דיברנו בכיתה אני וחברים שלי, אז חבר שלי אחד אומר:
אני אתגייס ליחידת הסייבר!
חבר אחר אומר: אני אתגייס למטכ"ל!
אז שאלו אותי למה אני אתגייס,
אמרתי להם:
אני? מסרב גיוס![]()
(אנחנו בני 13 בלי כוונות אמיתיות)
דיברנו בכיתה אני וחברים שלי, אז חבר שלי אחד אומר:
אני אתגייס ליחידת הסייבר!
חבר אחר אומר: אני אתגייס למטכ"ל!
אז שאלו אותי למה אני אתגייס,
אמרתי להם:
אני? מסרב גיוס![]()
(אנחנו בני 13 בלי כוונות אמיתיות)
ניגונאומה תפקידנו? להתחתן!
עם מי? עם מה? עם מי שבא! ו..אן דן דינו....
ומה תפקידכם? להצחיק אותי... ולהתחתן... ![]()
ואהבתי את ה-אן דן דינו..
זה ככה:
מי אנחנו? מתנחלים
ומה תפקידנו? להעיף תערבים
עם מי? עם מה? במזלגות וסכינים
וההמשך לא ידוע
אני באמת מסכימה שהם לפעמים עושים דברים נוראים...
אבל הם שומרים על המדינה!!!! בלי צה"ל המדינה נמחקת!!!!!
![]()
מקסימום אם כל הדתיים לא יתגייסו,
ונניח שבאמת יהיו חסרים חיילים,
אז המדינה תצטרך להיכנע לכמה דברים שהדתיים ידרשו.
ב. המצב הדתי לא מאפשר חיים נוחים לדתיים.
ויש עוד.
נצח ממש לא משהו.
ולהתגייס בהסדר זה עוד איכשהו בסדר, תלוי בהרבה משתנים.
הגדודים החרדים החדשים הם אולי טובים.
אבל מהכירות בסיסית עם כמה שמשרתים שם זה לא נשמע מי יודע מה.
ואת המשפט האחרון לא הבנתי.
לתרום ולשמור על העם שלי? אני עושה את זה בלימוד התורה שלי. ככה לפחות אני מאמין.
(נכון שתורה לבד זה לא מספיק, אבל אם כל בחורי הישיבות יתגייסו לא תשאר תורה, ואם הם ילמדו אז הצבא ישאר. אם יחסר לו אז שיגייסו, כרגע לו חסר.)
וכמו שאמרתי, יש בעיות בהצלת נפשות הזו.
אם זה היה נקי וטהור - ודאי שיש ללכת.
כי צה"ל הוא צבא כובש ולא מוסרי!
אבל הם שומרים על המדינה...
גם הסוהרים בכלא מחיים באוכל ומים את כול האסירים ולמרות זאת אני לא הולך לעזור להם לכלוא את חברי ולדאוג שלא ימותו..
יש לחיים ערכים גבוהים יותר מאשר לא למות.
בהחלט בלי צה"ל המדינה נמחקת!!!!! אבל הוא זה שהכניס אותנו למצב הזה ועליו האחריות שלא נהיה במצב הזה.
אגב לשם כך הוא קיים, כדי להוביל למצב שאין בו צורך יותר. ולהיפך מכך הוא פועל.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)