ארור יהיה בין הזמנים האינסופי הזה

ניסיתי כמה פעמים לסגור מפגשים\טיולים עם חברים שלי ותמיד ביטלנו בסוף...

אני נפגשתי פעם חברים ופעם הלכתי לבקר איזה רב וזה, אבל בין הזמנים זה מחרפן!! במיוחד הקיץ, כאילו הוסיפו בין הזמנים שלם רק בשביל ששיעור א' לא יכנסו באמצע השנה!!

ונורא.

היום כשאני בד"כ לומד רצוף ומעמיס על עצמי יותר מדי, אני נהנה מהחופש קצת.

פתרון אחד זה לסדר לך סדר, שימשיך גם לישיבה, לערב - כלומר משהו שהוא רק שלך, וארוך.

ואז המטרה תמשך גם בבין הזמנים ולא תאבד את ישוב הדעת

שני זה לנצל את הזמן לעסוק בענייני חול שמביאים דלק להמשיך ללמוד תורה ועיין, כאן:

מכירים את זה שנתקע לכם המוח על מצב עיון? - בני הישיבות

בס"ד

לדעתי צריך לפתוח ישיבת/ישיבות ביה"ז. לפחות לחלק מביה"ז.

פה בעיר שלי יש מלא, זה לא אותו הדבר מבחינה חברתית בעיקר.

היום אני גם הולך למקום שאני לומד בביה"ז ויש שם אנשים ב"ה.

מנצל או ללימוד רבאק של גמרא או לעבודה, תנסה.

סיפורי חסידים ולאחר מכן תקרא ספ]ר תהילים שלם בדבקות, זה כבר יוביל אותך למקום חדש.

כי הוא הביא לך דברים מזה מרדימים..בהצלחה עם ה 30 סיפורי חסידים...לילה טוב לך חזב"ת גאה

בינה"ז באמת ארוך הרבה יותר ממה שצריך להיות.

לא נורמלי שיש חודש חופש בניסן, ואז לימוד שלושה חודשים עם חג באמצע כל שבועיים, ואז בינה"ז שלושה שבועות, ואז לימוד ארבעים יום ואז שוב בינה"ז לשלושה שבועות. מוגזם בעיני. 

פעם זה היה נצרך כי הישיבה היתה בליטא והבית היה בפולין, והנסיעה לוקחת כבר שבוע הלוך ושבוע חזור ושבוע של חוה"מ בבית. בינה"ז של הקיץ נוצר אצל החסידים שרצו ליסוע לאדמו"ר לפני ראש השנה.

מה הקשר של כל זה אלינו?? 

אתה חושב שזה קל לרבנים ולאברכים? יש להם משפחות, ועומס, והם צריכים את הנופש.

כשהגעתי לגיל שלהם, אפילו שאני לא נשוי בכלל, אני מעיד שיש צורך בבין הזמנים. ושהם בכלל לא מתבטלים מתורה...

לא באלה שלמדתי לפחות.

תמיד יש את מי שנשאר, מי שהולך, שלא יבכה אח"כ למה הוא הלך...

לא יודע לגבי ישיבות אחרות.

אני גם יודע את זה, הרא"י שלנו לא גר קרוב לישיבה בלשון המעטה, אז נניח בשבועות, ובשבתות ישיבה לפעמים אשתו והילדים לא באים, מה שאומר שהם בבית והוא בישיבה.

אחרת מאבדים את הכוח ללמוד בכלל

כשמתבגרים ויוצאים מהבועה של הישיבה מבינים את זה

אבל אחרי שראיתי שכתבת "כשמתבגרים ויוצאים מהבועה של הישיבה מבינים את זה" החלטתי שלא בגלל שזה נשמע כאילו שאתה מזלזל בבני"שים...כביכול שאתה מבוגר ומבין והם בבועה ומנותקים מהמציאות....וגם בישיבה מבינים את זה, כשעדיין נמצאים ב"בועה של הישיבה", אבל האורך, האורך....

של ישיבה.

וכשאתה מתגבר ויש לך אישה וילדים והם צריכים יחס, אז כן, אתה צריך קצת חופש.

