לספר לו סיפור, על מישהו שמקבל כל פעם מתנה ואומר תודה; ופעם מחליט שהוא לא רוצה להגיד יותר תודה וכו'... אח"כ להסביר שברכה זה תודה לה'. לראות איזה דברים ה' נותן לנו וכו'. בשפה פשוטה אפשר להגיע לכך שהוא ירצה מעצמו לברך.

אם תעשי מזה סיפור- הוא עוד יותר יזכור את זה ויתבצר בזה.

להגיד לו "חבל לי שאתה לא נהנה מהמצוות, אני מאד נהנת לברך" וזהו.

ולברך לידו בכוונה, להראות לו דוגמא אישית. לדבר לידו על חשיבות המצוות- לא כ"ראש בראש" מול מה שאמר, אלא בדרך אגב.

ולא להתרגש. הילד שלי אמר דברים דומים מלא פעמים, כשהוא רואה שזה לא מזיז לי- הוא לא ממשיך עם זה. הם נהנים "ללחץ על כפתורים" שהם מרגישים שמקפיצים אותנו.

נניח הוא מסרב לפעמים ללכת עם ציצית- אני לא רבה איתו. הוא בא לגן- וכולם מברכים על הציצית והוא לא, אז הוא מתבייש ואח"כ כבר מעצמו רוצה ציצית ושמח בה...

ומדברת לעצמך בקול: 

"השם! תודה לך השם! תודה לך השם! אתה האבא של כולנו! גם של השמיים!

אני רוצה להגיד לך תודה על השמש והגשם והעצים והפירות שבראת. איזה דבר נפלא! 

איזה תפוח יפהפה! אני יהודיה ואני רוצה להגיד לך תודה

ברוך אתה..

(כאילו לא רואה את הילד) 

(הילד בוהה בך בצד) אמא, למי דיברת? מה אמרת עכשיו? 

חמוד, דיברתי לד'. אנחנו לא רואים אותו אבל הוא שומע אותנו ומאד אוהב שאנחנו אומרים לו תודה על מה שהוא ברא לנו כמו שאנחנו אומרים תודה כשמישהו עוזר לנו בגן. ואתה יודע איך אומרים תודה? מברכים. ככה ד' רוצה. 

סתם הערה טכנית.

לקבל רעיונות מהרצאות ד"ר אבולעפיה חינוך לגיל הרך בערוץ מאיר לא זוכר אם יש שם התייחסות לחינוך למצוות

מעבר לכך, המצוות כרגע זה פחות קריטי מה שחשוב זה חויה, סיפורים, מנגינות

כן יברך לא יברך זה ממש לא העניין בגיל הזה.

העיקר שנפשו תתרשם ואת זה עושים בדברים שהם לא אינטלטקואלייים והדרכתיים אלא יותר חוויתייים

תסתכלי שם בהרצאות יש שם את השלבים השונים בהתפתחות הנפש ולפי זה מותאם החינוך

ולקנות לו דיסק של ר' אלתר על מעגל השנה (או דיסק אחר שעוה כייף להשמיע על הברכות), או את הסידור הדיגיטלי שבו ילד לוחץ על ברכה ושומע אותה וגם רואה ציור מתאים. אם את קונה כזה סידור, אפשר באותו זמן לתת לו לשים טלית קטנה, או ציצית חיצונית כמו של חזן.

בס"ד

תשובה שהיא בעצם תשובה לשאלה - איך מחנכים?

כי חינוך למצוות הוא חינוך, הוא לקבוע בנפש הילד דבר חדש - לחנוך. זה אומר שיש משהו פנימי בתוכו שמתנגד לזה (היצר הרע) ומבקש להטות את הנפש למקום שלו. ויש מקום פנימי שמבקש את זה (היצר הטוב) ותפקיד ההורים הוא לגלותו ולמלא אותו בטוב, באמת ובקדושה.

וזה כל החיים. על כל הנושאים. 

על מצוות יש התנגדות. לא צריך להיבהל, כך נבראנו. בשביל זה אנחנו כאן.

דבר ראשון - דוגמה אישית. לברך בקול ובנחת. מי שלא רגיל - זה קשה. כדי להתרגל כדאי להחליט על זה בתור משימה משפחתית - שמזכירים אחד לשני, או שעושים מבצע. בשעת האוכל הייתי מדברת הרבה עם הילדים בצורה מסקרנת על החשיבות של הברכות. למשל: מי יודע כמה מלאכים נמצאים אתנו עכשיו? הילדים מסתקרנים. ואז מתחילים לספור את הברכות שבירכנו - על כל ברכה נברא מלאך. נגיד מגיעים לעשרה מלאכים. עושים מזה עניין. (בסוף הייתי מוסיפה שבעצם אנחנו מוקפים בהרבה יותר מלאכים, כי בכל רגע אנחנו מקיימים המון מצוות).

זה תורם המון לאווירה בבית!

נהיית תחרות טובה - מי מברך ובורא מלאך, מי אוסף הכי הרבה "אמן"...

גם בצורה טכנית - כשאני מגישה אוכל אני אומרת (יחד עם הגשת הצלחת) - מזונות, אדמה, שהכול.

"את מי אני שומעת מברך ראשון?"

זה מזכיר לילדים ומדרבן. 

