והיום היה לי דווקה נחמד וכיפ,וציינתי לעצמי שלא הרגשתי את התחושה הזאת לפחות שנתיים.למה אתם שואלים?למה לא הרגשתי או למה היה לי כיף?אז לא הרגשתי כי בשנתיים האחרונות חייתי בשביל לקום מהמיטה ולחזור אליה אחרי שעה למשך כל היום.והיה לי כיפ כי זרמתי.לשם שינוי.בד"כ אני נוהגת שלא.
והיום הגעתי לאוטובוס עשר דקות אחרי שהוא היה אמור לצאת והספקתי.מזל.בזכות שהיינו הרבה בנות והיו צריכים להוציא עוד אחד.
ועוד משהו שהיה לי היום-מכירים את זה שאתם עוברים ליד מישהו והוא לא יוצא לכם מהראש?יופי.אז היו לי שתיים כאלו.ילדים.אחד-ילד חמוד שהעולם לא האיר לו פנים והוא נולד קצת מעוות וקצת מסכן.אז מה איתו?אמא שלו.היא הבעיה.כל פעם שמישהו ניסה לדבר איתו ושאל אותו שאלות היא הייתה אומרת לו תשובות באוזן.וואי כאפה!!מה את רוצה שיצא ממנו?איך הבחור ידע לענות תשובות לבד?חבל.עליך ועליו.
שני-זה קצת יותר טוב,הוא היה ילד בן 6 עם גאונות של אלברט איינשטין.זהו.זה מה שלא הוציא לי אותו מהראש.
הלכתי בדרך הבייתה בשילת ואז ראיתי את הצל לי מלאא פעמים על הריצפה.חשבתי מה היה אם היו אנשים כמוני בעולם כמספר הצל שעל הכביש.אוי.זה היה נורא.העולם היה מת.ממה?מציניות.מחוסר איכפתיות.מסנוביות.משחצנות.וכן הלאה
ואז עליתי על טרמפ ועתה איתי מישי שאם אני אומר שהיא קרציה,זה יהיה מחמאה.אז אני ישתוק כי אני לא רוצה להחמיא לה.זהו.
- לקראת נישואין וזוגיות