להאמין באלוהים זה לא חדש לי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני זוכרת אותו, נוכח בכל רגע בחיים שלי. בשלטי רחוב אני רואה אותו, בתינוקות, בכל דבר שקורה לי. ואני אוהבת אותו. עם כל הקשיים, אני פשוט אוהבת אותו. בלי הסבר. גם כשאני כועסת, אני פונה אליו בבכי. למה? כי אני סומכת עליו.
מה שתמיד היה קשה לי זה התורה והמצוות. למה להגביל אותנו כל כך? עם השנים מצאתי כמה תשובות שאהבתי, בסגנון של סור מרע- יש דברים רעים בעולם, רעים בשבילנו ובשביל אחרים, והתורה עוזרת לי להתרחק מהם, כמו כשרות- שעוזרת לי להתגבר על תאוות (וזה אגב מה שבאה למלא הצמחונות שלי), ועשה טוב- להוסיף טוב בשבילנו ובשביל אחרים- כמו מצוות צדקה שבונה בי ענווה וידיעה שהכול שייך לקב"ה, אבל גם עזרה לאחר.
מי אמר שהתורה באה מה'? כל אבותיי. ואני מאמינה להם שהם רוצים רק בטובתי.
אני לא חושבת שהתורה נותנת לנו חופש, היא כן נותנת לנו לבחור. ואני בוחרת בה. וזה קשה לי לעבור ממצב של חילונות למצב של דתיות, זה גם לא נכון לעשות את זה בבת אחת, אז אני מקבלת על עצמי ארבעה דברים, כל אחד בדרגת קושי שונה.
1. להגיד ברכות השחר כל יום, ובימים שטוב לי במיוחד לומר גם קורבנות (כי קורבנות אני פשוט אוהבת. זו התפילה האהובה עליי).
2. לברך אחרי ולפני אוכל.
3. להגיד ב"ה ובעז"ה בכל הזדמנות.
4. לתת ברגע זה עשרה שקלים לצדקה, כי גם את זה אני אוהבת. למה לא יותר? אני לא עובדת עדיין ולא צריכה לרושש את עצמי.
תודה רבה רבה לכל מי שענה לי, יהיו לי עוד מליון שאלות ואני אשתדל לכתוב את כולן.
ועכשיו שאלונת- לפרסם בפייסבוק? אני ממש מתלבטת.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם