כמובן עם בום בום בסוף
בום בום
אחלותת
(קרציות שכמונו)
בום בום
למה?
בום בום
אהה..אוחח..מתמטיקה ארורהה
שונאתתזה.בלעכס.פיכס.וכל המילים שמבתאות גועלל
בום בום
חוששתני שאפרוש בעשר דקות הקרובות
בום בום
גמלך מותק.
בום בום
(ואמשיך פה מחר את השירשור היפיופ שלנו(לוחש))
אופסס...(הקוף של הווטסאפ שמכסה את העינים)
אבל לונורא.זה לא מפריע ליופי השירשור.
בום בום
מה זה הרות הזה?!
את חושבת מה שאני חושבת?!
אינמצב.חייה בסרט.
בום בום
חוסי!בבקשהה!
בום בום
הפתעה!הפתעה טעימה!
בום בום
אם יום אחד היה כיף
אין מצב כיום אחרי זה גם יהיה
שונאת את מרפי
בום בום

מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)