אמצע הלילה 
אני מתעורר 
הלב מלא 
אני מוזר לכולם 
וזר לעצמי 
בלי מקום בעולם 
אולי צריך להיגמר 
כדי מחר להתחיל 
במקום אחר 
הגיעה השעה 
משליך גפרור בכוונה 

יומנים נשרפים 
אותיות פורחות באוויר... 

אנ'לא יודע לאן 
אני ממשיך מכאן 
פשוט מוכרח ללכת 
משאיר זאב בודד 
וערפל כבד 
תמונות על הקירות 
מדליק את האש 
ומבקש 
לא להביט לאחור 
עזה כמוות אהבה 
שלהבתיה 

סוף היום מגיע ואני קצת נח 
בפינת הבית במיטה שלך 
כשאת נכנסת את לא שמה לב 
שאני בשקט מביט בך וחושב 
את מתכוננת למסיבת כיתה. 
מול הראי כמו אישה קטנה 
אסוף פזור אולי צמות 
זה לא חשוב עם ילדה כמוך 
זה הזמן ללכת את כבר מוכנה 
ואנחנו יחד חוצים את השכונה 
את מספרת בקול פעמונים 
איך את לא סובלת את כל הבנים 
בין הבית והעבודה 
אני אסיר אבל אסיר תודה 
על האדמה לדרוך 
יד ביד עם ילדה כמוך 
הנה את נכנסת אל המסיבה 
את קצת מתביישת את לא המלכה 
את עדינה מדיי בשביל למלוך 
רק תדעי שאין שם עוד ילדה כמוך 
החלומות שלנו מתרחקים 
והלבבות שלנו נסדקים 
אבל תמיד אפשר למשוך 
זה לא קשה עם ילדה כמוך 
עולם קשוח מחכה לך שם 
אבל בכל זאת יש גם לעולם 
מין צורך להשתחוות 
לפעמים מול ילדה כמוך

מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.

לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים.

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.

חי פעם רק פעם...

לכל מי עבר את הלילה 
שסלח על בגידה של הגוף 
לכל מי שהמשיך הלאה הלאה
לכל מי שהצליח לעוף 

לכל מי שחייך אל העצב 
שהבטיח למוצא בחושך תקווה
שבחר להניח את החרב
לכל מי ששרד אהבה

פזמון 
לכל מי שנגע בנשמה
ועמד מול היופי עצור נשימה 
לכל מי ששרד בצללים 
אני עומד כאן מולכם 
ואין לי מילים 

לכל מי שבער עם השמש
שביקר במצולות ועדיין נושם 
שהלך בשבילים של הנפש
לכל מי שעדיין חולם

לכל מי שבחר לא לברוח 
שמבעד לבכי זכר לחייך
ספרו לי מאיפה הכוח 
ספרו לי למדו אותי איך

לכל מי שהדביק את השברים 
עוד מוכן ליהנות מפשטות הדברים 
לא נבהל כשהכול התמוטט 
לכל מי שיודע יודע לתת... 
 

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע 
מרבדים נפרשים בשפלת החוף 
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע 
והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף! 

רק עלי אין החוק משגיח 
רק עלי איש אינו שומר 
לו היו לי עלי גביע 
אז, היה מצבי אחר. 

ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע 
אילנות נדירים נשמרים לחוד 
איילות נבהלות מסתכלות בשלט 
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד! 

רק עלי עוד לא שמו שלט 
מסביב אין לי כל גדר 
לו הייתי, נאמר, איילת 
אז היה מצבי אחר! 

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס! 
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום! 
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא 
שטח בר מגודר ואיזור רשום! 

אז אני לפעמים חושבת 
כי היה זה אולי רצוי 
לו הייתי נרקיס או רקפת 
או אפילו איזה בן חצב מצוי 

הסתכלו מה שקורה לי בדרך: 
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר 
לו הייתי חיה או פרח 
אז היה מצבי אחר!

היא כותבת לי שורות קצרות 
ואני עונה במגילות 
המחוות שלה מאופקות 
ושלי עולות על גדותיהן 

היא מזמינה אותי לארוחת בוקר 
אני מזמין אותה לחנוכת בית 
היא אף פעם לא תהיה שלי 
אולי תהיה קצת לידי 
וגם זה לא בטוח 

כמה מתוק ומריר הכאב, 
רק בגללו אני מוכן להתאהב 
בעיניים בורקות בחיוך רעב... 
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב 

כל היום אני הולך ונזכר 
ברחובות של פאריז איך היה לנו קר 
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות 
התעוררתי ושוב זה נגמר 

(אבל) 
היום אני יוצא 
היום אני עושה מעשה 
מישהו זרק לי גלגל הצלה 
ואמר אהבה זה דבר מדבק 

היא כותבת לי שורות קצרות 
ואני עונה במגילות 
המחוות שלה מאופקות 
ושלי עולות על גדותיהן 

היא מזמינה אותי להזהר, 
אני מזמין אותה להשאר. 
היא מגיעה בשעה המדויקת 
ולרגע הכל מתאפשר. 

כמה מתוק ומריר הכאב...

כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו 
עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו. 
ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה, 
רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה. 
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא 
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו. 

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות 
דרכו הדרך לחופשי 
במסתרים תבכה נפשי 

והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר, 
גם בעבודה, גם בתוך הבית 
מרגיש מבפנים שום דבר. 
לפעמים מעדיף את החומר, 
לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום. 
רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול. 
ועוברים חודשים של טוב ורע, 
הבלבול רק גובר וחונק, 
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, 
הוא קם ובוכה וצועק. 

כל השערים ננעלו... 

וזה לא בכי מעירפול ידיים, 
פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר. 
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים. 
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה 
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה. 
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו. 
אין כלום בעולם הזה, רק הבורא, אדם מאמין בכל דבר כשרע לו. 

כל השערים ננעלו...

