ככה לסיים את החגים וזהו, היה אלול, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה ו... יום חול... קשה להפרד מההתעלות של הימים האלה אז מחזיקים אותם בשיניים כל עוד אפשר וממצים אותם עד הסוף... ואם כבר נגמרו החגים אז אנחנו מתעקשים בכל זאת להמשיך לשמוח עוד יום אחד...

ואז במקום להתחיל זמן חורף חוזרים לבין הזמנים האפרורי

בשביל זה נצא למסע מרתק בעבר... (מדריך חפרן באיזה מקום של ארכיאולוגיה)

הזמן: אלול.

סליחות, חוזרים בתשובה, מתקרבים לה', לומדים בשטאייגען עצום...

ואז בא ראש השנה, עולים שלב, יום הדין! מתפללים יומיים שעות על גבי שעות, ממליכים את ה' עלינו, אורות!!!

ואז יום כיפור, מתנקים מעבירות, עושים תשובה מכל הלב, שוכחים לגמרי מהעולם הזה, עולים לאי שם בין הרקיע החמישי לשישי, מעופפים בין המלאכים... סליחות, נעילה, תקיעת שופר... מתמלאים כיסופים לקודש, לעבודת ה', פתאום סדר בוקר נראה לך הדבר הכי מזמין בעולם, מחכה כבר לאחרי יום כיפור כדי דפוק שטאייגען באיזה סדר 5 שעות ככה...

ואז... בום!      בין הזמנים.

אחרי כל הימים הנוראים וכל זה, במקום להוציא לפועל את כל הרצון והכיסופים ולהחיל ללמוד יומם ולילה ולהסתגר בישיבה בלי כל הבלי העולם הזה, אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט כי אתה לא בישיבה, וכמה שתנסה ותלמד זה לא כל כך עובד, אין בית מדרש אין כלום.

הזמן: סוכות

קמים קצת מהעפר של החופש, עולים ומתעלים... ארבעת המינים, הלל, הושענות, שמחת בית השואבה, ממש קוטפים מלאכים!

עברו כמה ימים ובאה שמחת תורה! חוזרים לישיבה, תפילת חג, הקפות, שמחים עם התורה עד שהכיסופים לתורה לא משאירים מקום לשום דבר אחר, אתה כבר רוצה אך ורק ללמוד תורה, לחזור לתוספות, רש"י, מסכת שבת...

ככה עובר לו החג, ואז הקפות שניות... אתה כבר ממש משייט בין המלאכים בשמיים...

אם ככה מתחילים זמן חורף אז כל הרצון האדיר הזה מעיף אותך לעננים בלימוד, אתה תלמד זמןחורף בכל הכח, שלשה סדרים עצומים כל יום...

אבל אז חוזרים לבית להמשך החופש...

ושוב אתה יורד מכל הרקיעים למציאות החולין האפורה, יום ועוד יום, אתה מתחיל לבזבז את הזמן על על פורום נסיו"פ... ואחרי שבוע כשחוזרים לישיבה מי כבר זוכר שהיה פעם אלול, יום כיפור, שמחת תורה...?

מתחילים עם רצון בינוני בשביל ללמוד סדר בוקר מקרטע ולהתפלל בחצי קלאץ'.

אז אם באמת באמת בא לכם חופש אז תעשו טובה ותקחו את שלי, יש לי הרבה הרבה חופש מיותר.