בס"ד
נתחיל בשבח אכסניה, הגברת המהוללת, מכל חסרון משוללת, שבחהּ ראוי לכל שלט, "באזנו ובדלת", גאוה לה מובנת ונמחלת, אך בה היא בוחלת, ועלבונות מוחלת, ולא קוראים לה אילת ..אז נחרוז קצת ב'אוּת', שלא תהיה טעות, בכל סיומת שבחהּ חרות, כתרים לראשה כל אות קושרת במהירות, ורוצה ראשונה על הכבוד לעוט, כי זה ענין שבמהות, לכבד את מרת @ריעות.!!|מקשיב באדיבות למחיאות הכפיים הסוערות|
|ממתין מספר דקות שהקהל יירגע|
|חוזר לדבר|
והנה כעת, נוסף לכבוד ריעותנו הנכבדה תואר כבוד נוסף, אף שוודאי שהיא לא צריכה בו, והוא- מקימת מועדון המעריצים לי, שזה כמובן לא עניין של מה בכך, כפי שהיא היטיבה להסביר, וכך המפקיד מכבד את האוחזת בו, והיא מכבדת את התפקיד והמוסד, והכל שריר וקיים.
אלא שכאן נשאלת השאלה החשובה- בהתחשב בכל שהכל כל כך הגיוני וראוי ונאות, מדוע זה לא קרה כבר קודם? מדוע זה לא היה כך מאז ומעולם?
לצורך הבנת העניין יש להבין יסוד חשוב בדיני תמורה, אבל בגלל שאני לא למדתי מסכת תמורה, אני אאלץ לדלג על זה להגיע למסקנה- הרב אבינר כותב בשיחות הרב צביודה שכדי להגיע לכל מיני דברים לריך לעבור כל מיני סיבוכים לפני זה כי ככה זה, אז כאן בגלל שזה כל כך ברור וטבעי, לא היו ממש סיבוכים והיתה רק דחיה.
אלא שיש בעיה, איך יעלה על הדעת שהרב צביודה יגיד משהו וזה לא יקרה? לכן בסוף כן היו סיבוכים, שגרמו לכך שהעיקר יהיה חסר מהספר ואני אאחר למסיבה.
בכל אופן, קבלו נא את ברכתי, פעלו בשמי למען מטרות טובות ותיקון עולם, ועלו והצליחו! מכאן והלאה- העניין אינו בידי אלא בידיכם. תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמנו!
|מאזין למחיאות הכפיים באדיבות| |מאזין תרועה| |מתיישב ומרים כוסית לחיים|