כשהילדים נמים זה לא תמיד
שהם רוצים לישון
הם לא רוצים לדעת
כשהאצבעות עוברות
בתוך שערותיך הרכות
הן רק רוצות לגעת.

הייתי פעם ילד השדה
אף פעם לא בוכה
ורוצה הכל לשכוח
לראות את העשב שגדל
איך נחל מתפתל
ובתוך חלום לשקוע.

כשהמחשבות עוברות
בתחנות הראש מבלי לצפור
כמו מתוך קדחת
זרם של מילים סתומות
שוטף את הגבולות בין כן ולא
אני רועד מפחד.

הייתי פעם ילד השדה...

עכשיו אני לבד
אוחז ברגעים שנשארו
שעוד רוצים לגעת
רחוק מן השדה
אני עוד מחפש
את השבילים
שאז גילה הנער.

הייתי פעם ילד השדה...

ואחרי שכבר נסעת אוניות מסע גדולות
היו עוגנות על קו המזח בין החוף למצולות
והייתי מהלכת שם בלילה לבדי
היה לי בוץ בנעליים ואותך בתוך ראשי

ואחרי שכבר נסעת אז התחלתי לוותר
מי שלחם מי שאיבד מי שניפץ
בסוף מגיע יום אחר
וכשיגיע אחכה גם אם יפלו כל הגשרים
אם ישטפו אותי המים או אשבר לרסיסים

באיזה שיר ביקשת לחפש אותי בסוף?
לא מצליחה מכאן לשמוע, לא לגעת, לא לראות
ואיזה שיר ביקשת לחפש אותי בסוף?
אני על קצות על האצבעות רק לא לדרוך רק לא לדרוך

כשהכל כבר יגמר נשוט כמו רוח על פני ים
כל המילים שלא אמרנו לא נגיד ולא נחשוף עוד לעולם
ואם יש מקום אחד אז הוא של שנינו בעולם
אתה רחוק מכאן כמו נצח
ואני נשארת כאן
 

לכל איש יש שם 
שנתן לו אלוהים 
ונתנו לו אביו ואימו 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו 
ונתן לו האריג 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו ההרים 
ונתנו לו כתליו 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו המזלות 
ונתנו לו שכניו 

לכל איש יש שם 
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו חטאיו 
ונתנה לו כמיהתו 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו שונאיו 
ונתנה לו אהבתו 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו חגיו 
ונתנה לו מלאכתו 

לכל איש יש שם 
שנתנו לו תקופות השנה 
ונתן לו עיוורונו 

לכל איש יש שם 
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם 
שנתן לו אלוהים 
ונתנו לו אביו ואימו 

לכל איש יש שם 
שנתן לו הים 
ונתן לו מותו.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה - 
למלכה אין בית, למלך אין כתר. 
ושבעה ימים אביב בשנה 
וסגריר וגשמים כל היתר. 

אך שבעה ימים הורדים פורחים, 
ושבעה ימים הטללים זורחים, 
ושבעה ימים חלונות פתוחים, 
וכל קבצנייך עומדים ברחוב 
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב, 
וכל קבצנייך שמחים. 

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה, 
למלכה אין בית למלך אין כתר. 
רק שבעה ימים חגים בשנה 
ועמל ורעב כל היתר. 

אך שבעה ימים הנרות ברוכים 
ושבעה ימים שולחנות ערוכים, 
ושבעה ימים הלבבות פתוחים, 
וכל קבצנייך עומדים בתפילה, 
ובנייך בנותייך חתן כלה, 
וכל קבצנייך אחים. 

עלובה שלי, אביונה ומרה, 
למלך אין בית, למלכה אין כתר - 
רק אחת בעולם את שבחך אמרה 
וגנותך חרפתך כל היתר. 

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה, 
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה, 
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה - 
אלקט ואשמור למזכרת. 

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה 
אנודה עם שיר ותיבת נגינה 
לתנות דלותך הזוהרת.

די אני שומרת לי את השירשור הזה


אל תפחד תשאף לדעת
אל תדאג עוד תקיים
מי שבידו לגעת
יש שבליבו עוד לנחם
אל תפחד ימים יבואו
ועונות שנה תחלוף
אתה תראה שעוד נגיע אל הסוף

אל תפחד ממציאות נושכת
ואנשים קרים
כל אחד סוחב בבטן
ומעט שעליהם רואים
כמה כח יש ברגע
והנצח אין לו סוף
בכל דמעה שעוד תרד
יגיע צחוק

וזה הרגע
הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח
מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

וקדימה אל האופק
אל השמש הטובה
זה רחוק אבל תגיע
קצת עייף וקצת צמא לאהבה
שמחכה לך, תקטוף אותה כפרי בשל
ואז תנוח תרדם בצל

וזה הרגע
הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח
מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

קמתי עם געגוע כואב וחשבתי
עם מי את חולקת שמחות
חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה 
ואוהבת אותי עוד פחות

קמתי עם געגוע כואב והבנתי
הבוקר שטוב לך לבד
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי
אני נותן לך ללכת לעד

אל העולם שלך אליו 
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד 
אבל שולח את האושר אל ידיו 
ומידיו אל העולם שלך אליו 
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם 
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח לך רק אושר

קמתי עם געגוע כואב והתפללתי 
יותר לא לראות את פניך
אני שמח שיש לך אחד שדואג לך 
כמוני וסומך רק עליך

כן אני רציתי כל כך לספר לך שיש לי 
חבר שאוהב אותי ים 
הוא דואג להרים לי את הראש ומסביר לי
שהלב השבור הוא מושלם

בשכונה קטנה על מיטה כחולה 
את אומרת שהכל יהיה בסדר 
אם רק ניתן לזה קצת זמן 

תסתכלי עלי תחייכי אלי 
את יודעת כמה זה עושה לי טוב 
כשאת שוכבת לצידי 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם 
אני כל כך אוהב אותך 
זה לפעמים כואב 
מתרוקן מכל הכעסים העצב השקרים 
כשאת איתי אוחזת בידי 
ואומרת שאת אוהבת אותי 

גם אם לא אוכל לעשות הכל 
אני מבטיח שאני יכול 
מבטיח להיות שלך תמיד 
מתוקה שלי, יעצור הזמן 
ונברח מכאן עמוק לתוך גן עדן 
אני ואת לבד 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם 
אני כל כך אוהב אותך 
זה לפעמים כואב 
מתרוקן מכל הכעסים העצב והשקרים 
כשאת איתי אוחזת בידי 
ואומרת שאת אוהבת אותי 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם

כשההוא אוהב את ההיא 
תמיד הוא אומר לה, 
חוזר ואומר לה 
כמה היא אלוהית. 