לומר תודה לה' מחוץ למסגרת הברכות - זה דבר שמכניס הרבה אהבת ה' והכרת הטוב לבית. פשוט לעצור מדי פעם ולומר בקול: תודה ה'. זה ביטוי שלענ"ד צריך להיות שגור בפי כל אמא. הילדים מתעוררים מזה ושואלים: על מה תודה? למה את אומרת תודה? ה' שומע אותך? זה מעורר נושאים לשיחה פשוטה עם הילד, שמחזקת את הבסיס של האמונה בה'. 

היתה תקופה שהילדים שלי הרבו להתלונן. חשבתי הרבה מה לעשות ואז פשוט יזמתי שיחות על הכרת הטוב, כמה זה חשוב. יש סיפורי צדיקים שמדברים על כך. לפני השינה ביקשתי מהילדים לומר תודה על שלושה דברים שיש להם. בהתחלה הם לא ידעו על מה לומר תודה! ואז לאט לאט הם שמו לב כמה דברים טובים השם נותן לנו (פירטנו... בגשמיות, ברוחניות וכו). באותו זמן החלטנו גם להרגיל את הילדים לומר את פסוקי הביטחון שבסוף ברכת המזון - (מ"מגדיל ישועות" ועד "עושה שלום") וזה ממש עשה פלאים. 

זה גורם לילדים להכיר טובה - להודות לה' ולהיות מחוברים אליו. להרגיש שהוא טוב ומטיב.

באופן כללי על השמחה במצוות -

זה האתגר שלנו. באמת. אני חשה את זה כל הזמן. העבודה שלנו כהורים הוא לגרום לילדים לקיים את המצוות בשמחה. צריך להיזהר לא להיכנס מזה לחרדתיות ועצבים, אלא שזה יישאר בגדר חובה שהיא זכות, הקשבה והליכה יד ביד עם המסוגלות של הילד. וגם שלנו.

הרבה תפילות.

הרבה אווירה בבית - אווירה טובה של שמחה במצוות.

לילד בן שלוש זה אולי לא כ"כ רלוונטי - אבל ילדים גדולים יותר (5-7 והלאה) אני משתפת בניסיונות שלי!!! כשסיפרתי לילדים שלי שגם לי יש יצר הרע וגם לי לפעמים לא מתחשק לקיים מצוות, ויש מצוות שאני ממש מתאמצת לקיים - זה נתן להם הרבה רוגע וביטחון. וגם נתן להם חוזק ועידוד.

(למשל, אפשר לשתף: כשאני מסיימת לאכול ארוחת צהריים אני ממש רוצה לשתות קפה. אבל ה' ציווה אותנו לא לעשות את זה. וכל רגע שאני לא שותה, זה מצווה בשבילי. ואני שמחה בזה.

או: היום בעבודה היתה מישהי שהתיחסה אליי לא יפה וכעסתי עליה. אחרי זה הצטערתי והבנתי שאני צריכה לבקש סליחה. היה לי קשה מאוד אבל בסוף ביקשתי... ובאמת הרגשתי טוב אחרי זה.

סתם דוגמות).

נו, נושא ארוך!

ב"הצלחה!

את עצמנו .

(לא זוכר את מקור)

בס"ד: 

אתה אומר: "אין טעם לחנך את הילדים, הם יגדלו ויהיו כמונו, צריך לחנך את עצמנו". - בוודאי שחובה עלינו, כהורים והמורים והמורות שבינינו, לחנך, קודן כל את עצמנו ובמקביל - את ילדינו, ילדותינו ותלמידינו / תלמידינו, אך אין זה פוטר את עצמנו מלחנך באמצעות דוגמא אישית, סיפורי חז"ל וצדיקים, המחשה אישית וכד'... וכבר אמר אחד מגדולי ישראל שפנה אליו אבא ושאלו: ממתי צריך להתחיל לחנך את בנו לאהבת קיום המצוות והתורה הקדושה ואותו גדול בישראל ענה לו: "מהרגע שהילד נולד" וזוכר אני, באופן אישי, שמייד לאחר לידת ביתנו, ברגע שהביאו אותה (כתינוקת שזה עתה נולדה) לידי רעייתי היקרה, נטלה לה רעייתי את ידיה, כאקט (גם אם הוא בוודאי 'רק' אקט סימלי' בלבד, בשלב זה!) - חינוכי ורעיוני-סמלי לחינוך לטהרה וקדושה, מחייד בלידתה וב"ה עד היוןם אנו זוכים שביתנו היקרה היא שומרת תורה ומצוות, ב"ה (והיא כבר בת 16 וחצי, ב"ה, "עד מאה ועשרים")!

לחנך את הילד להודות על כל דבר שמקבל !ככה הוא לומד להעריך את הטוב.  עד כדי כך שהוא אומר שילד שלא מודה לא מקבל את מה שרציתם לתת לו

 ולברך זה להגיד תודה להשם..

כשהבת שלי לא התלהבה לברך בגיל הזה אמרתי לה שצריך לומר תודה לכל מי שנותן לה משהו וגם להשם ולהסביר לו שבזכותו יש לנו את מה שאנחנו עכשיו נותנים לו 

במקביל הדגשנו בסעודות שבת תודה לאבא על זה וזה ותודה לאמא על זה וזה ותודה ל השם על זה ועל זהולהקפיד ולברך בקול ואז הוא ירצה לחקות אתכם.

ולגבי לחבב את המצוות אם כבר הזכרתי את הרב  הוא אומר שהילדים צריכים לראות את הכיף למשל שירי שבת ואני מאמינה שזה תלוי מה ההורה מרגיש אם הוא אוהב את המצוות אז זה יעבור לילד אז קודם כל צריך לעבוד על עצמינו

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.