יש מקובלים,
יש פחות מקובלים,
ויש כאלה שלא.

אני מהאלה שלא.
והאמת? לא אכפת לי.

יש שיר מקסים.
אם מישהו בכלל קורא את השרשורים שלי
הוא מוזמן להכיר את השיר
זה של עברי לידר
וזה מהמם


תלך אבל שלא תעז ללכת
תנשום אבל שלא תעז לחלום
אתה חכם אבל אני
צודקת
אז תישאר רק לא תקוע במקום
תפחד אבל שלא תעז לטעות
תראה בעיניים עצומות
אתה כל כך
פשוט
ואני
מורכבת
עכשיו תאהב אבל שלא תעז לרצות
ויש המון מילים טובות
לומר כמו לב וכמו מתכת
והדבר הכי קשה זה שקט
אז תצעק אם לא
אני הולכת

עכשיו תלך אבל שלא תעז לברוח
תיתן אבל תמיד בהדרגה
ואיך אתה
יפה
אבל אני
מושכת חוטים
אתה בובה בהצגה

שלוש שנים שאני ככה
מילה ועוד מילה
נהר מילים
תנסה לצוף זה מיושן לטבוע
תשמע מה שאנחנו
לא באמת אומרים

ויש המון מילים טובות
לומר כמו לב וכמו מתכת
והדבר הכי קשה
זה שקט
אז תצעק
אם לא
אני
הולכת

כן, שמתי את הפסיחות איפה שנראה לי הכי מתאים. לא תבניתי, רק חזק ועוצמתי.

ומזל וגם קצת חבל שאין מורה.