גם אני מרגיש לא נעים להגיע לחתונה ולהרגיש שבאיזשהו מקום אני מכניס אותם למקום של- לשלם עלי.

מצד שני, אי אפשר להיות בני ערובה, רוצים חתונה ב200K - תממנו ואל תצפו ממני ליותר.

את שם בשביל המשפחה- את לא צריכה לקחת לילדים שלך שום דבר בשביל לממן למישהו דברים.

העיקר זה לשמח חתן וכלה\אב ואם וכולי.

מי שלא רוצה שלא יזמין אותי.  זה מטורלל ממש לבזבז כ"כ הרבה כסף על ערב אחד.

תסתכלי על זה כאילו שהוא הלווה לכם כסף. 

(בלי שום קשר ליוקר הארועים, בעצם בלי קשר לחתונה בכלל) 

הוא בא שם כסף וכנראה ציפה שזה יחזור אליו בהזדמנות הראשונה. בחתונתו. במקרה..

אבל זה לא עניני. ולא פתחתי דיון וכ'ו וכ'ו

גם אם הוא היה מתחתן ברבנות יכול שהיה ראוי להחזיר לו. זה סה"כ כסף שלו. 

את עניות דעתי. 

נימקתי למה. 

וזה הכל. 

אף אחד היום לא מתנה בהחזר. אבל במקרה שלה זה שונה. זה כסף שלו שצריך לחזור אליו. 

אבל יש דבר שנקרא שושבינות ביהדות. 

וגם חזלי"נו הבינו דבר או שתיים על נפש האדם וכיסו. 

תבקשי פה מהת"ח בפורום שיסבירו לך יותר מה הכוונה. 

שושבינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המשנה, השושבינים היו חברי החתן או הכלה, המלווים אותם לחופה והשמחים אתם בסעודתם. השושבינים היו שולחים מתנות לחתן ביום החופה, והוא בתורו היה שולח מתנות שוות ערך כשחבר אחר מן השושבינים מתחתן. דבר זה, הנקרא שושבינות, נחשב כהלוואה וכהתחייבות ממונית לכל דבר.

בואי נעשה תרגיל 

נניח הוא הביא 150

אז מה הם יביאו לו כמה שהם רוצים ומה שמתאים להם וכו'? 

לא. יחזירו לו 150 כמו גדולים. 

מסקנה: הלוואה. ולא מתנה. 

ונניח ושניכם ערכתם ארועים צנועים?

ונניח היה מתחתן ברבנות כמה היית מביאה לו?

סחבק בא נתן 500

אז אתם פתאם תתנו רק  250 כי

יעני פתאום ה250 העודפים זה "יש לי הוצאות אני לא יכולה" נו באמת

אין שום קשר אפילו לא קלוש ליוקר האירוע.

תתני כמה שטוב לך ולפי היכולת שלכם!!! אין לאף אחד זכות להוציא מכם כסף שלחא לפי היכולת שלכם, הם בחרו אירוע מפואר שהם ישאו בתוצאות.