כשענן אוהב עננה 
תמיד הוא אומר לה, 
חוזר ואומר לה: 
את כל כך עדינה 

ורק אני מרוב אהבה שותק... 

כשהזבוב אוהב ת'זבובית 
תמיד הוא אומר לה, 
חוזר ואומר לה 
מכולן יפיפית. 

כשהפיל אוהב ת'פילה 
תמיד הוא אומר לה, 
חוזר ואומר לה: 
בואי בואי כלה. 

ורק אני מרוב אהבה שותק... 

כשמלאך אוהב מלאכית 
תמיד הוא אומר לה 
חוזר ואומר לה 
את הכי חתיכית 

כשהפסיק אוהב ת'נקודה 
תמיד הוא אומר לה 
חוזר ואומר לה 
שהוא פסיק על ידה 

ורק אני מרוב אהבה שותק...

לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי

לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חיי   לו רק הייתי חליל מעץ פשוט  הייתי יוצא לחלל בשדות  לו רק הייתי כינור עתיק יומין  הייתי זוכר נעימות לויים  הייתי מוצא בי מנגינות, ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  לו רק הייתי צלול, שופר חלול  אז בלי לחסום, בלי לחשוב, בלי גבול  לו רק הייתי צינור, שטוף באור  הייתי מלחין את הדרך לחזור  הייתי מוצא בי מנגינות...  אבל אני פסנתרן מורכב  המלחין את שגיאותיו  לו רק יכולתי, ומצאתי בי את התו  נשמה, גלי לי איך  עשיני כלי לשליחותך  לו רק יכולתי  ושמעתי את קולך  הייתי מוצא בי מנגינות  ומשמח לבבות  הייתי יודע את ניגון הנשמות  ניגון חייכשההוא אוהב את ההיא  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  כמה היא אלוהית.  כשענן אוהב עננה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  את כל כך עדינה  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשהזבוב אוהב ת'זבובית  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  מכולן יפיפית.  כשהפיל אוהב ת'פילה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  בואי בואי כלה.  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשמלאך אוהב מלאכית  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  את הכי חתיכית  כשהפסיק אוהב ת'נקודה  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  שהוא פסיק על ידה  ורק אני מרוב אהבה שותק...כשההוא אוהב את ההיא  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  כמה היא אלוהית.  כשענן אוהב עננה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  את כל כך עדינה  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשהזבוב אוהב ת'זבובית  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  מכולן יפיפית.  כשהפיל אוהב ת'פילה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  בואי בואי כלה.  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשמלאך אוהב מלאכית  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  את הכי חתיכית  כשהפסיק אוהב ת'נקודה  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  שהוא פסיק על ידה  ורק אני מרוב אהבה שותק...כשההוא אוהב את ההיא  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  כמה היא אלוהית.  כשענן אוהב עננה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  את כל כך עדינה  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשהזבוב אוהב ת'זבובית  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  מכולן יפיפית.  כשהפיל אוהב ת'פילה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  בואי בואי כלה.  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשמלאך אוהב מלאכית  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  את הכי חתיכית  כשהפסיק אוהב ת'נקודה  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  שהוא פסיק על ידה  ורק אני מרוב אהבה שותק...כשההוא אוהב את ההיא  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  כמה היא אלוהית.  כשענן אוהב עננה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  את כל כך עדינה  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשהזבוב אוהב ת'זבובית  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה  מכולן יפיפית.  כשהפיל אוהב ת'פילה  תמיד הוא אומר לה,  חוזר ואומר לה:  בואי בואי כלה.  ורק אני מרוב אהבה שותק...  כשמלאך אוהב מלאכית  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  את הכי חתיכית  כשהפסיק אוהב ת'נקודה  תמיד הוא אומר לה  חוזר ואומר לה  שהוא פסיק על ידה  ורק אני מרוב אהבה שותק...

פתאום נשכבנו שם תקועים במבטנו,
אתה באש אני שייך יותר לרוח.
אמרת ״אין לי בעיה עם מלחמות,
אך כמו כולם כך גם אני צריך לנוח״

זוכר עצרנו שם, קפואים עד עצמותינו,
יושבים ומחכים שייפסק הגשם.
מלא שטויות עושים בשם אהבתנו,
מתי נגדל ונגמל מזה בעצם.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

פתאום נבהלנו קצת, חוזרים על עקבותינו,
מה שאבד או התפספס לנו בדרך,
שקועים במחשבות של מה יבוא עלינו,
במקום ליפול לגאווה כורע ברך.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

או שתיפול האש
או בחסדי שמיים
אם לא ניפול מהרגליים
נחכה עוד
שיבואו עלינו.
 

