וככה עשינו גם ביום שהיא הביאה לי את המדבקה של הלב הגדול והאדום שמעל המיטה.
זה היה ביום של הבגרות בתיאטרון (המעשית) שכלכך השקעתי בשבילה. דם, יזע וגם דמעות היו שם בתהליך. ואז הגיעו הכפיים. והבנתי מה מסוכן באגו. זה מילא אותי. והלכתי להוריד עם מגבונים את האיפור ומשם הבייתה. לצווח ולקפוץ מהתרגשות כי היה כלכך מושלם. ולשחנש עד אין קץ על המיטה הקסומה שלי ולקבל ממנה שוקולד ומדבקת לב אדומה וענקית

אני ככ אוהבת אותה.
עם אמא שלי, או עם אחותי או אפילו עם עצמי בחיים לא הייתי פתוחה כמו שאני איתה.
היא כאילו מסירה מהלב שלי איזה סכר, בעדינות ובליטוף, ובכלל בלי ביקורת ונותנת לשטף להציף אותה.