מזה...? שאנשים עושים אירוע הם ישקיעו בזה במידה הכלכלית שלהן האמידים שמגזימים בהוצאות הם ממש לא אמורים לשער כמה כל אחד יביא כי... "אנחנו הבאנו להם כך וכך אז גם הם יזכרו ויקחו את זה בחשבון מה עוד שזה אירוע מפואר אז....." או "הם בטח אנשים אמידים כאלו ואני משער שיביאו סכום טוב" ו.....אם כל המחשבות האלו שבזכות האירוע המפואר שהם עושים וכמה כסף הם הביאו לשמחות שלהם זה רק מזיק ולא לעניין, כל אחד צריך לשים גבולות זה היכולת? אז תשימו את הסכום הזה הקב"ה נתן את האפשרות לעשות אירועים מושקעים או לתת בשמחות שלנו סכום נכבד זה מתנה משמיים ושיהיה להם בכיף זה לא אומר שאנחנו אותו דבר כמוהם ושהקב"ה גם חנן אותנו באפשרות הזאת ז-ה-ו....ואל תידאגי אם הם באמת בונים על השטויות האלה "האורחים יממנו חצי מהסכום כי אנחנו הבאנו להם.....וזה אירוע מפואר....אז אין מה לדאוג" ובסוף יתאכזבו לגלות את הסכום הקטן{ו-250 זה לא רע בכלל} וגם ככה הם התבדו ובסוף ניהיה להם איזה "חור קטן" בגלל אותו אירוע זה הבעיה שלהם כל אחד אם היכולות שהקב"ה נתן לו ולא צריך לעשות מזה עניין במיוחד אם המצב הכלכלי רחוק או אפילו לא הכי קרוב מהאפשרות שלהחזיר אותו סכום גדול.......תהנו מהחיים והלואי שזה יהיה הבעיות שלנו ב ואם זה באמת עניין מיוחד ומממש ממש לא נעים לכם אז תוסיפו קצת אבל שיהיה סביר.....אנשים אמיתיים לא מחשבים כמה הבאת ורגע הבאנו לך יותר, זה אירוע מפואר לא סתאם הלו....הם עושים אירוע  לפי היכולות שלהם ולא כוללים עד כדי כך את הסכומים של האנשים שמחים לראות אותם באים ומשתתפים בשימחתם {שכן ירבו] ולא לוטשים עין למעטפה....

בלי לקשקש מידי...: הכל תלוי במה שיש לכם.

אם הם ממש ירצו לראות אתכם גם אם לא תתנו הרבה - אז תלכו ותתנו מה שאפשר וזהו.

בלי מחשבונים או שטויות, תחשבו פשוט ובטבעיות.

'לא נעים' מת מזמן. בעניות...

אבל אם את חוששת על ה"מנה", את יכולה לומר שיחשיבו אתכם, במה שמודיעים לאולם, רק מנה אחת, כי את... (תמצאי תירוץ. למשל, באה ממש מארוחה ורוצה רק לשמח אותם ולראות את המשפחה..  ותאכלי בדרך משהו..).

לא צריך להשתגע.

אצלנו בד"כ אמא שלי משלמת עלינו בחתונות האלו (מבינה אותך מאוד)

אם אין מי שישלם לך, תני את ה 250 ואל תתבחבשי עם זה. עדיף את זה מכלום ועדיף את זה מאשר לא לבוא.

לא נעים, נכון. יעבור.

לפעמים אפילו בכוונה לא תפסתי מקום אלא רק קפצתי לרקוד וכו' (גם ככה אני לא אוכל כלום בארועים).  לא הייתי צריך מקום לשבת במקרים כאלה.

לא פלא שאנשים מדברים על הזמנה לחתונה כעל "רפורט". ככה שמעתי שמגיבים בבית הכנסת שלנו והזדעזעתי..

האמנם המנה הכי זולה עולה 200?

באולמות ה"רגילים" (לא "אולמות של חרדים" ולא אולמות יוקרה. משהו באמצע)

לכן 200 ש"ח לאדם בהחלט מכסה.

כל אחד והתקציב שלו, מה שהוא יוכל /ורוצה להביא.

(תלוי גם בקרבה , אם זה משפחה ,חבר טוב מאוד, או סתם משהו רחוק ....)

נ.ב

לפותחת אתם מביא 250 כזוג  או כל אחד 250? לא הבנתי .

בכל מקרה לפי דעתי זה מספיק, ומכובד מאוד.

אנחנו מביא הרבה פחות (תלוי בקרבה כמובן).

אתה יכול לטעון שיש חוגים מסויימים שהמנטליות שלהם טפשית, אתה לא יכול לטעון שהיא לא קיימת.

תתפלא אבל יש ציבורים מסויימים ששואפים לכסות את המנה שהם אוכלים כשהם באים לאירוע כדי שבעל האירוע לא יצא קרח מכאן ומכאן (גם האכיל אותך וגם צריך להיכנס לחוב בגלל זה).

כשהיינו אברכים, לא היינו מביאים כסף. אולי איזו מתנה.