אתה חושב שמישהו מפסיק ללמוד תורה לגמרי בבין הזמנים? אני בספק אם לכזה אדם קוראים בן תורה.

כי יש הבדל בין בחור רווק לבין אברך בצורה מהותית, וכמו שכתבתי למטה, ואם יום אחד הבחור יתחתן אז אדרבה! יש עניין שאדם ישקע כמה שנים טובות בעולמה של תורה ללא הפרעה דווקא לפני שיתחתן כי אחרי שהוא יתחתן הוא ירגיש עול כבד של חיי נישואין, ולכן בשנים קודם לא רק שלא כדאי לא להתבטל מתורה כי זמן תורה יהיה יקר לו אחר כך, אלא אדרבה יש עניין וזה חשוב מאוד שהבחור ישקע בעולמה של תורה כדי להתאזר בכוחות ולבנות את עצמו היטב לקראת חיי הנישואין, אף שעדיין יכול להיות אברך וללמוד בישיבה אחר כך, אבל אינו דומה בחור שלומד בישיבה לאברך, זה מציאות אחרת לחלוטין שלכאורה בת אולי לא תבין...(יש אברכיות שעדיי נמצאות במדרשה? אם כן אז זה חידוש בשבילי...). וגם כאשר ודאי בחור צריך ללמוד כשעה שעתיים שלו כל יום בבין הזמנים, זה לא שקיעה רצופה בעולמה של תורה שבחור צריך, כמו מי שלומד תואר שמאוד משקיע בזה את זמנו בצורה מטורפת שנים בודדות.

ול העניין הזה של "תתגבר ותראה" זה ילדותי בעיני וגם מתנשא וממש לא נכון. כמו שאמרתי, יש הבדל בין בחור רווק לאברך, ואדרבה, אברך ודאי חייב לתת זמן רב לאשתו וילדיו וכבר צריך את החופש יותר, ואדרבה, שאברכים יצאו לחופש, אבל בגלל שהבחור הרווק הוא רווק אז לא צריך את החופש כל כך דווקא בגלל שצריך לגבש את עצמו ולשקוע מעט בעולם של תורה לפני שיתחתן ויהיה עליו עול הבית.

חבוב, כשתהיה (חס ושלום) רווק בן באיזור ה30, ותהיה *לבד*, כי כל החברים שלך או מבוגרים עם משפחות ענקיות או זוגות צעירים עם מלא ילדים קטנים, ואתה, תהיה לך רק התורה, אז אתה תלמד עד כלות הנפש.

כל דבר דורש מנוחה.

תלמיד ישיבה לא יבין את זה כי יש לו זמן להתאוורר גם אם הוא לא מתאורר, גם אם הוא מבוגר, הוא מוקף אנשים פחות או יותר בראש שלו (בהנחה שהוא בישיבה עם אנשים בגילו).

לא דיברתי על "בגרות", דיברתי על שחיקה שנובעת מללמוד תורה יחד עם עבודה ויחד עם חיים מחוץ לישיבה שנוגעים בהמון דברים ולא רק תחושת הבדידות המעיקה הזאת.

בחור ישיבה, אשריו ואשרי חלקו, לא מגיע לנסיונות האלה, וטוב שכך כי ככה נבנים.

אני יודע את זה מנסיון, בישיבה בין הזמנים שחק לי את הנפש. היום כשאני מחוץ לישיבה אני צריך את אותה מנוחה.

בקיצור: זה לא קשור לגיל או "בגרות", זאת עובדה שיותר מצוייה אצל רווקים מזדקנים.

מסתבר שחזב"ת גאה במצב של המועקה הנפשית מהשחיקה של בין הזמנים ויש שלא. הוא לא בא לומר שכולם ככה, רק ככה הוא מרגיש, ואדרבה שיש כאלה שיצטרכו את בין הזמנים מכל מיני סיבות, אבל א אין הכי נמי, יש אנשים שטוב להם וצריך בין הזמנים, ויש של (כמוני למשל...), ולכן כל אחד מה שהוא צריך, ולכן מי שלא רוצה יגיד שקשה לו, עם ההבנה שיש אנשים שכן צריכים את בין הזמנים

ומי שקשה לו? שישאר בישיבה...

