הוא הגיעכי אין פיסבוקישששש
וכל הבורות יתמלאו
והגבים יוצפו
והמעינות יפרצו
עד שהשמש בכוחה המתמיד תצליח ליבש הגבים
לנקות את בורות המים העליונים
ולהשקיט, ולא במעת, את המיית הזרמים הבוקעים בהר
ואנחנו
בני האדם
זוכים להציציץ מבעד לחלון
אל המלחמה האדירה
שבין החום לקור
בין האפלה לאור
בין החיים לחום ההורג בדרכים
בין החום המציל לקור חודר העצמות
ובינינו לבין הטבע
צוהר לעוד אחת מאלפי המלחמות בעולמינו
תודה, הייתי חייב, חורף חי ושכון לכולנו
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
