@פוסעת (ואי תייגתי אותך פעמיים ביום!)
אז הייתי היום פעם ראשונה בשלוש,
ו.....
פעם ראשונה מזה שנתיים למדתי מתמטיקה
וחזרתי לאהוב מתמטיקה (מהאלה שפותרים משוואות להנאתם)
ואני הבנתי הכל
כי זה לא היה בנוי על חומר שלא ידעתי
ואפילו עזרתי שם לאנשות |משועשע קשות|
אבל באמת די תת רמה שם
יענו הן לומדות מה זה אלפא בתא וגמא וכל השטויות האלו
יאו יאו יאו
ואיך קוראים לקבוצה שלהם בווצאפ |מתחיל להתבאס שיש לו נוקיה|
ובחרת בחיים 
נשפכתי להן שעה
😁😁😁פוסעת
ניגונאכולם צעקו עלי שמה נראהלי ושאני אחזור לארבע
ואנשים היו מזועזעים מזה שבשנה אחת ירדתי מחמש לארבע
אבל אני חושבת שבן אדם צריך להרגיש שהוא עושה משהו וזה הכי חשוב..
חח אם היינו מחליפות 
למורה שלי לא הייתה בעיה שאת תישארי בארבע ולי לא היה אכפת שהמורה שלך תוריד אותי לשלוש
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
