- להשתתף בסידרה (כמו שטיסל)
- לשרוף הכל ולברוח.
לעולם לא תשמעי אותי
ריעות.
תאמין לי שאני מתווכחת על כל שטות.וזה דביל ככ בשבילי.
יש לי סיכוי
- לא להתחתן.
- להיות זמרת
(זמרת. הופעות, איפור כבד, בטן מפרפרת, כל כולי, כל התוך הזה מפרפר איתי על במה, רמקול ופסנתר וחושך, להחנק ולמות כמעט בכל פעם מחדש ובכל זאת.
למכור, למכור אותי, למכור אותי בעד מה.)
יעל
) 



גמלנו היו שם מלא קטעים חונקיםמדענית



זה שירשור מבאס- בשאיפה- מה שאני רוצה לעשות- אני אעשה. יתהפך העולם!
אבל ברצינות-
לסיים תנ"ך ש"ס משניות ומשנ"ב (או לפחות שונה הלכות, אפי' קיצושו"ע עם פסקי משנ"ב!) ושש"כ לפני גיל 16......
לשבת ולטחון ש"ס וארבעה טורים במקום להיות בישיבה שבקושי אני קונה שם מסכת בזמן שכולם קונים סדר....
אהבתי את הכותרתחרוזית
לרצון רדוד, לא אמיתי במישור נמוך- קוראים חפץ.
לרצון אמת- שמיה רצון.
)מה זה באמת להיות בייניש....
בכללי בעניין ה" איך זה להיות בן"-
אז לא.
זה לא ורוד... (וכן זה כן סוג של משחק מילים)
"ואחר כך שלמדתי מפי השמועה/ שמברכין על הטובה ועל הרעה.
אברך בקול נמוך, בשפה חלושה/
"ברוך אתה ד' שלא עשני אישה"
(ר' קולונימוס בן קולונימוס בן ר' מאיר הנשיא)
פוסעתיותר נכון - זה שאין טיולים...
ממלא ושכולן נקבות...
ומי שיוצא זה יותר סבל מכיף, בגלל שמירת העיניים.
אצלנו-כולן נקבות שמגעיל אותן להכנס לשלולית עלובה וירוקה וזה קשה מידי לטפס על גבעונת
אצלכם-השמירת עינים.
קיצור..לא קשור בנים בנות.

או מוסד.
או משטרה מבצעית
יעני אלו שיוצאים לחקירות בשטח ועושים מרדפים.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)