה אשנב

שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך
שמרי ליבך הטוב
אמציהו בידייך

 

עד שהשמש תחזור להאיר פנינו
עכשיו כל רוח מביאה אותי למקום חדש
קשה לי לדעת מה יותר

מעבר בשבילך
עד שתחזור להביט בי כמו פעם
חלפה הרוח, בוא תניח יומך על כתפיי
תאחוז בידי, תספר

בדיוק כמו הירח 

אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח

אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
מאורך הטוב עליי נשפך

הנה עוד יום נגמר

ובזווית מבטי מחכים שם

ניצוצות מלחמה שוודאי ידלקו רק מחר

ועד אז אני בין לבין

 

בדיוק כמו הירח 

אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח

אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
מאורך הטוב עליי נשפך

 

 

אותו הנוף של הדמדומים

נחים על ספסלים

ולא יודעים דבר

 

מאוד מדאיג אותי הסוף

מאוד מפחיד אותי לחשוב

על מה יהיה איתי 

ואיך זה נגמר

 

לפעמים זה עוזר

שאנחנו מציירים קווים

ונקודות קטנות ומספרים

משחקים הרבה בכדורים

בוכים

 

לא, אל תלכי עוד

השמים מחכים

אל תוותרי עוד

למים הקרים, למים אבודים

 

חיות קטנות בתוך ערים גדולות

מתרוצצות, הן משלמות מחיר

לא מבינות

הכל בגלל שבאנו לכאן

 

רק שלא אשמע קולות

בתוך הראש

שלא יהיו פחדים לא מובנים

שלא אפול לרחוב עייף מול כולם

 

לפעמים זה עוזר

שאנחנו מציירים קווים

ונקודות קטנות ומספרים

משחקים הרבה בכדורים

בוכים

 

לא, אל תלכי עוד

השמים מחכים

אל תוותרי עוד

למים הקרים, למים אבודים

 

להכין לך את הבוקר

מסדר לך את התיק על הגב

את הדלת פותח

הרוח פורצת פנימה

דרך עיניך הגדולות

ולרגע נדמית בעיניי הדלת

ללוע ארי

 

וליבי מבקש, תהיה נשמר

תהיה אהוב וקרוב

ותמיד תלך בשדות של אמת

בשדות של שמחה  ויופי

וליבי כורע ומשתחווה

חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד

 

את חלקם אני אוהב, את חלקם אני לא מכיר

אבל מי לא שמע על האומץ של רן

הוא הכי מהיר בחול, הוא הכי חזק בגן

אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות

שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

 

אז בלילות קרים 

עם פנס, מתחת לשמיכה, הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה

 

אצלנו בגן יש הרבה חבורות

יש כאלה נחשבים, יש כאלה שפחות

אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות

מריעים להם כפיים, מלמדים אותם לנחות

מורמים על נס הדגל, גאוות כל האזור

רק לפעמים כשהם קופצים רחוק

הם שוכחים לחזור

 

אז בלילות קרים 

עם פנס, מתחת לשמיכה, הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה

 

אצלנו בגן, נפרדים בשמחה 

כי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחר

חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן

אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן

 

אז בלילות קרים

עם פנס, מתחת לשמיכה, הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

היא בוכה כשהוא מציע לה להיות כל עולמו

בערב שלפני המלחמה

 

אצלנו בגדוד יש המון ילדים

את חלקם אני אוהב

את חלקם

אני לא אכיר

 

במי את מתעטפת בלילות הכי קרים

ילדה יחפה, מי מושך אותך ללכת

בדרך הקשה של זכוכיות ומסמרים

 

ילדה עצובה, במי את מתנחמת

מי נוגע בגופך להעלים את הבדידות

בוכה את כאבך, אוסף בשקט את שברייך

וחום אהבתו: מקלט של נצח וילדות

 

אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים

תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים

אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמים

ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים, בינתיים

 

ילדה בודדה, על מי את מסתכלת

מבעד לזכוכית של החלון שבחדרך

את מי את מחפשת כל לילה בידייך

ללחוש לו את פחדייך, לבד על מיטתך

 

אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים

תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים

אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמים

ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים, בינתיים

 

אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים

תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים

אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמים

ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים

 

 

 

אשכרה.

קפוץ לי