את דעת הסביבה יותר מידי,


ומשווים את עצמם אליה

או למה שהם רוצים להיות ולא מצליחים

להגיב/לדבר/לעשות בצורה כזו שתרגיש אחכ עלוב וקטן

זה מתוך חוסר מודעות לעצמם,
לכוחות שבהם, למיוחדות שבהם.

אולי גננת אולי אמא אולי שכן אולי המסרים הלא מילוליים של המבוגרים,

שרק ככה טוב ונכון וראוי להערכה.

והם רוצים להיות טובים, הם רוצים להיות צייתנים, הם רוצים להיות ראויים להערכה (ולאהבה.)

 

אז הם מרגילים את עצמם להתנהגויות מסויימות שלא טבעיות לאופי ולנתונים הבסיסיים שלהם.

בס"ד

רציתי לענות חינוך וראיתי שכבר ענית.
אני חושבת שאצלי למשל זה נבע מכיוון שתמיד חינכו אותי שגאווה זאת מידה פסולה, וזה נכון. אבל אף אחד לא חינך אותי שענווה זה לא רמיסת עצמך אלא הכרה בערך עצמך מתוך ידיעה שזה מה'.
אני חושבת שיש עוד רבים כמוני.
כמובן שגם השוואה לאחרים גורמת לכך הרבה פעמים אבל גם זה בעיניי סוג של הבניה חברתית, אם כי לא בטוח שזאת הבניה רעה לגמרי, אולי יותר הבניה קיימת שצריך להתמודד איתה. למשל כשאני מקנאת בחברה שלי כי היא יודעת לנגן, כי היא חכמה, כי היא כותבת, כי היא אפילו קצת מציירת וכי כולם אוהבים אותה בצורה די בולטת, אז אני בעצם אומרת שאלו הדברים החשובים בחיים ושבלעדיהם אנשים לא שווים. משום מה קיבלתי את הרושם הזה כשגדלתי- שבלי כשרונות מה אני שווה?
אני לא יודעת אם זה באמת הבניה חברתית, על זה עוד לא הצלחתי לשים את האצבע, אבל גם זה כיוון בעיניי...

בס"ד

 

רציתי לקרוא את מה שכתבת, אבל העיניים שלי נפלו על המילים "הבניה חברתית" ואיבדתי את זה.

בס"ד

באמת התלבטתי אבל אלו המילים הראשונות שעלו לי..

למה הם מפחדים לטעות?

 

אני חושב שקמנו ונתעודד הסביר.

בס"ד

 

• הם קטנים.
• הם ראו אנשים גדולים ועצומים ומפחדים להשוות את עצמם אליהם.
• הם רואים שאנשים סביבם קטנים וקשה להם לקבל את הרעיון שהם שונים.
• אנשים קטנים שפחדו להיות מוקפים באנשים גדולים לימדו אותם לראות את עצמם קטנים כי
  • אין דבר כזה אנשים גדולים.
  • יש דבר כזה, אבל לחשוב שאתה כזה זה גאווה.
  • גדולים באמת חושבים שהם קטנים, אז ממה-נפשך תישאר קטן.
• הם חשבו שהם גדולים ולכן כל-יכולים, וכשגילו שלא, הם הגיעו למסקנה שכנראה הם לא.

 

בקיצור, תלוי מי.

 

ומתוך תחושת העבדות והרפיסות

איך יעמוד באיתני החיים?!

היאך תתגלה גדלותו בקטנות המציאות שצמצם לעצמו?!

 

ועייני כאן:

 

 

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד,

ויש עבד שרוחו מלאה חירות;

הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא,

ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד"
-  הרב קוק

 

קרדיט לכבשה

 

שהם לא לובשים בגד כי אמרו להם שהוא מכוער, למשל

 

למה בעצם יש יאוש?? (אנלא זוכרת מאיפה זה. נראה לי הרב משה צבי נריה, אבל אל תפסו אותי על המילהה)
כי העולם מונע ממנו להיות אנחנו. אנחנו אנחנו. 
כל אחד צריך להיות הוא-הוא!!

 וזה ממש לא בדיוק במילים.. אני ינסה למצוא

 

אז פשוט תהיו אתם!! תעשו מה שאתם, אל תחשבו בכלל מה יגידו. אתם אוהבים משהו- תעשו אותו!!
ואז תהיו האנשים המאושריםם עלי אדמות, מובטח!!

 

אשכרה.