לספר לו סיפור, על מישהו שמקבל כל פעם מתנה ואומר תודה; ופעם מחליט שהוא לא רוצה להגיד יותר תודה וכו'... אח"כ להסביר שברכה זה תודה לה'. לראות איזה דברים ה' נותן לנו וכו'. בשפה פשוטה אפשר להגיע לכך שהוא ירצה מעצמו לברך.

אם תעשי מזה סיפור- הוא עוד יותר יזכור את זה ויתבצר בזה.

להגיד לו "חבל לי שאתה לא נהנה מהמצוות, אני מאד נהנת לברך" וזהו.

ולברך לידו בכוונה, להראות לו דוגמא אישית. לדבר לידו על חשיבות המצוות- לא כ"ראש בראש" מול מה שאמר, אלא בדרך אגב.

ולא להתרגש. הילד שלי אמר דברים דומים מלא פעמים, כשהוא רואה שזה לא מזיז לי- הוא לא ממשיך עם זה. הם נהנים "ללחץ על כפתורים" שהם מרגישים שמקפיצים אותנו.

נניח הוא מסרב לפעמים ללכת עם ציצית- אני לא רבה איתו. הוא בא לגן- וכולם מברכים על הציצית והוא לא, אז הוא מתבייש ואח"כ כבר מעצמו רוצה ציצית ושמח בה...

ומדברת לעצמך בקול: 

"השם! תודה לך השם! תודה לך השם! אתה האבא של כולנו! גם של השמיים!

אני רוצה להגיד לך תודה על השמש והגשם והעצים והפירות שבראת. איזה דבר נפלא! 

איזה תפוח יפהפה! אני יהודיה ואני רוצה להגיד לך תודה

ברוך אתה..

(כאילו לא רואה את הילד) 

(הילד בוהה בך בצד) אמא, למי דיברת? מה אמרת עכשיו? 

חמוד, דיברתי לד'. אנחנו לא רואים אותו אבל הוא שומע אותנו ומאד אוהב שאנחנו אומרים לו תודה על מה שהוא ברא לנו כמו שאנחנו אומרים תודה כשמישהו עוזר לנו בגן. ואתה יודע איך אומרים תודה? מברכים. ככה ד' רוצה. 

סתם הערה טכנית.

לקבל רעיונות מהרצאות ד"ר אבולעפיה חינוך לגיל הרך בערוץ מאיר לא זוכר אם יש שם התייחסות לחינוך למצוות

מעבר לכך, המצוות כרגע זה פחות קריטי מה שחשוב זה חויה, סיפורים, מנגינות

כן יברך לא יברך זה ממש לא העניין בגיל הזה.

העיקר שנפשו תתרשם ואת זה עושים בדברים שהם לא אינטלטקואלייים והדרכתיים אלא יותר חוויתייים

תסתכלי שם בהרצאות יש שם את השלבים השונים בהתפתחות הנפש ולפי זה מותאם החינוך

ולקנות לו דיסק של ר' אלתר על מעגל השנה (או דיסק אחר שעוה כייף להשמיע על הברכות), או את הסידור הדיגיטלי שבו ילד לוחץ על ברכה ושומע אותה וגם רואה ציור מתאים. אם את קונה כזה סידור, אפשר באותו זמן לתת לו לשים טלית קטנה, או ציצית חיצונית כמו של חזן.

בס"ד

תשובה שהיא בעצם תשובה לשאלה - איך מחנכים?

כי חינוך למצוות הוא חינוך, הוא לקבוע בנפש הילד דבר חדש - לחנוך. זה אומר שיש משהו פנימי בתוכו שמתנגד לזה (היצר הרע) ומבקש להטות את הנפש למקום שלו. ויש מקום פנימי שמבקש את זה (היצר הטוב) ותפקיד ההורים הוא לגלותו ולמלא אותו בטוב, באמת ובקדושה.

וזה כל החיים. על כל הנושאים. 

על מצוות יש התנגדות. לא צריך להיבהל, כך נבראנו. בשביל זה אנחנו כאן.

דבר ראשון - דוגמה אישית. לברך בקול ובנחת. מי שלא רגיל - זה קשה. כדי להתרגל כדאי להחליט על זה בתור משימה משפחתית - שמזכירים אחד לשני, או שעושים מבצע. בשעת האוכל הייתי מדברת הרבה עם הילדים בצורה מסקרנת על החשיבות של הברכות. למשל: מי יודע כמה מלאכים נמצאים אתנו עכשיו? הילדים מסתקרנים. ואז מתחילים לספור את הברכות שבירכנו - על כל ברכה נברא מלאך. נגיד מגיעים לעשרה מלאכים. עושים מזה עניין. (בסוף הייתי מוסיפה שבעצם אנחנו מוקפים בהרבה יותר מלאכים, כי בכל רגע אנחנו מקיימים המון מצוות).

זה תורם המון לאווירה בבית!

נהיית תחרות טובה - מי מברך ובורא מלאך, מי אוסף הכי הרבה "אמן"...

גם בצורה טכנית - כשאני מגישה אוכל אני אומרת (יחד עם הגשת הצלחת) - מזונות, אדמה, שהכול.

"את מי אני שומעת מברך ראשון?"

זה מזכיר לילדים ומדרבן. 