עכשיו אנחנו מביאים כסף אבל לא הרבה.

אולי "כשנהיה גדולים" נביא גם סכום שיכסה את המנה.

והאמת שכמעט ולא יוצא לנו להיות מוזמנים לאירועים יוקרתיים. כך שהדיון הזה הוא לא משהו שאנחנו נפגשים איתו ביומיום.

אם זוג לא נכנס לחובות וקשיים כלכליים בגלל מתנות לאירועים אני לא רואה בעיה ב"לכסות מנה". מה קרה? תעזור קצת לזוג שמתחתן. (ואני לא מדברת על חתונות של 200 אלף. מדברת על הסטנדרט)

אם לא קשה לאדם לשלם אני לא רואה סיבה להתקמצן.

זה לא תמיד יעזור לזוג שמתחתן ולפעמים זה יעזור דווקא להורים שבחרו אולם מסוים וכמות אורחים, אצלנו למשל צד אחד לקח את כל הכסף, ואם זה היה תלוי בי לא היינו עושים את החתונה באופן שהם בחרו. כשאנשים משלמים מנה הם צריכים לדעת שהם מממנים את מי שמשלם על האירוע, ורק אם ההורים יהיו לארג'ים הם יתנו את הכסף לילדים.

(*לא התייחסתי לזוגות שמשלמים בעצמם על האירוע..)

התכוונתי שהכסף ילך למי שמשלם על החתונה והרהיטים ומוצרי החשמל והשמלה והנסיעות...

בעיני הדבר הטוב ביותר זה שההורים יקחו את הסכום שהשקיעו ואם נשאר כסף - שישאירו לזוג.

לדעתי דווקא זה שזוג צעיר מקבל כזה סכום לידיים שלו זה לא בסדר. ראיתי הרבה זוגות צעירים שהשתמשו בכסף הזה בחוסר חכמה משווע. פשוט ישבו בבית 3 שנים, אכלו ושתו מהכסף הזה, ואז אחרי 3 שנים נזכרו שבעצם יש להם כבר שני ילדים ואין להם מקצוע והכסף של החתונה נגמר... 

בעיני "לעזור לזוג שמתחתן" זה לעזור בהוצאות מימון החתונה. 

אם הם ישבו בבית 3 שנים ואכלו ושתו את הכסף של החתונה

ובזמן הזה ילדו 2 ילדים, זה נשמע לי כמו זוגות ממש טיפשים בטבעי,

ושחסרה הייתה לו הכוונה בסיסית מההורים . בחיים לא יצא לי להכיר כאלה,

נראה לי טיפשי ברמה לא הגיונית.

לי היה ברור, והתחתנתי לפני גיל 19 , בעלי היה בן 21 בקושי,

שהתנהגות כזאת היא ממש אידיוטית.

קיבלנו את הכסף של החתונה , באיזור ה50,000 אלינו,

השקענו בבנק בעזרת הכוונה מאבא שלי, וזה מזכיר לי שאני צריכה לטפל בעניין ולהגיע למקום השנוא הזה (הבנק) ולראות מה קורה שם.

לא נגענו בקרן מאז. לא משכנו אגורה.

זה חיסכון לכשנקנה דירה בשלב מסויים בעז"ה.

כסף (כמו כל דבר יקר) זה דבר שצריך לדעת לתפעל אותו.

אגב "להשקיע בבנק" זה רעיון גרוע מסיבות אחרות, אבל מונע שהקרן לא תתכלה (למעט אינפלציה).

גם אנחנו בהתחלה חסכנו את הכסף ושמרנו עליו באדיקות. עד שעברו איזה 6 שנים מהחתונה ונקלענו למצב כלכלי לא פשוט (בדיוק סיימתי את התואר ועברנו דירה ולא היו לנו עבודות מסודרת במקום החדש). אלו היו כמה חודשים ללא הכנסה. בעלי החליט שהוא מוציא מהחיסכון. בעיני זה היה מאוד לא חכם ובסוף הצלחתי "להציל" רק חצי מהחסכון הזה.

