אתמול הייתי בהלוויה של נער שהכרתי
אדם שזכיתי לחבב ואולי גם להגדיר כחבר
והיום נער שאני מכיר מקיים בעז"ה בית נאמן בישראל
והשילוב הזה והפער שבין חיים ומוות
שבין מותר ואסור
כמו יום העצמאות שמגיע אחרי יום הזיכרון
וכמו שאותם חגורות שבהם משתמשים להצלת חיים
הן אותן רצועות שבהן משתמשים כדי לשים עליך את הנשק
שנועד לקחת חיים.
וככה זה ממשיך
אנחנו חיים ומתגברים ומתבגרים
אל אף ולמרות כל הקושי
עם ישראל חי!