מי ימלא את הרצפה שלי בנעליים רטובות 
מי ילכלך לי את החלומות בנהמות שינה קצובות 
מי יחכה לי ברחובות 
עד שאשוב אליו ובידיו געגועים אליי 

מי יאהב אותי למרות כל הדקירות בלב 
בגלל כל הדקירות 
ומי יבקש אלי גם כשקשה 
אולי תביני שמותר לנו לטעות 
למי יש עיניים עצובות 
אושר נכון 
מי ישטוף את הכלים שלי בסבון 
יקנה לי אבוקדו ,יחמם לי את הדם 
יחייך אלי לפני שהוא נרדם 

כשאתה נעלם אין עולם אין מילים 
גם הים הוא רק ים סתם גלים על גלים 
אז אל תשכח שהבטחת, כשתגדל 
ניסע שוב לשחק בלייק וואנקה 

מי יפצע אותי באהבה , ייתן את התשובה הלא פשוטה 
ומי יטגן את הבצל צהוב שרוף חצי שקוף 
בדיוק כמו שאתה 
מי עוד עושה אותי שקטה 
היית רעש מושלם 
היינו רעש מושלם 

אין בכלל חרטות או דמעות 
זה פשוט זה פשוט 
כי שווה לי לטעות אם אתה הטעות 
רק אל תשכח שהבטחת כשתגדל 
ניסע שוב לשחק בלייק וואנקה 
רק שנינו וערסל.

מדברים
איך אומר זאת בלי לומר זאת
בום,אין מכה רכה
מעצורים השתחררו מהרגליים
בום, דרך ארוכה


וגם אם דומע
אשמר אומר בחיוך
שאני בלב שלם יודע
כמה שרציתי
המציאות רצתה לי הפוך
איך עכשיו מוצאים את התשובה


אני הולך
נפקחות לי העיניים בום
רואה בחשיכה
אני הולך
יודע שלאט אחרי הבום
תאיר לי הזריחה

מספרים שמעכשיו
בחיי אין שום סיבה לדאגה
הם לא אומרים
שיהיה כל כך קשה לקום
בסוף ההצגה

וגם אם דומע
אשמר אומר בחיוך
שאני בלב שלם יודע
כמה שרציתי המציאות רצתה לי הפוך
ואיך עכשיו מוצאים את התשובה

אני הולך
נפקחות לי העיניים בום 
רואה בחשיכה
אני הולך
יודע שלאט אחרי הבום
תאיר לי הזריחה

לא מדברים
מפחד שרק יבוא הבום
מהמבוכה
בסבלנות מחכה שרק יבוא הכלום
יתן לי מנוחה

וגם אותך)

ואת פשוט מיוחדת)

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים 
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ 
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם 
מבלי לראות את הדברים כמו שהם. 

ילדים קטנים, ילדים גדולים, 
ילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים. 

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך 
אני רואה בך בית חם ומשפחה 
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת 
אני חופשי, אך אין לי מנוחה. 

ילדים קטנים, ילדים גדולים, 
ילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים. 

והרופא כבר מדבר על סוף הדרך 
אבל אני יכול לשים לפחד קץ 
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים 
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ. 

ילדים קטנים, ילדים גדלים, 
וילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים.

אם אלה החיים, לאן כולם רצים
אמרת שחיפשת אושר ושילמת קצת ביוקר
אף פעם לא תגדל
אתה ילד מבולבל
אני אוהבת את הזיפים שעל פניך
את החופש בעיניך.
עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת
אני יודעת ללטף, לא מתכופפת,
נראה לי שאתה כבר לא במתח
לא נבהל ולא בורח
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור

אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נהיה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור

אם אלה החיים
אם אלה החיים
אם אלה החיים
אם אלה החיים

מביט על כסא ריק בבית,
פעם ישבת בו, בכית וצחקת
וקולך שהדהד בקירות הלבנים לא נשאר כאן
אחרי שהלכת.
וגם אין לי מילים לתאר לך
כמה כואב לי להיות רק אחד
אם לא איתך, אז לבד.

מביטה על סיכה ששכחתי,
פעם אספה את שערי השחור
ועכשיו היא פוצעת אותך-
לא נותנת לשכוח הכל
רק לזכור.
וגם אין לי מילים לתאר לך כמה קשה לי להיות רק אחת
אם לא איתך-
אז לבד.

אהובי,
צל כבד מכסה את פניך
לא נוכל את הזמן להחזיר לאחור
אהובי,
נעלמה לי הדרך אליך
והיכן שנהיה לא נצליח לזכור
ואתה,
שראית אותי בעיניך-
אל תשאיר אותי כאן,
מאחור.

הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע עוברת
רגע נסגרת
בין שערי הנמל

יש ניחוח ערק
ורשתות קרועות
שיר אהובת הספן הנשכחת
שיר הנשים המחכות

הוא לא ידע
איך היא קנאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חכתה בלילות

רגע לא בטוח
מול מפרש רטוב
זעם הרוח
מכה את המים
את לב הנשים על החוף

נר אחד ברוח
שאינו כבה
דולק בחלון
שתאר ג'ורג' אמאדו
הים האכזר ההוזה

הוא לא ידע...

הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע שותקת
רגע מספרת
הלילה מת הספן

הוא לא ידע...

אצלנו בגן יש המון ילדים
את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר
אבל מי לא שמע על האומץ של רן
הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן
אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות
אז בלילות קרים
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה
אצלנו בגן יש הרבה חבורות
יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות
מריעים להם כפיים מלמדים אותם לנחות
מורמים על נס הדגל גאוות כל האיזור
רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור
אז בלילות קרים
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה
אצלנו בגן נפרדים בשמחה
כי היום לא ארוך וניפגשים שוב מחר
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן
אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן
אז בלילות קרים
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
היא בוכה שהוא מציע לה להיות
כל עולמו בערב שלפני המלחמה
אצלנו בגדוד יש המון ילדים
את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר

זו תנועה של הולך ובא
רחוק וקרוב
צר ורחב 
ריק ומלא 
קטן וגדול
מלחמה ושלום 
אתמול והיום 

נזרק כמו כדור מעצבות לשמחה 
הלב מדלג בין הטוב והרע
מה שעושה אותי שמח מאחד 
מה שעושה אותי עצוב מבודד 
אני שמח שהשמיים הם הגבול 
אני עצוב כשיורד המבול 
כשאני מצליח אני מה זה שמח 
כשאני נכשל זה מה זה בורח 

