לספר לו סיפור, על מישהו שמקבל כל פעם מתנה ואומר תודה; ופעם מחליט שהוא לא רוצה להגיד יותר תודה וכו'... אח"כ להסביר שברכה זה תודה לה'. לראות איזה דברים ה' נותן לנו וכו'. בשפה פשוטה אפשר להגיע לכך שהוא ירצה מעצמו לברך.
אם תעשי מזה סיפור- הוא עוד יותר יזכור את זה ויתבצר בזה.
להגיד לו "חבל לי שאתה לא נהנה מהמצוות, אני מאד נהנת לברך" וזהו.
ולברך לידו בכוונה, להראות לו דוגמא אישית. לדבר לידו על חשיבות המצוות- לא כ"ראש בראש" מול מה שאמר, אלא בדרך אגב.
ולא להתרגש. הילד שלי אמר דברים דומים מלא פעמים, כשהוא רואה שזה לא מזיז לי- הוא לא ממשיך עם זה. הם נהנים "ללחץ על כפתורים" שהם מרגישים שמקפיצים אותנו.
נניח הוא מסרב לפעמים ללכת עם ציצית- אני לא רבה איתו. הוא בא לגן- וכולם מברכים על הציצית והוא לא, אז הוא מתבייש ואח"כ כבר מעצמו רוצה ציצית ושמח בה...
ומדברת לעצמך בקול:
"השם! תודה לך השם! תודה לך השם! אתה האבא של כולנו! גם של השמיים!
אני רוצה להגיד לך תודה על השמש והגשם והעצים והפירות שבראת. איזה דבר נפלא!
איזה תפוח יפהפה! אני יהודיה ואני רוצה להגיד לך תודה
ברוך אתה..
(כאילו לא רואה את הילד)
(הילד בוהה בך בצד) אמא, למי דיברת? מה אמרת עכשיו?
חמוד, דיברתי לד'. אנחנו לא רואים אותו אבל הוא שומע אותנו ומאד אוהב שאנחנו אומרים לו תודה על מה שהוא ברא לנו כמו שאנחנו אומרים תודה כשמישהו עוזר לנו בגן. ואתה יודע איך אומרים תודה? מברכים. ככה ד' רוצה.
סתם הערה טכנית.
לקבל רעיונות מהרצאות ד"ר אבולעפיה חינוך לגיל הרך בערוץ מאיר לא זוכר אם יש שם התייחסות לחינוך למצוות
מעבר לכך, המצוות כרגע זה פחות קריטי מה שחשוב זה חויה, סיפורים, מנגינות
כן יברך לא יברך זה ממש לא העניין בגיל הזה.
העיקר שנפשו תתרשם ואת זה עושים בדברים שהם לא אינטלטקואלייים והדרכתיים אלא יותר חוויתייים
תסתכלי שם בהרצאות יש שם את השלבים השונים בהתפתחות הנפש ולפי זה מותאם החינוך
ולקנות לו דיסק של ר' אלתר על מעגל השנה (או דיסק אחר שעוה כייף להשמיע על הברכות), או את הסידור הדיגיטלי שבו ילד לוחץ על ברכה ושומע אותה וגם רואה ציור מתאים. אם את קונה כזה סידור, אפשר באותו זמן לתת לו לשים טלית קטנה, או ציצית חיצונית כמו של חזן.
בס"ד
תשובה שהיא בעצם תשובה לשאלה - איך מחנכים?
כי חינוך למצוות הוא חינוך, הוא לקבוע בנפש הילד דבר חדש - לחנוך. זה אומר שיש משהו פנימי בתוכו שמתנגד לזה (היצר הרע) ומבקש להטות את הנפש למקום שלו. ויש מקום פנימי שמבקש את זה (היצר הטוב) ותפקיד ההורים הוא לגלותו ולמלא אותו בטוב, באמת ובקדושה.
וזה כל החיים. על כל הנושאים.
על מצוות יש התנגדות. לא צריך להיבהל, כך נבראנו. בשביל זה אנחנו כאן.
דבר ראשון - דוגמה אישית. לברך בקול ובנחת. מי שלא רגיל - זה קשה. כדי להתרגל כדאי להחליט על זה בתור משימה משפחתית - שמזכירים אחד לשני, או שעושים מבצע. בשעת האוכל הייתי מדברת הרבה עם הילדים בצורה מסקרנת על החשיבות של הברכות. למשל: מי יודע כמה מלאכים נמצאים אתנו עכשיו? הילדים מסתקרנים. ואז מתחילים לספור את הברכות שבירכנו - על כל ברכה נברא מלאך. נגיד מגיעים לעשרה מלאכים. עושים מזה עניין. (בסוף הייתי מוסיפה שבעצם אנחנו מוקפים בהרבה יותר מלאכים, כי בכל רגע אנחנו מקיימים המון מצוות).
זה תורם המון לאווירה בבית!
נהיית תחרות טובה - מי מברך ובורא מלאך, מי אוסף הכי הרבה "אמן"... 
גם בצורה טכנית - כשאני מגישה אוכל אני אומרת (יחד עם הגשת הצלחת) - מזונות, אדמה, שהכול.
"את מי אני שומעת מברך ראשון?"
זה מזכיר לילדים ומדרבן.