לומר תודה לה' מחוץ למסגרת הברכות - זה דבר שמכניס הרבה אהבת ה' והכרת הטוב לבית. פשוט לעצור מדי פעם ולומר בקול: תודה ה'. זה ביטוי שלענ"ד צריך להיות שגור בפי כל אמא. הילדים מתעוררים מזה ושואלים: על מה תודה? למה את אומרת תודה? ה' שומע אותך? זה מעורר נושאים לשיחה פשוטה עם הילד, שמחזקת את הבסיס של האמונה בה'. 

היתה תקופה שהילדים שלי הרבו להתלונן. חשבתי הרבה מה לעשות ואז פשוט יזמתי שיחות על הכרת הטוב, כמה זה חשוב. יש סיפורי צדיקים שמדברים על כך. לפני השינה ביקשתי מהילדים לומר תודה על שלושה דברים שיש להם. בהתחלה הם לא ידעו על מה לומר תודה! ואז לאט לאט הם שמו לב כמה דברים טובים השם נותן לנו (פירטנו... בגשמיות, ברוחניות וכו). באותו זמן החלטנו גם להרגיל את הילדים לומר את פסוקי הביטחון שבסוף ברכת המזון - (מ"מגדיל ישועות" ועד "עושה שלום") וזה ממש עשה פלאים. 

זה גורם לילדים להכיר טובה - להודות לה' ולהיות מחוברים אליו. להרגיש שהוא טוב ומטיב.

באופן כללי על השמחה במצוות -

זה האתגר שלנו. באמת. אני חשה את זה כל הזמן. העבודה שלנו כהורים הוא לגרום לילדים לקיים את המצוות בשמחה. צריך להיזהר לא להיכנס מזה לחרדתיות ועצבים, אלא שזה יישאר בגדר חובה שהיא זכות, הקשבה והליכה יד ביד עם המסוגלות של הילד. וגם שלנו.

הרבה תפילות.

הרבה אווירה בבית - אווירה טובה של שמחה במצוות.

לילד בן שלוש זה אולי לא כ"כ רלוונטי - אבל ילדים גדולים יותר (5-7 והלאה) אני משתפת בניסיונות שלי!!! כשסיפרתי לילדים שלי שגם לי יש יצר הרע וגם לי לפעמים לא מתחשק לקיים מצוות, ויש מצוות שאני ממש מתאמצת לקיים - זה נתן להם הרבה רוגע וביטחון. וגם נתן להם חוזק ועידוד.

(למשל, אפשר לשתף: כשאני מסיימת לאכול ארוחת צהריים אני ממש רוצה לשתות קפה. אבל ה' ציווה אותנו לא לעשות את זה. וכל רגע שאני לא שותה, זה מצווה בשבילי. ואני שמחה בזה.

או: היום בעבודה היתה מישהי שהתיחסה אליי לא יפה וכעסתי עליה. אחרי זה הצטערתי והבנתי שאני צריכה לבקש סליחה. היה לי קשה מאוד אבל בסוף ביקשתי... ובאמת הרגשתי טוב אחרי זה.

סתם דוגמות).

נו, נושא ארוך!

ב"הצלחה!

את עצמנו .

(לא זוכר את מקור)

בס"ד: 

אתה אומר: "אין טעם לחנך את הילדים, הם יגדלו ויהיו כמונו, צריך לחנך את עצמנו". - בוודאי שחובה עלינו, כהורים והמורים והמורות שבינינו, לחנך, קודן כל את עצמנו ובמקביל - את ילדינו, ילדותינו ותלמידינו / תלמידינו, אך אין זה פוטר את עצמנו מלחנך באמצעות דוגמא אישית, סיפורי חז"ל וצדיקים, המחשה אישית וכד'... וכבר אמר אחד מגדולי ישראל שפנה אליו אבא ושאלו: ממתי צריך להתחיל לחנך את בנו לאהבת קיום המצוות והתורה הקדושה ואותו גדול בישראל ענה לו: "מהרגע שהילד נולד" וזוכר אני, באופן אישי, שמייד לאחר לידת ביתנו, ברגע שהביאו אותה (כתינוקת שזה עתה נולדה) לידי רעייתי היקרה, נטלה לה רעייתי את ידיה, כאקט (גם אם הוא בוודאי 'רק' אקט סימלי' בלבד, בשלב זה!) - חינוכי ורעיוני-סמלי לחינוך לטהרה וקדושה, מחייד בלידתה וב"ה עד היוןם אנו זוכים שביתנו היקרה היא שומרת תורה ומצוות, ב"ה (והיא כבר בת 16 וחצי, ב"ה, "עד מאה ועשרים")!

לחנך את הילד להודות על כל דבר שמקבל !ככה הוא לומד להעריך את הטוב.  עד כדי כך שהוא אומר שילד שלא מודה לא מקבל את מה שרציתם לתת לו

 ולברך זה להגיד תודה להשם..

כשהבת שלי לא התלהבה לברך בגיל הזה אמרתי לה שצריך לומר תודה לכל מי שנותן לה משהו וגם להשם ולהסביר לו שבזכותו יש לנו את מה שאנחנו עכשיו נותנים לו 

במקביל הדגשנו בסעודות שבת תודה לאבא על זה וזה ותודה לאמא על זה וזה ותודה ל השם על זה ועל זהולהקפיד ולברך בקול ואז הוא ירצה לחקות אתכם.

ולגבי לחבב את המצוות אם כבר הזכרתי את הרב  הוא אומר שהילדים צריכים לראות את הכיף למשל שירי שבת ואני מאמינה שזה תלוי מה ההורה מרגיש אם הוא אוהב את המצוות אז זה יעבור לילד אז קודם כל צריך לעבוד על עצמינו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....