זו תנועה של הולך ובא
רחוק וקרוב
צר ורחב 
ריק ומלא 
קטן וגדול
מלחמה ושלום 
אתמול והיום 

כשאני מנסה להחזיק את השמחה היא מתחמקת 
כשאני מנסה לגרש את העצבות היא מתחזקת 
כשאני שמח אני בוכה 
כשאני עצוב אני מכה.
למה כשאני שמח אני פתאום כל יכול?
כשאני עצוב אפילו לא יכול לזחול?
עם השמחה אני גיבור 
העצבות רוצה רק אותי לשבור
מתי כבר אכנע רק לשמחה
לא לעצבות שמחלישה. 
והגלגל תמיד סובב 
רגע מתוק רגע כואב 

זו תנועה של הולך ובא
רחוק וקרוב
צר ורחב 
ריק ומלא 
קטן וגדול
מלחמה ושלום 
אתמול והיום

שמעתי שאתה חוזר את כל הדרך 
ראיתי מלאכים עורכים שולחן לבן המלך 
גם ראיתי סולם, געגועים יורדים ועולים 
שמעתי רוחות שמלטפות את העלים 
ראיתי אותך, זה לא חזיון תעתועים 

שמעתי שהים הכריז על יום שמח 
ראיתי את הכוכבים והירח מרקדים 
גם הם יודעים בחזרה להתגלגל 
שמעתי שהשמש היא בעצם צל 
ראיתי מגדל מזדעזע ונופל 

תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים 
אנחנו השתגענו אין לנו יותר פנים 
רק הולכים ומתכלים כל הזמן, אז תבוא 
כן תבוא, לא נשארו כלים כדי שנוכל אותם לשבור 
אנחנו לא יודעים מי פה צלול 
מי השיכור שתמיד נופל לבור, מן הסתם 
אז תבוא, כן תבוא. 

שמעתי שאתה ממש עומד בשער 
ושכל שה תמים יוכל לגור ביער ושמעתי 
שגם הלב הזה יותר לא ימות 
דמיון יחתום הסכם שלום עם מציאות 
כל הצלילים יהיו לשיר אחד פשוט 

תבוא, אנחנו מחכים לך...

יאא זה שיר מושלם

עשרים אלף איש ואתה הראשון
עשרים אלף איש אחריך שון
צועדים בשקט עם פרחים
שתי אחיות - עשרים אלף אחים

אוהדי הכדורגל שהגיעו עם הצעיפים של הקבוצה
ובחורה עם דגל
שלא ברור למה היא כל כך בוכה
בלי להכיר אותך

עשרים אלף איש ואתה הראשון
עשרים אלף איש אחריך שון
צועדים בשקט עם פרחים
שתי אחיות עשרים אלף אחים

באו לומר תודה ולהיפרד
להגיד שאין דבר כזה חייל בודד
וגם עם לא לבדד ישכון
כל עוד ישנם בטקסס, בחיפה בגוש עציון
אנשים כמוך שון

עשרים אלף איש ואתה הראשון
עשרים אלף איש אחריך שון
צועדים בשקט עם פרחים
שתי אחיות עשרים אלף אחים

העושה שלום במרומיו
יעשה שלום עלינו
עם בוא הסתיו שלא תזכה לראות כבר שון
לכן הגיעו הנה מזקן ועד קטון
מחיפה, מגוש עציון

עשרים אלף איש
ואתה ראשון
עשרים אלף איש אחריך שון
צועדים בשקט עם פרחים
שתי אחיות עשרים אלף אחים

חושך כבד לא רואים אופק
חושך סמיך אי אפשר לזוז
הכי מבהיל שממשיכים רגיל
שדה קוצים ילדים רצים

מחר יותר מסוכן מאתמול
כל לילה יותר מוזר מהיום
האם באמת תאהבי אותי
האם יש מה לאהוב בי

עיני בוהות דמיון פרוע
מיליון תמונות צרובות בלב
אם תאהבי אותי תצילי את חיי
אני סגור
עולם לבד

תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף

נוסעים ברכבת רעש נורא
את לא שומעת שאני לוחש לך תודה
נקודה של אור בלב של אבן
אני ישן וליבי ער

תאמיני בי תראי בי את הטוב
אין בי כלום רק לאהוב
הבל עולה מהכביש הרותח
אני יחף מלא בחול


תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף

תמיד לפני הגשם 
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
עוד רגע נגלה

תמיד לפני הגשם
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
אנחנו נגלה

עד שנרגע
עד שהשמש תחזור להאיר פנינו
עכשיו כל רוח מביאה אותי למקום חדש
קשה לי לדעת מה יותר 

מעבר בשבילך
עד שתחזור להביט בי כמו פעם 
חלפה הרוח, בוא תניח יומך על כתפיי
תאחוז בידי 
תספר

בדיוק כמו הירח 
אין לי אור שלי שייך 
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

הנה עוד יום נגמר
ובזווית מבטי מחכים שם
ניצוצות מלחמה שוודאי ידלקו רק מחר 
ועד אז אני בין לבין 

בדיוק כמו הירח 
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

בדיוק כמו הירח 
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם
הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם
טיפות גדולות זולגות על עלבונם.

את מרוחקת ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עוד לא פגש במבטם
עוד לא אמרת להם מילה טובה.

אם אהובייך יפקירוך
אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך -
אנשי הגשם יכתירוך
למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך.

עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני או מחלה.

אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה
לוקחים אותך לעבר מפתנם.

כשאוהבייך ישכחו
וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
והם ירימו את ראשך
ויאמצו את ייאושך
לחממך בפרורי אהבתם.

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

את תלכי בשדה לבדך...

תשמור על העולם ילד 
יש דברים שאסור לראות 
תשמור על העולם ילד 
אם תראה, תפסיק להיות 
גיבור של העולם ילד 
עם חיוך של מלאכים 
תשמור על העולם ילד 
כי אנחנו כבר לא מצליחים. 

