אם את שואלת אותי.
למה?
כי עכשיו זה שנים שאתה חורש וזה סיוט.
אבל אחכ את נהנת מזה.כל סוג של לימודים שתרצי זה פותח לך,(אלא אם כן יש לך משו מסוים שאת רוצה ללמוד ואז כבר תבדקי כמה יחידות טוב לך)
ההי ובקשר לזה שהמורה לא אוהבת אותך.
אני, אחרי היסודי.(שבו הייתי שנאת חייהם של כמה מורות
)
למדתי שבלימודים אתה פשוט צריך להניח את הרגש מחוץ לכיתה ובסוף שיעור לקחת אותו בחזרה.
שזה שהמורה שונאת אותך,לא יפריע ויבלבל אותך בלמידה.
וישמצב שאת כן אוהבת מתמטיקה,פשוט לא סובלת את המורה(וזה יכול להיות,בגלל שהיא לא אוהבת אותך...)
אז המורה לא מוכנה לעזור?בגלל זה לרדת הקבצה?חבל..
זה מה שיש לי לומר.מנסיון אישי בלבד...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