את לא יודעת עד כמה הצטערתי באותה תקופה שקיבלנו את הכסף לידיים. כמה שיחות ניהלתי עם בעלי בעניין, כמה חישבונים, כמה הסברים...

ההורים של בעלי ממש מתנגדים לגישה של "להנחות את הזוג" מה עושים עם הכסף, ההורים שלי בדיוק ההיפך (ואולי כבר יותר מדי ההיפך). ככה שלפנות להורים לא היה צעד חכם...

אם לא היה לנו את הכסף הזה, היינו יוצאים לעבוד הרבה יותר מהר ומגיעים לאן שהגענו הרבה יותר מהר. ובנוסף, היינו חוסכים הרבה מאוד כאב ראש.

בתחושה שלי, כשאדם מקבל כסף שהוא לא עמל עליו, היד הרבה יותר קלה על ההדק כשרוצים לבזבז.

ואיך שאני רואה את זה, הכסף הזה שייך קודם כל להורים. אם הם לא היו הולכים במשך שנים ע"ג שנים לחתונות ונותנים מתנות לא היו לנו אורחים שבאים ונותנים כאלו סכומים.

אם ההורים רוצים להיות לארג'ים, בבקשה. רק שהם צריכים לקחת בחשבון שלא תמיד הזוג ינהג בחכמה עם הסכומים שהוא מקבל ליד. גם אם ההורים מוכנים לתת לזוג יעוץ והנחיה.

זה באמת מצער. זה מאוד יקר. 

קשה לי להסכים עם התפיסה של "אם נפסיק לתת לזה יד" כי אני לדוגמא לא חיה בציבור שעושה כאלו חתונות. כשאני "מכסה מנה + מתנה" זה יוצא לתת 150 ש"ח בערך.

יש לי קרובים שחיים בעולם הזה של חתונות ענק וכו'. גם אם "לא אתן לזה יד" זה בטוח לא יעצר. כי הם חיים בציבור משל עצמם ואני הקטנה שבאה לאירוע שלהם ולא נותנת מתנה כמו שהם רגילים רק עושה לעצמי בושות...(ב"ה שאמא שלי מכסה על חרפתנו )

אני מאוד מבינה על מה מדברת הפותחת. אני גם מאמינה שאם לא היינו כל כך מחמירים בצניעות וכשרות, גם אנחנו היינו מוצאים את עצמינו פעם - פעמיים בשנה עומדים מול הדילמה שלה.

אני מבינה אם מישהו מחליט להתבייש ולא לתת ואני גם מאוד מבינה מי שמחליט להשקיע, להתאמץ וכן לתת.

לא הייתי מודעת לאפשרות של "תן כפי יכולתך" , בכל פעם שאספו ממני סכום אמרו לי על חלוקה שווה. אבל אהבתי את הרעיון.

כן חישוב לזוג. אני מביאה ילדה אחת בת 5, ילדה שלא אוכלת כלום באופן כללי חוץ מגלידה ושוקולד, וארוחת צהריים נורמלית בכמות שמתאימה לגיל אני מצליחה לדחוף לה פעם בשבוע בערך .. אני נהרסת מיזה ..

אבל זה נושא לדיון אחר. ביקשתי לא להחשיב אותה במנות. חשוב לי שסבתא רבה שלה תראה אותה .

יש לי שתי בנות , הקטנה (שנתיים) תישאר בבית עם בת דודה שלי שמטורפת עליה(לוקחת לי סכום סימלי... גם אני שמרתי עליה בחינם בתור נערה , היא לא רוצה כסף, אני דוחפת לה 20 ש"ח בכח על ערב כזה )