לומר תודה לה' מחוץ למסגרת הברכות - זה דבר שמכניס הרבה אהבת ה' והכרת הטוב לבית. פשוט לעצור מדי פעם ולומר בקול: תודה ה'. זה ביטוי שלענ"ד צריך להיות שגור בפי כל אמא. הילדים מתעוררים מזה ושואלים: על מה תודה? למה את אומרת תודה? ה' שומע אותך? זה מעורר נושאים לשיחה פשוטה עם הילד, שמחזקת את הבסיס של האמונה בה'.
היתה תקופה שהילדים שלי הרבו להתלונן. חשבתי הרבה מה לעשות ואז פשוט יזמתי שיחות על הכרת הטוב, כמה זה חשוב. יש סיפורי צדיקים שמדברים על כך. לפני השינה ביקשתי מהילדים לומר תודה על שלושה דברים שיש להם. בהתחלה הם לא ידעו על מה לומר תודה! ואז לאט לאט הם שמו לב כמה דברים טובים השם נותן לנו (פירטנו... בגשמיות, ברוחניות וכו). באותו זמן החלטנו גם להרגיל את הילדים לומר את פסוקי הביטחון שבסוף ברכת המזון - (מ"מגדיל ישועות" ועד "עושה שלום") וזה ממש עשה פלאים.
זה גורם לילדים להכיר טובה - להודות לה' ולהיות מחוברים אליו. להרגיש שהוא טוב ומטיב.
באופן כללי על השמחה במצוות -
זה האתגר שלנו. באמת. אני חשה את זה כל הזמן. העבודה שלנו כהורים הוא לגרום לילדים לקיים את המצוות בשמחה. צריך להיזהר לא להיכנס מזה לחרדתיות ועצבים, אלא שזה יישאר בגדר חובה שהיא זכות, הקשבה והליכה יד ביד עם המסוגלות של הילד. וגם שלנו.
הרבה תפילות.
הרבה אווירה בבית - אווירה טובה של שמחה במצוות.
לילד בן שלוש זה אולי לא כ"כ רלוונטי - אבל ילדים גדולים יותר (5-7 והלאה) אני משתפת בניסיונות שלי!!! כשסיפרתי לילדים שלי שגם לי יש יצר הרע וגם לי לפעמים לא מתחשק לקיים מצוות, ויש מצוות שאני ממש מתאמצת לקיים - זה נתן להם הרבה רוגע וביטחון. וגם נתן להם חוזק ועידוד.
(למשל, אפשר לשתף: כשאני מסיימת לאכול ארוחת צהריים אני ממש רוצה לשתות קפה. אבל ה' ציווה אותנו לא לעשות את זה. וכל רגע שאני לא שותה, זה מצווה בשבילי. ואני שמחה בזה.
או: היום בעבודה היתה מישהי שהתיחסה אליי לא יפה וכעסתי עליה. אחרי זה הצטערתי והבנתי שאני צריכה לבקש סליחה. היה לי קשה מאוד אבל בסוף ביקשתי... ובאמת הרגשתי טוב אחרי זה.
סתם דוגמות).
נו, נושא ארוך!
ב"הצלחה!
את עצמנו .
(לא זוכר את מקור)
בס"ד:
אתה אומר: "אין טעם לחנך את הילדים, הם יגדלו ויהיו כמונו, צריך לחנך את עצמנו". - בוודאי שחובה עלינו, כהורים והמורים והמורות שבינינו, לחנך, קודן כל את עצמנו ובמקביל - את ילדינו, ילדותינו ותלמידינו / תלמידינו, אך אין זה פוטר את עצמנו מלחנך באמצעות דוגמא אישית, סיפורי חז"ל וצדיקים, המחשה אישית וכד'... וכבר אמר אחד מגדולי ישראל שפנה אליו אבא ושאלו: ממתי צריך להתחיל לחנך את בנו לאהבת קיום המצוות והתורה הקדושה ואותו גדול בישראל ענה לו: "מהרגע שהילד נולד" וזוכר אני, באופן אישי, שמייד לאחר לידת ביתנו, ברגע שהביאו אותה (כתינוקת שזה עתה נולדה) לידי רעייתי היקרה, נטלה לה רעייתי את ידיה, כאקט (גם אם הוא בוודאי 'רק' אקט סימלי' בלבד, בשלב זה!) - חינוכי ורעיוני-סמלי לחינוך לטהרה וקדושה, מחייד בלידתה וב"ה עד היוןם אנו זוכים שביתנו היקרה היא שומרת תורה ומצוות, ב"ה (והיא כבר בת 16 וחצי, ב"ה, "עד מאה ועשרים")!
לחנך את הילד להודות על כל דבר שמקבל !ככה הוא לומד להעריך את הטוב. עד כדי כך שהוא אומר שילד שלא מודה לא מקבל את מה שרציתם לתת לו
ולברך זה להגיד תודה להשם..
כשהבת שלי לא התלהבה לברך בגיל הזה אמרתי לה שצריך לומר תודה לכל מי שנותן לה משהו וגם להשם ולהסביר לו שבזכותו יש לנו את מה שאנחנו עכשיו נותנים לו
במקביל הדגשנו בסעודות שבת תודה לאבא על זה וזה ותודה לאמא על זה וזה ותודה ל השם על זה ועל זהולהקפיד ולברך בקול ואז הוא ירצה לחקות אתכם.
ולגבי לחבב את המצוות אם כבר הזכרתי את הרב הוא אומר שהילדים צריכים לראות את הכיף למשל שירי שבת ואני מאמינה שזה תלוי מה ההורה מרגיש אם הוא אוהב את המצוות אז זה יעבור לילד אז קודם כל צריך לעבוד על עצמינו
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
