אני עדיין עם כתמים אבל מאמינה שאולי אוכל לעשות הפסק. מצד שני לא רוצה לנסות ומכריחה לחכות למחר שיהיה בטוח נקי כדי לא לטבול בשבת.
מה עושים???
נסי לשאול רב
(לא מבינה בזה, לא מתאפרת)
שמונעות מזוגות להביא ילדים (אחרי שכבר נעזרו בכל הטיפולים האפשריים)
אני לא יודעת אם זה אמת או סתם המצאה. מה שכן יש סיכוי שזה אמיתי (וכמובן שהרבנים הם רבנים רציניים ולא רפורמים וכו')
באמת נכון שאף רב לא יתיר כזה דבר מסיבה שהטבילה עלולה להתפרסם.
אני מכירה פסק הלכה של ספרדים ותימנים שמחייב בטבילת ליל שבת לטבול בבין השמשות ולא אחרי (מדין גזירת מרחצאות)
אולי רב יוכל להסתמך על הפסק הזה וכך להקל מעל הטובלת.
קשה לי מאוד מאוד להאמין, גם במקרים קשים.
אנחנו שואלים רב שמקדיש כל כך הרבה זמן, בקיאות עצומה בכל שיטות הפסיקה, ידע רפואי עדכני רחב, ויראת שמיים כמובן, כדי למצוא כל פתח להתיר מראות בעייתיים בהפסקי טהרה, ואח"כ גם בבדיקות 7 נקיים.
כיוון שבעלי תלמיד של הרב, ואני שואלת את הרב שאלות בטהרה כבר שנים, שמעתי מהרב המון פעמים על אופן הפסיקה שלו, גם במקרים קשים. לא שמעתי שמעולם הוא פסק לוותר לגמרי על היום ה 7.
אני כמובן לא מכירה את כל המקרים שהרב פוסק להם, אבל קשה לי להאמין שמוותרים על יום ב 7 נקיים.
מה שכן, עושים כל מה שניתן על פי הדעות המקילות בהלכה כדי להתיר הפסק טהרה, כך שטבילה תהיה בזמנה מבחינות האפשרות להרות.
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
אבל לא הייתה ברירה (החלטתי ללכת לפי העצה פה, של להשכיב אותה מאוחר מלכתחילה).
אני עובדת מהבית, אז לא לחוצה עם הזמנים.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.
ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.
אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.
הוא בן 4, ילד נבון.
מה אומרות
גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור
מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה
לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב
בהתחלה אפשרתי
וברגע שזה נהיה קבוע
הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב
אתה בטוח שבע?
אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?
אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול
ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק
היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.
אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.
למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.
היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.
אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...
אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.
אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.
באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.
בלי כלום.
לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.
בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום
מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?
בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה
אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)
ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב
ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..
תפוח או מלפפון.
אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..
היא פשוט רעבה יותר מאוחר
אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב
מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח
שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה
הם אוכלים את זה במיטה
הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
שוב פה בענייני בריונות בבית הספר.
הילדה חזרה עם סימנים,
שלוש בנות עליה,
דיברתי עם האמהות ועם המורה, יש אמא אחת שעולה לי על העצבים, היא טוענת שהבת שלה לא עשתה את זה.
למען ה', הילדה שלי מדמיינת???
תתמודדי עם זה שהילדה שלך גם אלימה וגם משקרת במקום להתעקש שהיא תמיד דוברת אמת!
וואי,
היא התקשרה וחפרה בשאלות לילדה שלי שבכיתה א מה הפרטים, מי עמד ליד מי, איפה היא שרטה אותה.
חופרת!
לילדה שלי אין אינטרס לשקר, לילדה שלך יש.
אין לי כח לאמהות כאלה שתמיד הילדים שלהם מתוקים ומושלמים לכאורה, צאו מהסרט ותתחילו לחנך את הילדים שלכם.
אני רותחת מעצבים.
אלימות בבית הספר, ומסתבר שגם הסיפור שלא היה לא מדויק בכלל.
הייתי מנסה גם להקשיב.
ולא לתת לאמא לדבר עם הבת שלי אלא אך ורק דרכי.
בכל אופן אני מבינה שילדים ממציאים, אבל לילדה שחזרה עם שריטות אין אינטרס לשקר על שם של ילדה ספציפית. ילד משקר כשהוא עלול לשלם מחיר...
אצל הבן שלי היו פעמים שהוא באמת קיבל מכות, אבל הוא הקניט לפני כן את אלו שפגעו בו וכד'
גם אם הבת שלי הציקה / הרביצה או ווטאבר בסוף מי ששרטה אותה עשתה את זה, אז נגיד שעשתה את זה עם סיבה אבל עדיין אי אפשר לשקר שהיא לא היתה שם!
בכל אופן ביררתי היטב והילדה שלי עדינה וילדה טובה, אז ילדות בריוניות (שאני מכירה כבר!) מרשות לעצמן לטפס על זה וזה גם נורא מצחיק אותו.
