יש לי שאלה שממש מקשה עליי בעבודה ה' , לילה שלם אנחנו ערים במסירות נפש , חצי מהזמירות ניקרתי , תפילת עמידה בחטף כי עוד מעט אני נרדם בעמידה , ואח"כ כל ההושענות כבר לא היה לי כח יותר , תפסתי את עצמי כאילו : למה חכמים גזרו עלינו ככה ? אחרי לילה שלם שנדדנו שינה מעינינו הוסיפו תפילות ע"ג תפילות בלי סוף ????.
הרי כל התפילה באה כדי לקרב אותנו לה', להדבק בו!
אני הרגשתי ממש מרוסק אחרי התפילה , ממש הרחיק אותי מה' כל העסק הזה.
תדעו שבאמת אני בא ממקום של לברר את האמת , להבין מה מסתתר מאחורי הדברים , לא ח"ו לקנטר או לגלגל.
אשמח לתשובה שתתיישב על הלב .

... אולי פעם אכתוב לך ותבין למה הגבתי ככה.