לא מבין את התרעומת, שגם לי הייתה בעבר.

מי ביקש לבטל? אבל אפשר לעשות כמו שעושים נגיד באור עציון בחנוכה, שיש ישיבה כרגיל והכל, ומי שרוצה ללכת לקחת קצת חופשה וזה שילך ולא מסתכלים עליו בעין רעה וזה טוב ולגיטימי, אבל יש מקומות שממש נסגרים בבין הזמנים וקשה ככה לעבור מקום לימוד כי יותר קל ללמוד באותו מקום שלומדים כל הזנה וכו'. גם זה הראש הזה, כאילו למה לא? שיהיה ישיבה, ויהיו חברה שיעזבו ימים רצופים ללכת לטיולים וחופשות וכו' ללא בעיה?

נראה כמו "בוא נבטל"

לא מכיר ישיבות שנסגרות בבין הזמנים... מי למשל?

תורת החיים שמעודדת להישאר אין איזה ארוחות סדורות ומעיפים מהחדר בפנימייה וכו' שזה מכביד, ולכן יותר קשה להישאר, ורק בגלל שההוא רצה להביע את כעסו כשאמר "זה ההמצאה הכי ארורה של האנושות" זה לא אומר לבטל, וגם מה שאני אמרתי זה לא לבטל וגם לא לא לבטל, זה משהו ביניים יפה כזה, לעניות דעתי...

באמת נשמע קשה שמעיפים מהחדרים

הם משתמשים בחדרים האלה ובגלל שאיזה בחור רוצה להישאר יקצו לו חדר אחר, אבל זה קשה...

ובאמת לכן זה הרבה יותר קשה, כי לבני"ש אחרי הבין הזמנים הראשון יש זמן חורף ואז גם לשנים הבאות יוכל אולי לנצל את הזמן, אבל לבנות יש רק שנה אחת ואולי שתיים אז זה ממש חבל, גם אחרי כל האורות של הימים הנוראים, היה טוב אם זה מהום לפני ערב סוכות עד ליום אחרי אסרו חג, ככה 12 יום זה אולי סביר....

את צודקת, אבל כמה זמן להקדיש לזה? ואם לא מצליחים להקדיש לדברים כאלה וסתם מתבזבז הזמן מכל מיני הסיבות...?

גם אני מבין אברכים שודאי יש להם לקחת בין הזמנים עם נשותיהם וילדיהם, אני מדבר על הבני"שים, וזה הגיוני שהבחורים ילמדו והאברכים יהיו בחופשה, זה בסדר גמור....

ולפעמים בזמן אנשים מצליחים ללמוד נגינה או ציור או לא יודע מה שזה חשוב כל הזמן, ולפעמים יש גם כאלה שלא מעניין אותם כל זה באמת אלא רק תורה פחות או יותר...

וגם בכל השנה צריך לטפל בצרכי הנפש ולהתבונן על דרכיך ולהיות קשוב לצורכי נפשך...

וזה נורא ואיום אם לא לומדים הלכה באופן סדיר בישיבה, לא שאני אומר משהו רע על מישהו או מוסד כלשהו, רק בין הזמנים זה לא הזמן להלכה כי כל השנה צריך ללמוד הלכה ולעשות זמן לזה בכל מחיר.

ככה רק רציתי להגיב, אני לא תוקף, ואם נשמע ככה אני מבקש מחילה כי לא זו כוונתי.

בנוסף לכך, יש הבדל בין בנים לבנות ואולי באמת לבנות נדרש יותר זמן איוורור או יותר נכון שטוב להן ככה כאשר בנים הם פחות רגשיים בדרך כלל ויותר ככה יבשים ושכלתניים ולכן זה מעט שונה (לא שאין בנות שכלתניות ולא שלא חכמות וכו', ולכל הפמניסטיות: נא לא להוציא את דברי מהקשרם, תודה).

