נשואים יותר הגיוני שיאחרו אבל לא כ"כ הרבה זמן,

לפעמים זה סתם תירוץ.

אחת החברות שלי התחתנה בתחילת שנה שעברה. והייתה קבוע מאחרת ללימודים. 

באיזשהו שלב ניגשתי אליה (נשואה חודש/יים) ושאלתי אותה אם מדובר בקושי אמיתי אחרי הנישואין (לעמוד בזמנים וכו'). 

היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי על הראש ואמרה שאין קשר בין השניים. היא מאחרת כרונית ויש לה איזה קושי אישי עם זמנים. בלי קשר לחתונה. 

מסקנה: ממליצה לך לקחת כמה דקות לשחזר את המפגש ההוא ותבדקי את אותן נשואות שאיחרו.

האם מדובר בשינוי קיצוני אחרי החתונה או שככה הן היו ולא חשבו לרגע לשנות את ההרגל. 

אגב, לא חסר רווקות עסוקות ונשואות שמבוטלות. מכירה כמה כאלה. 

שלנשואות יש עוד בני משפחה שהן תלויות בהם/ עלולים לגרום להן לעיכובים: בעל שבדיוק לקח את האוטו/ איחר להגיע לשמור על התינוק/ התחייבות זוגית משותפת כלשהי/ ילד שבדיוק הקיא/ לא הרגיש טוב/ אנאערף.

סתם לדוגמה: לי יש פי עשר יותר סיבות לאחר לעבודה מאשר לבחורה רווקה שעובדת איתי. (ואני לא מאחרת, אבל רק בשביל הדוגמה). כי אני לא אחראית רק לעצמי בכל יציאה מהבית- אלא יש כאן עוד עשרה נפשות שמשפיעות על זמן היציאה שלי ועשויות לעכב אותי מבלי רצונן. הרווקה, בד"כ, אמורה לדאוג רק לעצמה כשהיא הולכת לעבודה, אז מצופה ממנה שתעשה את זה בזמן... (הן בד"כ מאחרות יותר ממני, מה זה אומר??)

כמובן שגם לרווקות יש חיים- אבל בדרך כלל הן יכולות לשלוט יותר בגורמים המעכבים .

יש נשואות שהכיף שלהן לאחר זה כדי שישימו לב לנוכחותן ולעצם היותן נשואות- אבל זה בדרך כלל אלה שהיו עושות את זה גם כרווקות.

כמו שכתבתי בהודעה אחרת כאן, אני מפרידה בין תופעה לאדם פרטי.

אם יש מישהי שמטופלת בהורים סיעודיים, אח חריג, או סתם משפחה בריאה עם מבנה או תקופה או מקרה בו היו תלויים בה- הצדק כולו איתה.

ובכלל- אף אחד לא אמור לשפוט.

אבל להגיד באופן כללי שבגדול אחריות ועומס בטיפול בילדים שווה לטיפול באחים נראה לי מוגזם.

גם אם בחורה עושה המון, ברוב המקרים- האחריות היא לא שלה. היא יכולה לומר, היום אני צריכה לצאת מוקדם ולתת לאמא של הילד להתמודד. 

מסכימה גם עם זה שזה לא נכון שלרווקות יש פחות זכויות להקלות.

אני נגד זה בגלל שאף אחד לא יכול לדעת מה קורה בחייהן הפרטיים. (ומעוד סיבות- למשל בגלל שאם אין להן כרגע זוגיות ואימהות, לפחות שייהנו ממשהו. לא חייבים לדפוק אדם מכל כיוון ).

אני חושבת שאנחנו לא דיברנו על אותו פירוש של ההכללה...

את רואה הכללה כמשהו שמשליך על כל פרט. כתבת באופן גורף. כלומר, זה מצדיק ביקורת על כל אחד.

אני חושבת שבאופן כללי- הכוונה על פי רוב- יש לנשואות אכן סיבות טובות יותר לאחר. אבל עדיין יש מיעוט, ומיעוט גדול לפעמים ואף אחד לא יכול לשפוט. 

אלא על השוואה בין אלו שכבר איחרו

עזוב,

אל תדבר על איחור.

למי יש יותר דברים שהוא צריך להתגבר עליהם כדי להגיע בזמן?

האם בזה אין הבדל בין ילדים לאחים?

מצחיק אותי שרווקות מנסות לטעון שאין הבדל. יש הבדל. גדול!

מצחיק אותי שבגלל זה שופטים מקרים או אנשים ספציפיים.

בכל תחום, לא רק באיחורים.

לנשואים + ילדים יש יותר סיבות לאחר? בגדול זה נכון. להכחיש זה ממש טיפשי. אבל טיפשי גם לשפוט את הרווקה שאולי אתמול חזרה ב3 לפנות בוקר בגלל בלאגנים בתחבורה אחרי דייט והייתה צריכה לעזור עם אחים שלה בבוקר כי אמא שלה הייתה אתמול במיון. 

להורים יש ים של הוצאות כספיות? בגדול זה נכון. להכחיש זה ממש טיפשי. אבל טיפשי גם לשפוט את הזוג בלי הילדים שלא יכול לספר לכם כמה כסף הוא הוציא על טיפולים בחודש האחרון. 

***

כתופעה- הנשואות צודקות. יש להם יותר סיבות מוצדקות לאחר. בחורה ספציפית שאיחרה? אי אפשר להביע דעה.

וכן הלאה על זה הדרך בכל נושא בחיים. אפשר להביע דעה על תופעה. לא על בן אדם ספציפי כי אף פעם אתה לא יודע מה הוא לא מספר לך.

(ובכלל, אם נפסיק לשפוט אחרים בקטעים האלו, סתם יהיה לנו יותר נחמד בחיים)

יש הרבה אנשים עסוקים. רווקים או לא...

לימודים ועיסוקים נוספים עד שאין זמן להכניס סיכה.. נשואות לוקחות בחשבון את הבית ומפחיתות מהמחויבויות כי יודעות שהבית דורש..  כך שלכולם יכולות להיות סיבות לאחר 

כל מקרה לגופו, לפעמים יכול להיותתירוצים, הן של רווקות והן של נשואות, שהן מתקבלות על הדעת ולפעמים לא, ונכון שיש לנשואה אחריות גדולה לבעלה וילדיה, אך לא תמיד זה מוצדק כתירוץ, ונראה לענ"ד שבכל מקרה צריך לדון לגופו של התירוץ ולא כמשהו גורף שלנשואות יש משפחה אז כל תירוץ קביל (כמו אף במקרה של פשיעה ממש) ולעומת זה רווקות אין להן משפחה והן חפשיות ולכן אין תירוצים (גם אם זה היה באמ באונס), כך נלענ"ד.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.