נתחיל בזה שאם זה מישהו שאתה מכיר אז התשובות שלי לא רלוונטיות.
לדבר בטלפון...לא בטוחה. מעדיפה להתכתב או אם זה חשוב לענות ולדבר בשקט ומהר. (להתחיל מ"אני על טרמפ". זה בדר"כ מצמצם את השיחה לכמה שניות)
לאכול בטרמפ? וואו... לא. אלא אם אתה אומר לנהג "יש לי במבה! בא לך?" והוא רוצה גם. חוץ מזה זה נראה לי קצת לא בסדר.
לבקש רשות- באיזה מובן ועל מה?

הטרמפיסט שלך נשמע אדם שלא ממש מקפיד על לכבד את מי שעוזר לו (וסליחה אבל מה שהוא עשה קצת מגעיל) אבל מכאן ועד לא לעזור לטרמפיסטים? בתור טרמפיסטית, בבקשה שזאת לא תהיה המסקנה שלך

ובין שירים/דיבורים שלא מפריעים לנהיגה לבין כאלו שמפריעים?

אם קשה לך המצווה הזו אל תעשה אותה בכח 

אם תכניס לביתך אורחים (כי הם מלכלים את הבית ומדברים) וכו'

והמקרה שהבאת באמת דומה יותר לטרמפ. ואז באמת התפקיד של בעה"ב הוא לגרום לאורח להרגיש כמה שיותר "בבית". כמובן בגבולות הנורמלי...

כל הכבוד לך! אבל זה לא הסטנדרט.

היו לי המון המקרים שהעלה אותי מישהו טרמפ ובאמצע הנסיעה פתאום התחיל לעשן ולא היה נעים לי לבקש ממנו להפסיק, אבל בד"כ הוא שם לב שזה לא נעים לי (אין לי מושג איך הוא ראה. אבל מסתבר ששידרתי את זה איכשהו...) וכיבה.

תשומת לב.

[כמו התעסקות עם הידיים, כסיסת צפרניים וכדו'].

א. חינוך לנימוסים

ב. חינוך להתחשבות ולא רק "מגיע לי"

יש אנשים נפלאים, שיודעים להתחשב, יודעים שלא הכל מגיע להם, אכפתיים ונדיבים וכו' - אבל לא לימדו אותם מה מפריע לאנשים ומה נחשב "לא מנומס". נימוסים זה עניין של מוסכמות. בגלל שרוב האנשים חושבים שדבר מסוים הוא מגעיל \ דוחה \ לא ראוי, אז נהיה לא מנומס לעשות אותו. חינוך לנימוסים זה כמו תיאוריה בנהיגה - לומדים רשימת כללים של מה מנומס ומה לא.

אבל חינוך להתחשבות זה דבר שונה לגמרי. זו כבר עבודת המידות. כדי לגרום לבן-אדם להפנים שלא הכל מגיע לו והוא צריך להתחשב באחרים, צריך לעבוד קשה מאוד. לא מספיק לתת לו כמה טקסטים לקרוא על מה מותר ומה אסור לעשות. יש דבר רקוב מאוד בתרבות המערבית (אפשר לראות את זה בעיקר אצל אמריקאים ותלאביבים. אוף זה ממש בעייתי שאני מכליל אבל מה לעשות שזה באמת האופי הכללי. וברור שתמיד יש יוצאי דופן. אז בבקשה אל תיקחו את זה אישי) - שמחנכים אנשים לנימוסים, אבל לא מחנכים להתחשבות ולעבודת המידות. והתוצר הסופי הוא אדם מנומס להפליא שיחייך אליך ויהיה מאוד "נדיב", אבל ברגע שאתה כבר לא יכול לדעת עד כמה הוא נדיב (מתן בסתר לדוגמה), הוא מפסיק להיות נדיב ומנסה להשיג לעצמו כמה שיותר (כמו הבדיחה על החסידים שישבו בטיש ונשארה חתיכה אחרונה של קיגל, ואז היתה הפסקת חשמל ומישהו צעק "אאוץ'!" וכשהאור נדלק בחזרה ראו את היד של הרב'ה בתוך הצלחת של הקיגל ועשרים מזלגות תקועים בה...). וזה ממש דוחה אותי כי זו צביעות. אחד בפה ואחד בלב. בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (הקצנתי, אבל זה הפסוק שעלה לי)

הישראלים בד"כ מחנכים לדוגריות וישירות. אם אתה לא מעניין מישהו והוא לא רוצה להיות נדיב כלפיך, אז הוא יגיד לך שהוא לא רוצה לתת לך כלום. ואם הוא רוצה להשיג משהו בכל מחיר, אז הוא יצעק וידחף אחרים כדי לקבל את מבוקשו (בניגוד לאמריקאי שיחכה ב"סבלנות" וברגע שיכבה האור הוא יעקוף את כולם חופשי). זו ה"חוצפה" הישראלית. ואני מאוד אוהב אותה, כי בצורה הזאת אתה רואה מולך את האדם ולא את הדמות שלו בהצגה.

בקיצור, לכולם יש מה לעבוד על המידות. אבל בעזרת נימוסים רק מתרחקים מההבנה האמיתית שלא הכל מגיע לי, כי לומדים רק את הזיוף של התובנה הזו וחושבים שזה המקור.

יצא לי נאום שלם אבל אני מקווה שהבנת מה בתכל'ס ניסיתי להגיד.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד