אני צריכה ספר חדש

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

אני צריכה ספר חדשחלילית אלט

או צמיד חדש
כלומר אני צריכה משהו שישמח אותי ואלה הדברים שמשמחים אותי. אבל אתמול כבר קניתי צמיד. וחוצמזה שאמא התעצבנה עלי שאני מבזבזת יותר מדי כסף. אז אני לא יכולה לא ספר ולא צמיד.
אז לא שמח לי.

נס קפה הכי חזק שאפשר.חלילית אלט

ושורף לי. שורף שורף שורף.
ואני רעבה נורא. לא לאוכל.

זה מסוכן לאהוב, רק שתדעוחלילית אלט

אהבה זה הדבר הכי מכאיב שיכול להיות

רק לאהוב את אלוהים ואת עצמנו זה לא כואב. בעצם כן לפעמים. פפ

כמה נכון...פנים אחרות.

אני צריכה להיות אדם טוב ואני לאחלילית אלט

אני רק מנסה כל הזמן וזה לא הולך לי. אני עושה טעויות, שוב ושוב ושוב, טעויות קריטיות לפעמים.
ואז יוצא שאני לא בן אדם טוב בכלל.
היום נגיד הייתי אכזרית במיוחד.

הלוואי והיתה בי מספיק חכמהחלילית אלט

לכתוב ספר פילוסופיה. סוג מומו ומר אל כאן אנה וכאלה.
הלוואי ויכולתי לכתוב בכלל ספר, סתם ספר.

היא שוב מסננת אותי, כבר הרבה זמןחלילית אלט

מה שגורם לי לחשוב שכשהיא התנצלה אז זה לא היה באמת
מה שגורם לי לחשוב שהיא לא באמת רוצה אותי
מה שגורם לי להתחרט על הרגע שהכרתי אותה כי עכשיו זה כואב

אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללבחלילית אלט

כשהכאב כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת
מאהבה

שמעתי את זה לילה שלם באוזניות על הספה עם אור דלוק ודמעות דמעות ונרדמתי ככה וכשהתעוררתי האוזניות היו עדיין תקועות לי באוזניים ושבילים של דמעות יבשות על הלחיים

בזמן האחרון אני מציירת המוןחלילית אלט

ואני מרגישה כמו האנשים בציורים שלי
עם כנפיים שבורות או ליצן עצוב (שאגב את זה ציירתי בגלת שבפורים התחפשתי לליצן ויש לי תמונה שאני עם פרצוף עצוב והסתכלתי על התמונה הזו תוך כדי שציירתי אז יש מצב שזה דומה לי קצת) או במערבולת שמסתובבת לי סביב הצוואר
כזאת אני. מציירת את עצמי.

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבהחלילית אלט

ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם

אוי כמה שזה נכון.
הלוואי והיתה לי אהבה, כזאת שלא תלויה בשום דבר.

אני אף פעם לא שבעהחלילית אלט

תמיד צריכה עוד ועוד. עוד ריגושים, עוד דברים חדשים, עוד מקומות ללכת אליהם.
אף פען לא מספיק לי שום דבר. אם אני לא אקנה צבעים חדשים לא תהיה לי מוטיבציה לצייר. אם אני לא אקנה ספרים חדשים אני לא אקרא וזה גרוע בשבילי כי אני אתחרפן מזה. אם אני אהיה כל יום באותו מקום כל הזמן אני אשתגע.
אני אוהבת את השגרה אבל לא מסתדרת איתה בכלל.

אתמול דיברתי עם אביבהחלילית אלט

ופתאום הגעתי למסקנה שאני ילדה של בחוץ.
תמיד הייתי ילדה של בית. שנאתי לצאת. היציאות שלי היו רק בשביל טיולים עם אבא, כי את זה לא יכולתי לפספס.
לא אהבתי לצאת לקניות, לסבתא, לפעילויות חברתיות.
ופתאום עכשיו אני ילדה של בחוץ. רק בחוץ טוב לי ושמח לי. אני מסוגלת להסתובב שעות ארוכות במדרחוב או בקניון (פחות בקניון האמת). אני אצא לטיול גם אם אבא לא יקח אותי. אני אצא לבד, העיקר לצאת.
אני ילדה של בחוץ אבל גם של בפנים, כי אני אוהבת לצאת החוצה אבל לבד. טוב לי עם חברות אבל אני לא יכולה יותר מדי זמן. לבד הכי טוב לי.
לכן היה לי טוב עם אביבה, כי היא כמוני, ילדה של בחוץ בפנים כזה. פשוט הסתובבנו, לא דיברנו הרבה, מדי פעם על ספרים וכאלה אבל לא יותר מדי.
מוזר שפעם הייתי בכיתה שלה ולא היינו חברות. ועכשיו אני לא בכיתה שלה והתגעגעתי אליה ונפגשנו. זה מוזר ממש.

התחלתי ללמוד גיטרה לבדחלילית אלט

זה קל ממש לבינתיים
מתחשק לי לנגן בחליל צד אבל אי אפשר כי ישנים פה.
מתחשק לי לנגן לא משנה במה. העיקר לנגן. ולעזאזל אי אפשר.
אני זקוקה לנגינה.
והחליל צד שלי מעלה אבק כבר כי לא העזתי לגעת בו המון זמן. אני מרגישה יומרנית לנגן בו. הוא כזה מין גדול ויקר וכסוף ואני לא מרגישה בנוח עם זה.
הייתי רוצה חליל צד מעץ.

אני רוצה לתרגל יוגהחלילית אלט

אבל שכחתי את כל התנוחות האלה.
פפ
המורה תכעס.
אני רוצה ללמוד מדיטציה.
שיואו

מתייגת אותךחלילית אלט

@פרפר לבן.
ובטח גם את רוצה לקרוא @*פסיקית

יש בי כוחותחלילית אלט

אבל אני לא מעזה להוציא אותם לפועל
ואני לא מצליחה בגלל זה
ואז אני מפסיקה להאמין בעצמי
ואז גם אף אחד אחר לא יאמין בי
ואז אני אצטרך ללכת לטיפול.
לא אכפת לי לכתוב את זה כי מי בכלל קורא. ומי שקורא לא אכפת לי, נראה לי כולם פה הולכים לפסיכולוגים.

היEsterM

אין שום דבר רע בללכת לפסיכולוג, זה גאווה.
כי כל מי שיעזור לו ללכת ולא הולך כי מה יגידו או מה ירגישו הוא זה שלא צריך לחשוף את זה כי זה מראה על סוג של חולשה
ואל תשכחי שלא משנה לי אם את מאמינה בעצמך או לא- אני תמיד האמנתי ואמשיך להאמין בך.
נשמה שלי.

(איזה כיף שנכנסת

)חלילית אלט

אני לא רוצה ללכת לטיפול בלי קשר אם זה רע או לא או אם זה גאווה או בושה. סתם כי אני לא מאמינה בזה.
ותודה שאת מאמינה בי.

תנסי תרפיהמתנחלת גאה!

לא הבנתיEsterM

לא מאמינה במה?

נדבר באישי על זה, טוב?חלילית אלטאחרונה

אני רוצה להיות חכמה באמתחלילית אלט

לא רק עושה את עצמי כזאת אלא באמת כזאת. עכשיו אני רק זורקת סיסמאות. אמנם אני מאמינה במה שאני אומרת אבל עדיין אלה רק סיסמאות שלא שוות כלום.
אני רוצה להיות חכמה. וגם בלימודים. להבין מתמטיקה לעזאזל.

אהבה אהבה אהבהחלילית אלט

כמה אהבה יש בי וזה אף פעם לא מספיק
כמה אני אוהבת את עצמי ומרגישה אנוכית בגלל זה

מותר לי לאהוב את עצמי
מותר לי לאהוב את עצמי
מותר לי לאהוב
בדיוק כמו שכתוב: ומותר, ומותר לאהוב.

אין לי מקוםחלילית אלט

אין לי מקום
בשבילי.

מי שלא מכיר מטרופולין מפסיד.

אין לי מקום לדברים שלי, לדברים שלי שאני אוהבת. זה יוצר חוסר מקום גם לעצמי.
בית קטן זה דבר מבאס.
מדף אחד לספרים
מדף אחד לציוד ציור
ארגז מעל הארון של הציורים שלי
והתיק שלי. תיק ענקי שמכיל את החליליות וספרים חשובים ויומנים וקלמר עם מלא עפרונות ועטים (כולל העט שלך! @כישוף כושל

) וכמה מכחולים וצבעים למקרה הצורך ומחברת ציור ופנקס רשימות ועוד מלא דברים שאני סוחבת לכל מקום. וכמו שהיא פעם אמרה: כל הבית על הגב. היא אפילו כתבה עלי שיר לכבוד התיק הזה.
אבל למרות זאת אין לי מקום, אין לי מקום
בשבילי.

אפרת התקשרהחלילית אלט

אני אוהבת אותה
אפילו מעזה לומר שהיא האדם היחיד שאני מאמינה לו בלב שלם שאוהב אותי.
וזה לא תלוי בשום דבר
לא נראה לי
לפחות מהצד שלי זה ככה

מגיל אפס אנחנו חברות.
פעם הרגשתי פחותה ממנה. בבית הספר, תמיד היא היתה הילדה הזו המפונקת שעושים לה דברים מגניבים בשערות והיו לה מיליון בובות חרסינה והיא היתה מקובלת בכל השכבה. ואני הייתי האחת שמתלבשת הכי בנאלי ולא שמה לב יותר מדי לאיך התלתלים שלי נראים, והם היו די זוועתיים, הייתי האחת שקוראת ספר בהפסקות כי מי דיבר איתי בכלל.
אבל יש לי זיכרון אחד מהיום הראשון של כיתה א: אפרת אומרת לאמא שלה, אמא אני רוצה להיות באותה כיתה עם תמר.
בסוף לא היינו באותה כיתה כי אנחנו בנות דודות. אבל היא היתה כמו אחות גדולה שלי שם, כשמישהי העליבה אותי הלכתי אליה והיא ניחמה אותי, למרות שהיא היתה מקובלת ואני בשוליים. נגסנו מאותו תפוח. היא אהבה אותי כבר אז, ואני הרגשתי פחות ממנה אבל אהבתי אותה גם.

ועכשיו אני מבינה, זאת החברות הכי ארוכה שהיתה לי מעולם - מגיל אפס כי האבות שלנו תאומים ואנחנו בנות אותו גיל כמעט. ועד עכשיו. וזה רק מתעצם יותר ויותר.
וזאת גם החברות שאני יכולה לדעת בוודאות שתישאר ותהיה טובה יותר תמיד, כי אי אפשר אחרת.

רק להגיד שקראתי.פרפר לבן.

ושאני אוהבתותך.

ושיהיה טוב.

תודה על התיוג.גלידת לימון

וקראתי.

ואני מרגישה שכל מה שאני יגיב לא יהיה ראוי.

אז רק אומרת שקראתי, ושאני אוהבתותך.

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

..בינייש פתוח

לכבוד החג וראש חודש - שרשור ההומור הגדול!!

- לקראת נישואין וזוגיות