אנשים אוהבים אנשנשים אמיתיים, ותמיד יש כאלה שיותר מתחברים לאופי מסויים וכאלה שפחות, 
זה בסדר גמווור אם לא כולם אוהבים אותך

כל עוד את לא מתפשרת על עצמך על עצמך בדרך.

פשוט קשה לי לשמוע שאנשים לא מסתדרים איתי/כועסים על ההתנהלות שלי/לא מרגישים לידי בנוח.
זה באמת לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אני ממש לוקחת ללב

מישהו יכול להרגיש איתך לא בנוח?

(תודה יקרה)

א. את לא כל כך צריכה לקחת ללב כי מדובר בבודדים ובודדים נוטים יותר לטעות.

ב. כמו שאמרתי - אם יש פיתרון שעושה את כולם שמחים ולא דורש ממך להתפשר יותר מדי - לכי על זה. זה מצוין.

שמעי, זה ממש בסדר גמור!!
יש אנשים שיותר יתחברו אלייך ויש שפחות, זה מאודד הגיוני שלא כולם אוהבים אותך!
הפוך, אני חושבת שאלה שכולם אוהבים אותם(לא כולם, אבלל) הם אלה שמנסים כל הזמן לרצות את כולם והם לא חיים מבפנים, כי זה באמת מתסכל.. אין אדם שכווולם אוהבים אותו, ככה זה!!
תהיי את ואל תפחדי אם לפעמים כועסים עלייך או לא מסתדרים איתך.. זה הכי לגיטימי בעולם
ב"הצלווחהה

השאיפה להרמוניה היא נהדרת.
זאת הכוונה שלך בלצאת בסדר?

במובן של לגשת לכל אחד באופן שמתאים לו ולהיזהר מלפגוע

ברמת חברויות/כיתה/עבודה וכו יש עוד אופציה להיות נחמד ובסדר לכולם.
אבל כאיש חינוך שאחראי על ניהול פרויקט גדול - תמיד יהיו לך מתנגדים. זה לא כי את רעה אלא שככה דברים מתנהלים. וזה לא בהכרח רע כי יש אנשים שונים והנהגות שונות..

דור המבול נמחק כי לא היה שלום בין אנשים, דור הפלגה נפלג, ולא נמחק בגלל שהיה שלום בין האנשים.

 

גדולה ענוה שלא לשמה מתוכחה לשמה.

 

"חבור עצבים אפרים הנח לו".

 

אבל בכל זאת בכל דבר צריך איזון-אז לא לקחת את זה רחוק מדי...

למשל אברהם אבינו מרד במלך וניהל מלחמות-וה' כרת לו ברית ואמר לו "שכרך הרבה מאד"..

 

ו"אין שלום לרשעים". ו"קשר רשעים אינו מן המנין". ומוטב שיקרא שוטה כל ימיו משיהיה רשע שעה אחת לפני המקום. והוי עז כנמר, ולא יבוש מפני המלעיגים עליו...

אז בקיצור- לא להיות רכרוכיים.

 

נראה מבלבל? כל עוד את זוכרת וברור לך למה את עושה את מה שאת עושה, מתוך עמידה לפני ה'- זה בסדר, ולא משנה מה את עושה. (לא יודע אם לכל אחד הייתי אומר את זה. אבל כאן אני מרשה לעצמי.

נדמה לי שלא יעזור שום דבר, אני מרגישה שזה רצון פנימי. כאילו משהו זועק בי ואומר - לא יכול להיות שתסתובבי ויהיה מישהו שיהיה לו משהו בלב עלייך.
כלומר, בחיי רבתי עם אנשים, אבל עם רובם הצלחתי להשלים, ועדיין כואב לי על אלה שלא.
ואני תוהה לעצמי אם זה מגיע מפרפקציוניזם שלילי, מרצון לרצות (ר' בפתח) או נטו מטוב פנימי.

איכשהו אני עדיין מאמינה שזה אפשרי. זה גם עובד סה"כ. נראה לי זה תלוי באיך מתמודדים כשזה לא עובד. האם זה מפרק, או שלוקחים את זה בצורה פרופורציונלית.

(השרשור הנ"ל נכתב לאחר משהו ספציפי ששמעתי מגוף שלישי וקצת עשה לי קווץ' בלב. הצטערתי לשמוע שההתנהלות שלי לא נכונה מול אדם מסוים. נסתרות דרכי ה' - אתמול בערב קיבלתי פידבק חיובי, והבנתי שהקושי נפתר. לא פעלתי מהתרפסות ובכל זאת זה הצליח. זה מאוד שימח אותי)

טובי - איכשהו אני מאמינה שתמיד יהיו התנגדויות למהלכים של אדם, אבל לא בהכרח אליו עצמו. כשמתנגדים לאדם פירושו שיש ליקוי באופן שבו הוא מציג את עקרונותיו והחלטותיו, ולא רק בהחלטות עצמן. לא חושבת?

אני77 - מה פירוש "חבור עצבים אפרים הנח לו"?

בס"ד

 

יש עליו דרשה ידועה שאומרת "שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן. שנאמר: 'חבור עצבים אפרים הנח לו'. אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן? 'חלק לבם עתה יאשמו'"

בפשוט פשוט...

שזה מטוב פנימי. ברור. לרצות להיות הכי טוב בעולם זה רצון של חיבור לה' יתברך, וזה מתבטא גם בדרך של לרצות לצאת בסדר עם כולם.

 

מה שכן, אני מבינה את הספק שלך לגבי האם זה מגיע מפרפקציוניזם שלילי, ולדעתי זה ממש לא השורש אלא התוצאה.

אנסה להסביר-

יש לנו (לאנשים) נטיה להיאבק בכל מחיר על דברים. לשים מטרה ולהגיד: אין תירוצים! אני רוצה מעצמי את ה100 אחוז! וכו וכו.

ומהמאבק בכל מחיר יש תחושה שלפעמים הרצון הטוב הופך לדבר שלילי.

כי לפעמים צריך לשחרר.

 

צריך להיות הכי מודע בעולם למה שקורה, ולהגיד- פה זה רצון פנימי שמופנה לטוב, פה זה רצון פנימי טוב ומבורך שמופנה לפרפקציוניזם לא רצוי..

 

(אגב, לדעתי ומנסיוני הדל זו גם אחלה שיטה להתמודד עם מצבים שבהם "זה לא עובד" כלשונך. בצורה שזה לא יפרק אלא ינותב למקומות מרוממים וטובים...)

 

ו- עדכני כשאת בבית שבת. טוב?

 

זה שאיפה, לא?

אשכרה.