תשמור על העולם ילד 
אל תגזים במחשבות 
כי כמה שתדע יותר ילד 
אתה רק תבין פחות 
ובשעה מסוימת 
נסגרות כל הדלתות 
וכל האהבה נגמרת 
רק אתה ממשיך לתהות

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.

הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

הולך אני כעת במשעול ההווה 
כילד ההולך לו לאיבוד 
כפות ידי הן מושטות 
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע 
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם 
מחפשים עוד קרן אור שתעזור 
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה 
תביא להם את התקווה 

ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים 
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם 
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי 

עובר אני כעת בין נופים חדשים 
הצעדים הם נעשים כה איטיים 
מה יש שם שאין פה שאל אותי עובר 
מה בלב אתה שומר 
קשיש העיר כשעל גבו מונח כל עברו 
מביט סביב ומחפש את עולמו 
כשההווה כל כך קשה 
לא אומר דבר, ארים ראשי אל המחר 

ארים ראשי...

אחי הצעיר יהודה
אהוד מנור
מילים: אהוד מנור
לחן: יוחנן זראי
קיימים 5 ביצועים נוספים לשיר זה

אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.

אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.

אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.

החיטה צומחת שוב
הגבעטרון
מילים: דורית צמרת
לחן: חיים ברקני
קיימים 4 ביצועים נוספים לשיר זה

אקורדים
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.

זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב

מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו

זה לא אותו העמק...

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה

הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.

אל תשכחי שאמרתי לך 
אל תשכחי 
שהכל כבר ידוע מראש 
אנו כאן להעביר את הזמן 

אל תכעסי שאהבת אותי 
אל תכעסי 
שירים שטבולים בשקרים 
הענקתי לך כמו שושנים 

סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 
זהו סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 

ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק 
מסתכל על הרחוב איך הוא ריק 
כבר שכחנו איך לשחק 
מגיפה אורבת לנו בכל פינה 
מחכה שנחטא במגע 
כבר שכחנו מה זאת אהבה 

סוף העולם, סוף העולם... 

אז תיקח את הכדור שיעיף אותך 
הרחק מכאן 
בסוף ימצאו אותך מת 
יכתבו שהיית שותק 
אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר 
היית צועק לכולם 
תסתכלו זהו סוף העולם 

סוף העולם, סוף העולם...

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו...

והים לא נרגע, רק גאה וגאה 
את אוספת לאט את גופך 
אנשים שפגשת שהיו בשבילך 
ובן רגע נשארת מול צילך 

את היופי שלך, את הקסם שבך 
לא תוכלי לחלוק עם כולם 
הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך 
ושמרי את נפשך לעולם 

מהמרחקים שאת בורחת 
לא ידעו דרך חזרה 
שם את הולכת לאיבוד 
במנהרה, בלי מטרה 
והשחקים הם הגבולות 
אל תיעלמי במצולות 
כי אין תשובה טובה 
לכל השאלות 

הוציאי עכשיו מגירות מליבך 
ורוקני רגשות משומשים 
אולי תמצאי את אושרך, את כוחך 
שקברת עם הזמן בשנים 

מהמרחקים שאת בורחת... 

קחי עכשיו את אושרך, את כוחך 
ורוקני רגשות משומשים 
הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך 
ושמרי את נפשך

כל האור מזמן הלך לו, 
אל תלכי פתאום גם את. 
בואי אמא, בואי אמא, 
בואי שבי איתי מעט. 

בעצים מכה הרוח, 
וידייך כה חמות. 
אל תלכי, ספרי לי אמא 
איך באים החלומות. 

אם פתאום מלאך יופיע, 
אל חדרי יבוא בלאט, 
בואי אמא, בואי אמא, 
ותיראי אותו גם את. 

לא, איני פוחד בחושך, 
ואיני רועד בכלל. 
בואי אמא, בואי אמא, 
שבי איתי עד שאגדל.
 

מה הזמן מסמן לי 
זה הכל שאריות של החיים 

ולחיות את הרגע 
להתחיל לאסוף את השברים 

אולי אצא יותר 
אתחיל קצת למהר 
להתחיל להסתדר 
ולעשות קצת רעש 

אולי מקום אחר 
מקום יותר בוער 
להתחיל קצת לקלקל 
ולתקן עוד פעם

יש לי מה להפסיד, יונדאי סנטה פה, מתוק בפה, מתלבש יפה 
מאה שלושים מטר בית, משכנתא מטורפת, שכונת רמות, וילה שתי קומות 
סושי כשר בשערי חסד, מקום קבוע בבית כנסת, 
פרגולה למעלה, פרגולה למטה.

יש לי מה להפסיד, עוצר ברחוב לתמונות ,מלא מחמאות, זאפות מלאות
גם עושה קידוש ה', תפקיד בתרבות בישראל, אלבומי זהב, 
פלייליסט לכיס של הגב .
אור יקרות ,אני שלט חוצות, אוטם אוזניים, כרס לברכיים
פרגולה למעלה, פרגולה למטה

אני אביא יין אביא קרן שמש, אני אביא לחם אביא עץ ומים. 
בואי החוצה בואי נצא
בואי החוצה בואי נצא.

יש לי מה להפסיד, נעליים שפיץ שחור ,על השטיח הכחול, עצים גזומים עגול.
ויש גם תחרות, אנ'לא יכול להפסיד, סתם לתת להם לעקוף, נגן חזק בתוף
עבד לגוף, עבד לפחד, פרי של שקר, תהום בלי חקר
פרגולה למעלה, פרגולה למטה.