ישר כוחך

ודאי שאת צודתק לחלוטין, וזה ממש מסובך ולא פשוט לשני הצדדים, ואם כי את צודקת שבאמת אין טעם להתלונן, יש בחינה טובה כזו אם כי ודאי אין להתמרמר על המצב, אבל יש לפעמים ויש שלא סובלים את בין הזמנים ורוצים לפרוק את זה קצת, אפילו שמנסים וזה, והרי בין הזמנים הקודם למדתי בשלוש שבועות 120 וחצי שעות, ולכאורה היה לי תוכנית וזה והכל מסודר אבל התחרפנתי, כי זה משהו אחר כשיש לו"Z עצמאי לעומת לו"ז ישיבתי, אבל טוב, כמו שאמרתי, את ודאי צודקת וטוב שהבאת את הכיוון האחר.

וגם בחור שאוהב רק תורה כמעט (הרי מי שיש לו רק תורה גם תורה אין לו) גם בישיבה צריך להיפתח לעם ישראל, אבל כמה? שלוש שעות בשבוע? בין חבריו? האם עשרים שעות בשבוע? ולכן המינון בבין הזמנים שוט לא מתאים לו, אבל גם בישיבה צריך לתת שעות לעם ישראל בכל מיני צורות.

ואם יום אחד הוא יתחתן אז אדרבה! יש עניין שאדם ישקע כמה שנים טובות בעולמה של תורה ללא הפרעה דווקא לפני שיתחתן כי אחרי שהוא יתחתן הוא ירגיש עול כבד של חיי נישואין, ולכן בשנים קודם לא רק שלא כדאי לא להתבטל מתורה כי זמן תורה יהיה יקר לו אחר כך, אלא אדרבה יש עניין וזה חשוב מאוד שהבחור ישקע בעולמה של תורה כדי להתאזר בכוחות ולבנות את עצמו היטב לקראת חיי הנישואין, אף שעדיין יכול להיות אברך וללמוד בישיבה אחר כך, אבל אינו דומה בחור שלומד בישיבה לאברך, זה מציאות אחרת לחלוטין שלכאורה בת אולי לא תבין...(יש אברכיות שעדיי נמצאות במדרשה? אם כן אז זה חידוש בשבילי...)

מההיבט של אח"כ משפחה וילדים אני בדיוק רוצה ללמוד, אני לא רוצה להיות אברך, אני רוצה משהו אחר, אז מתי יהיה לי זמן (חוץ מההסדר/גבוהה) ללמוד 9-11 שעות ביום??

ואת כל הרשימה הזאת אני בקושי ממלא בחופש הגדול, מה שיוצר ביטול תורה וזמן עצום!!!

וב"ה, התחילו אצלנו סדר הלכה חזק (למעשה למעשה). מתחילים ממחר בעז"ה שמירת שבת כהלכתה.

אם לא הייתה לך יד שבוה לא הייתה מתחרפן מבין הזמנים? כי אם כן זה יסביר את ההתחרפנות הזאת שלך...

פעם קראתי אחת שכתבה שהיא מסוגלת לעשות מכתב יפה ומעטפה ולהשקיע והכל, אבל ללכת לקנות בול זו המשימה הקשה אצלה.

ואצלי בין הזמנים היה אותו דבר - לא היה מעניין אותי לא טיולים ולא מחשב ולא משחקים ולא מוזיקה ולא כלום. אבל הצעד הקשה ביותר הוא פשוט לפתוח את הגמרא וללמוד.

וגם כשעשיתי את זה אז גיליתי שעצם המציאות בבית גורמת לכך שלא תהיה סבלנות ללמוד וכל הדברים הנורא חשובים יצוצו פתאום (שכמובן אחרי שבאו והפריעו ואולי גם סגרתי את הגמרא בשבילם, הם לא הביאו שום תועלת).

בנוסף, הרגשתי לא נעים ללמוד בקול בבית כשהאחים נמצאים מסביב (שגם הם לא פתחו גמרא אבל לפחות היו להם דברים מעניינים לעשות). אז למדתי בשקט, דבר שמוציא את החשק ומאבד את הריכוז.

עד שהגיע הזמן שבו ניסיתי את השיטה מהגדה של פסח: "צא ולמד".