לא תקין בשום צורה. אין למי לפנות שם?
לפני כמה זמן הבן שלי חזר עם מכה בעין, משהו ממש מלחיץ. הוא סיפר שילד התנפל עליו עם עיפרון וכמעט פגע לו בעין. באמת בנס לא קרה לעין כלום.
כמובן שנלחצנו נורא, דיברנו עם המנהל, הסגנית וכו'..
ובסוץ התברר שהבן שלי הוא זה שקפץ עליו, והילד היה עם עיפרון ביד, ולגמרי בטעות, בגלל הקפיצה, זה פגע בו בצורה כזאת...
כמובן שעדיין הייתי נסערת, אבל תכלס למנהל לא היה מה לעשות, כי הבן שלי הוא זה שקפץ...
אז אני לא אומרת שהבת שלך אשמה, אבל תמיד צריך לברר היטב.. וכמובן לפנות לצוות בבית הספר כדי שיבדקו ויטפלו בנושא...
בהצלחה
עוד מימי גן 3
גן 4
גן 5
שום דבר לא חדש...
ובגלל זה אני עצבנית
גם לי לקח זמן להבין
הילד מבחינתו לא משקר
אבל למדתי תמיד לברר את כל הצדדים של הסיפור
מזעזע!!!
נשמע שהבריונות מגיעה מהבית.
מציעה להגן על הבת גם מהאמא ולא לתת לה לדבר איתה.
הייתי מנסה להתקשר למנהלת ולערוך שיחה דחופה.
ואולי בנתיים להשאיר אותה בבית ליום אחד.
מה לצוות יש להגיד?
עקבתי אחרי השרשורים שלך אבל לא זוכרת את כל הפרטים..
יש אפשרות להעביר כיתה?
מה הצוות אומר על זה? היועצת? מחנכת? מנהלת?
אבל כתבתי שוב הנושא של בריונות כי זה חזר על עצמו בפורום אצל עוד ילדים.
נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!
כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?
זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,
נחת, הכלה ושחרור
באמת!
אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר
פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר
כדי שהוא באמת ילך לישון...
(בן 10)
תיכנסו בי חופשי
אוכלת את הלב מאז שזה קרה...
כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).
לא יודעת אם עזרתי.
אבל זה נורמלי לגמרי.
ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.
נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.
אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.
וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶
גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....
כי הילדים שלי עדיין קטנים
אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר
שאמא מגיעה לקצה
אני חושבת שאפשר להתנצל
ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה
"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?
אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה
אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת
אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"
משהו בסגנון
חשוב לציין שאני בשמירת הריון ואסור לי להרים אותו.
מצד אחד, ב"ה שגדל ומתפתח
מצד שני, איך אני עושה את זה עכשיו בלי לסכן את ההריון ולהחזיר אותו למיטה כל הזמן,?
בשלב שהם עוברים ממיטת התינוק למיטת מעבר (ממנה הם כאמור יורדים) אני לא הייתי מחזירה כל פעם את הילד, בלי קשר להריון, זה סתם מלחמות וכאב ראש. הייתי פשוט נשארת לשבת ליד המיטה, ושאר הבית חשוך ובלי הפרעות של שאר האחים. ואז פשוט אחרי כמה זמן הילד היה מגיע בעצמו ולאט לאט עם הזמן הוא כבר למד ולא ירד מהמיטה ונרדם כשאני יושבת לידו.
ממליצה לנסות
גם אם זה בפועל לוקח יותר זמן זה שווה את זה, במיוחד בהריון.
בלילה הוא לא יבכה כי לא יראה אותי?
אבל מה זה שונה מאיך שהוא היה אצלך לפני זה?
אצלי בגיל הזה או שהיו בוכים במיטה ואני או בעלי קמנו אליו להרדים שוב או שהילד עצמו לא בכה אלא פשוט בא לבד למיטה שלנו. במקרה כזה היינו פשוט מצרפים אותו ונותנים לו לישון איתנו
וגם לא הייתי יושבת לידו עד שירדם.
טקס שינה, נשיקה, מים. וזהו. אני יוצאת מהחדר.
ועכשיו שלמד לצאת מהמיטה הוא יורד ומטייל בבית בהתלהבות.
ועכשיו שחזרתי לחדר והייתי לידו אז הוא הבין שאין צאנס לנסות לרדת עכשיו.
טוב אצלי גם כשהם קטנים עוד במיטת תינוק עדיין היו נרדמים רק כשאני יושבת לידם אז אני רגילה..
וקניתי מיטת מעבר מזמן בכוונה להעביר אותו.... ועדיין לא קרה בגלל החשש הזה....
מה קורה אם הוא קם בלילה ומסתובב בבית לוקח כיסא מטפס ולוקח משו מסוכן או חד?...
מה קורה אם הוא סתם קם ואנחנו ישנים והוא נבהל מזה?
מלחיץ אותי...