שוב התחלת ואמרת
תנו לה זמן, תנו לה זמן
כשעצוב לי אז בורחת
אל הים, אל הים
לא מבינה הכל אבל כבר מקבלת 

המוזיקה שמתנגנת 
מציפה, מציפה
וכשההופעה נגמרת 
קח אותי ואותך 
לא מבינה הכל
אבל לאט לומדת 

כמו רועה את עדר שתיקותיך 
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי
יהלום לטבעת שהבאת 
״לבקש אותך״ לחשת 
את האור ללילותי 
לילותי לילותי
לילותי 

הבהובים של עיר בחושך 
תני לי זמן, תני לי זמן 
כל הנשמות טועות בדרך 
אמא כאן ,אמא כאן
מילים נכתבות בחול 
תראה, לכל יש ערך 

כמו רועה את עדר שתיקותיך 
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי 
יהלום לטבעת שהבאת
״לבקש אותך״ לחשת
את האור ללילותיי 
לילותי לילותי 
לילותי 

כמו רועה את עדר שתיקותיך
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי
יהלום לטבעת שהבאת 
״לבקש אותך״ לחשת
את האור ללילותיי לילותיי 
לילותיי 
אתה האור ללילותיי לילותיי, לילותיי

מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף
לא מכחול הוא צריך קצת יותר 
מדובר בקווים של חייו
תוך שניות הוא בונה עולמות 
מתרגם לצבעים קצת חכמה
מסביב שואלים בשביל מה לחכות יש בים אניות 
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים 
שלכל שקורה יש סיבה ולא מתווכחים עם הנפש
מקמט וזורק העיפרון לא שקט לא נרדם
הם בריב כבר זמן מה לא צייר
לך תבין לך תכעס על הים
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים 
שלכל שקורה יש סיבה ולא מתווכחים עם הנפ

אז זה צבעים של יובל דיין.

אבל רשמת כל שקורה יש סיבה.שאלתי אם זה לא קול שקורא.הבנת?

זה באמת כתבתי מזיכרון

אם אבדה לי הדרך לפתע
היא תבוא ותהיה כאן ברגע
היחידה שנפשה לי מוסרת
אין כמו אמא שלי אין אחרת

איך חלפו נעוריי כבר גדלתי
ואותך מלבי לא שכחתי
לא אחזיק מעמד בלעדיה
אלוקים תשמור לי עליה

כשעצוב על הנפש פנימה
איך הלב מבקש רק לאמא
לעולם לא אשכח את פנייך
נמשימדורה מאמא דיילי
נמשימדורה אמא שלי

בימים בלילות היא דואגת
שיהיה לי מזל מתפללת
איך אודה לך על כל שנתת לי
על היופי ממך שירשתי

איך עבר לך היום תספרי לי
ומה שלום כולם שם בבית
אולי לשבת עוד אגיע
ימאמא לעזיזה עלייה 

כשעצוב על הנפש פנימה
איך הלב מבקש רק לאמא
לעולם לא אשכח את פנייך
נמשימדורה מאמא דיילי
נמשימדורה אמא שלי

אהוב יקר 
לא עצרתי אפילו לראות 
כמה זה עולה לי 
אהוב יקר 
לא השארת גם לא זיכרון 
שיהיה לי בלילה קר 

הכל ידוע מראש 
אבל נשכח מהלב 
שלאהוב אותך 
זה לשלם בכאב 
אהוב יקר 
זה לא אתה שמשתנה לי 

אהוב יקר 
לא עצרתי אפילו לראות 
כמה זה עולה לי 
אהוב יקר 
לא השארת גם לא זיכרון 
שיהיה לי בלילה קר 

הכל ידוע מראש 
אבל נשכח מהלב 
שלאהוב אותך 
זה לשלם בכאב 
אהוב יקר 
אתה רואה את השלכת 
וזה זמן ללכת... 
הזמן ללכת...

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה...

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
בשובך יחזור שוב האור בעיני
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך.

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.

מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי
מי שר בקול אלייך - אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך.

מי ייתן חייו, ישימם מתחתייך
מי כעפר לרגלייך יחייה
מי יאהבך עוד מכל אוהבייך
מי מכל רוח רעה יצילך
ממעמקים.

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.

כל הלילות שהיו לי איתך
אגרתי את חום גופך
לחורף המר
חיוך אחד שזוכרת לך
ניצח את השכחה 
בגשם הקר
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואי
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לא
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואי
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא
שמה את הראש בין עננים
תקווה לחלום נעים
באמצע היום
כל שנייה מלוחה של לבד
היא פסיק בסיפור אחד
שיהיה רק סוף טוב...
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואי
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לא
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואי
אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא
כל הלילות שהיו לי איתך
מאירים לי את החשיכה
בריח שלך

בכאב מצאתי אושר 
באור גדול מצאתי חושך 
כל השקרים סופם אמת 
וכמה יש לי עוד לתת 
את השירים שלא כתבתי 
לאהבות שלא אהבתי 
הכישלונות אל מול כולם 
וניצחון אחד קטן 

והמרחק מגעגוע 
הוא המרחק משיגעון 
אני עוצמת את העיניים 
בין מציאות לבין חלום 
ומי יזכור שלא אהיה פה? 
ומי ייקח אותי אליו? 
אני עוצמת את העיניים 
וזה נעים נעים עכשיו... 

בכל בדידות שמתגברת 
יש אהבה שלא נגמרת 
שברון הלב שיש לשאת 
וכמה יש לי עוד לתת 
את המילים שלא כתבתי 
לאהבה שלא הייתה לי 
הנפילות אל מול כולם 
וניצחון אחד קטן 

והמרחק מגעגוע...

את שנוגעת 
ביד שביקשה את ידך 
עם כוח לסלוח, לשכוח לברוח 
ממה שכואב באמת 
את מלטפת 
זיפים שאהבת לנשק 
וכמה אוהבת ואיך את שומרת עלי 
כדי שלא אתרסק 

ואת 
את כל מה שיש לי עכשיו 
את כל המילים שרציתי לומר 
וכל השירים שהייתי לך שר 
כמעט 
וזמן שחולף ונשחק 
אולי ייגמר ויחלוף יום אחד 
ומי יישאר להיות פה לבד? 