הלכתי לישיבה ובה יש סדרים גם בבין הזמנים, של סדר בוקר מתחיל בשעה X עד Y, ואחר כך מנחה, ויש גם סדר ערב. (ישיבה של חרדים, כי הם רציניים. ותגידו מה שאתם רוצים אבל זו האמת!!!).

לא מדובר על בחורים שנשארו בישיבה, אלא שחזרו הביתה מהישיבות שלהם והלכו ללמוד בישיבה באיזור.

בהתחלה זה היה לי מאוד מביך מהמשפחה, להיות כזה צדיק שהולך ולומד כמה שעות. עד שהבנתי שזה ממש לא מעניין אף אחד, ואם כבר אז מסתכלים על זה בשמחה.

ומאז כל בין הזמנים הפך להיות זמן מתוק של סדרי לימוד, המאפשרים גם בצהריים לעשות את הדברים הנורא מעניינים שהפריעו במהלך הלימוד. שחרית מנחה וערבית במניין מסודר יום יומי בשעות קבועות, וכמובן תפילה של בני ישיבות שלא ממהרים בבין הזמנים להתפלל שחרית 25 דקות כדי להספיק להשתעמם עוד יום שלם.

זכיתי לסיים כך כמה מסכתות, בעיון, בנוסף לסדרי לימוד קצרים של רבע שעה הלכה ורבע שעה מדרש ורבע שעה חומש עם מפרשים וכו'.

היום, כשאני נשוי, אני יודע כמה הפסדתי שלא נקטתי בשיטה זו מגיל 14. שנים של בטלה עברו עלי, וחבל. ואני כותב את זה בתור אדם שאוהב ללמוד ומשקיע בלימוד ומגיע להישגים - אני הייתי פשוט בטלן, וחבל.

מצידי אין כמו החופש!!! נכון, אני מתפוצץ משעמום אבל זה עדיף לי מהישיבה!

ושלא תתעו אני אחד שמאוד אוהב ללמוד הייתי גומר מסכתות שלמות מעמיק בסוגיות והכל, אבל הלכתי לישיבה חרדית מהכבדות ביותר שהכול שם בה בעומס וכפייה עם משטר עוצמתי ברמה הזויה וזה הוציא לי את כל החשק מהשיבה זה פשוט השניא עליי את הלימוד בישיבה.

כיום שאני לומד בישיבת בין הזמנים משהו אחר מהישיבה משהו מרצוני בלי המשגיח שיעמוד עליי אני פשוט מתענג על הלימוד ממש 'רק להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו'.

אגב, גם לומד בישיבת בין הזמנים וזה באמת אדיר זה עושה לך את היום! מומלץ בחום!

תתפללו עלי...

לא הייתה לי שום ברירה אחרת...

אסור לסבול מהלימוד, אחרת בהמשך החיים עלולים להפסיק ללמוד.

וזה בטח לא יהיה בריא לנפש

בתקופת המבחנים הייתי אמור ללכת לישיבה בבית שמש וגם חבר שלי אלך להיבחן שם בלי להודיע כמה חודשים לפני, והוא אמר שהחומר שהוא נבחן זה החומר הנלמד וכשאני הגעתי להיבחן אמרתי על החומר שאנחנו באמת לומדים שהוא החומר הנלמד, והחבר שלי אמר שלמדנו את זה מזמן, ואז הם הבינו שאני בחור חלש שמפגר בכמה חודשים משאר הכיתה, ואת התשובה שלא התקבלתי קבלתי בסוף הזמן של המבחנים כך שכמעט ולא נשאר לי זמן להיבחן בעוד ישיבות [בזמן שרוב הישיבות כבר סגרו רישום] אז מה שנשאר לי זה הישיבה הזאת שהצלחתי להתקבל שם [שהיא אלף רמות מעל הישיבה שלא התקבלתי אליה].

ובקיצור היה עוד סיבוכים בדרך...

היוקרה של הישיבה אולי קצת מרשימה אנשים אבל לא את ה' יתברך.

ואל תדאג לו, אם הוא ירצה שתגדל הוא ידע איך לעזור לך בזה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4783&cat_id=3978

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!