את מנשקת 
בקרים מליליות בלי שינה 
ואיך את דואגת וכמה שומרת עלי 
מרוחות סכנה 
את מלטפת 
זיפים שאהבת לנשק 
וכמה אוהבת ואיך את שומרת עלי 
כדי שלא אתרסק 

ואת...
 

מעולם לא הייתה לי סיבה לעזוב
אל שבילים מדרכות ביום חורף רטוב
כל ענף הפוצע
והלב רק הוא שיודע
לאהוב כשנשבר והרגע הקר
הופך עננים למים

לעולם כל שתיקה מחביאה צעקה
ואולי במקרה שמעת אתה
הרחוב כמו סרט
ואני לפניך עוברת
אם תראה תעצור תחייך ותחזור
זמן חלף ואני עוד זוכרת

ובימים העמדתי פנים
כאילו לא היית מעולם
רואים ופוגשים אחרים
אף אחד אינו דומה לך

לעולם כל כאב גם מביא נחמה
ואולי במקרה היא תבוא השנה
ערב חג רדת ערב
בחלון רוח סתיו מנשבת
אם תראה אז תבוא כי עדיין היא פה
אהבה לעולם לא נגמרת
 

ידיים למעלה 
לשים על הראש 
ספרנו בשקט 
אחת שתיים ושלוש 
זוכר את הריח 
זוכר את הצליל 
פנס בודד מאיר על כל השביל 

ידיים למעלה 
לקטוף כוכבים 
וטל על הדשא 
כמו ים בשבילי 
זוכר את הטעם 
זוכר את השיר 
פנס בודד מאיר על כל העיר 
אומר לי 

עוד ועוד לנוע עכשיו 
עוד ועוד לנוע בזמן 
אל כל שעבר 
אל מה שנשאר 
ואל מה שמחר 

עיניים למטה 
וראש אל הקיר 
כל הלילות לבד בחדר 
והבדידות האין סופית 
זוכר את הרגע 
בצעדים קטנים בשביל 
עוד יום חדש עכשיו מתחיל 
קורא לי 

עוד ועוד לנוע... 

כמו ילד בלי בית
כמו משפחה שאין לה שם
כמו לחם כמו מים
כמו מישהו שנולד אשם
כמו מלך בלי הכתר
כמו המלכה העירומה
כמו יד שמכוונת
פוגעת בול במטרה 
זה כמו לרעוד מקור בקיץ
כמו להתהלך שיכור
כמו ליפול על הברכיים
עמוק עמוק אל תוך הבור
כמו מילה טובה מאמא
השפיות השיגעון
זה כמו חיבוק
אחרי הכישלון
ומישהו יקום ויצרח
תבלע הכל ותיקח
כי זה מגיע לך עכשיו
כל הסדקים שבלב
ומול חומות של כאב
אתה כמו שמש תזרח
תצרח

זה כמו לרדוף שנים
אחרי חלום אחד
בסוף היום אתה נשאר לבד
להתאהב, לתת הכל
במישהו שעושה לי רע
לשלוח חץ ישר למטרה
להתכופף, להכנע
מכל מי שעומד ליד
בתוך הכיס אני מוכן
אני דרוך לשלוף אחד
זו התחלה של הסיפור
אולי זו סוף ההצגה
אם נישאר ערים אולי נדע

ומישהו יקום ויצרח
תבלע הכל ותיקח
כי זה מגיע לך עכשיו
כל הסדקים שבלב
ומול חומות של כאב 
אתה כמו שמש תזרח
תצרח
אתה בסוף תישאר
אולי פחות או יותר
וזה מגיע לך עכשיו
כל הסדקים שבלב 
ומול חומות של כאב
אתה כמו שמש תזרח
תצרח

ובמסע שלא נגמר
רק אתה נשאר
את כל הדרך לאורכה
ולא נשבר ולא נשבר
וכשכולם לסוף יגיעו
רק אתה עוד כאן
סופר את כל הצעדים
ונעלם ונעלם 

ואם אני בוכה
ואם אני נגמרת
כמו רוח סערה
חוזרת

והלב אומר 
שצריך יותר
גם הפעם הוא יפתיע
אל הלא נודע, אל האהבה
שאלייך היא תגיע
והלב אומר שצריך יותר
רק עוד קצת, אתה תראה
איך בסוף כל לילה - בוקר יעלה

ובמסע שלא נגמר
את מה בסוף נזכור?
רק כמה שאהבנו ושיש לנו לאן לחזור
מכל תלאות הדרך,
הסיפור שלא סופר,
נוסיף ללכת עד הסוף,
כי בא הזמן כי בא הזמן

ואם אני בוכה
זה לא בגלל שרע לי
לבד אל מול כולם
תקרא לי

והלב אומר...

רוב הזמן אנחנו לא יודעים
לזהות את האור
עד שהוא איננו
וגם אם יחזור
שקר מלווה אותנו
כמעט לכל מקום
ומדבר בשמנו
כאילו הוא יכול

זה זמן לדייק את הלב
לנער את הנפש

דבר איתי על הכול
ישר לתוך העיניים
דבר איתי אמת בקול
עד שיפתחו השמים
עוד מעט נהיה אתמול
אבל בינתיים
דבר איתי על הכול
אנחנו שניים

רוב הזמן אנחנו עסוקים
בלרצות יותר
ובאותו הפחד 
המתמיד מלהפסיד
אין לנו מקום לכאב
של אף אחד אחר
רואים בלי להביט
שומעים בלי להקשיב

זה זמן לדייק את הלב
לנער את הנפש

דבר איתי על הכול
ישר לתוך העיניים
דבר איתי אמת בקול
עד שיפתחו השמים
עוד מעט נהיה אתמול
אבל בינתיים
דבר איתי על הכול
אנחנו שניים

לדייק את הלב
לנער את הנפש
לחזור מהקור
הכי קרוב אל השמש

אשכרה.

קפוץ לי