בעברי  עשרות שנים צלם אירועים. (היום אני גימלאי השבח לאל) במהלך שנות עבודתי בתחום שמתי לב שרוב המשפחות (לא כולם) שמארגנות חתונות מפוארות אלה משפחות שחיים מהיד לפה. הכל הלוואות ולא רק ישנם זוגות שלפני ההחלטה על חתונה יושבים ודנים ורושמים מי יביא וכמה יביא מתנות. אני כותב את הדברים לא רק מתוך ידיעה אלא ראיתי במו עיני איך זה עובד. עכשיו תשימו לב מה קורה במהלך החתונה: לדוגמא חבר טוב טוב של החתן או של הכלה מה אנחנו חברים מילדות בטוח מזמינים איך לא? הזוג במחשבה שלהם הזוג לבד ללא ילדים הזוא החברים הכי טובים הגיעו לחתונה ולא רק הם אלא הם וכל אנשי ביתם ובמקרים מסויימים גם הסבתא הרי חברים מילדות. הזוג לא לקח בחשבון את הילדים רק את הזוג. וכאן בנקודה הזו הזוג הפסיד כמה מנות טובות שלא נלקחו בחשבון. עכשיו השאלה כמה באמת הביא הזוג. וזה תלוי מה המצב הכלכלי של אותם חברים. לרוב הזוגות הללו לא מכסים את ההוצאה של החתונה. אני עצמי עד יציאתי לגימלאות 3 ארונות מלאחם באירועים שהזוגות לא באו לקחת כי אין להם כסף. וחב כי הזוגות הללו מתחילים את החיים שלהם ברגל שמאל מתחים ומריבות בגלל ההלוואות שלקחו טרם החתונה. ועל זה נאמר "סוף מעשה מחשבה תחילה"

בשורות טובות

מעוותת של שויצרים?

זה רק מחדד את התיסכול.

רמת המזרחיות שלנו בחיים לא תהיה מספיק גבוהה בשביל להביא גם את הסבתא כי חברים מילדות 

המשפחה של הכלה דיי מבוססת . 

את מתכוונת לקניות בגדים נעליים וזה? 

שיש לך כבר בארון, חבל לרוץ לקנות שמלה חדשה.

מבחינתי החתונה היא העיקר, ואם יש לי התלבטות כלכלית איפה להשקיע כסף ואיפה לא - הייתי שמה על חתונה. לפי מה שמקובל אצלנו, זה מה שהכי קריטי במישור החברתי ובמישור של עזרה לחתן ולכלה.

על מה לא הייתי מוציאה כסף:

על מסיבות קדם חתונה

לא נוסעת לשם ברכב (ואולי גם לא מגיעה לשום אירוע חוץ מהחתונה)

נותנת רק כסף ולא מוסיפה מתנה

(לא הבנתי מה זה פנסיון לכלבה, סליחה)

לא קונה שמלה חדשה או תכשיטים

לפי מה שהזכרת את מוציאה איזה 500-600 ש"ח על כל חתונה של קרובים בלי לתת צ'ק מנופח. זה לא נשמע לי כמו משהו שצריך לקרות.

גם אנחנו הוצאנו הרבה בחתונה של אח

אני מקווה שאחותך לא הולכת לגור קרוב לכל החבר'ה האלה שעושים לה חיים לא קלים...

בחתונה...  לדעתי חשוב  לממן מנה מינימלית- כלומר אין חובה לממן מנות מוגזמות של זג שמתחתן בפאר, אבל סכום של מנה מינימלית זה הוגן.  הבעיה שזה עדיין יקר ולכן הפתרון הוא שינוי הנורמות של אוכל בחתונות- מה רע בפחות  מנות?? בכיבוד יותר קל???  ואז מנה תעלה פחות וגם האורחים יוכלו לתת מנה סמלית ולבוא לשמח מכל הלב במקום לחשוב אלף פעמים אם לבוא עם הבעל או לא

אנחנו עשינו מנות צנועות וחתונה ממוצעת ושמחה ב"ה, ויכולה להגיד לך שגם את זה בקושי כיסינו, צעירים מאוד וללא שום עזרה כספית מההורים, יש גם אנשים שנוהגים לשים רק 50 ש"ח, או לשים כלום... בעלי אומר שהעיקר שישמחו, ואני אומרת שזאת תחילת נישואינו, ולא לקחנו מנה יקרה כדי שנכסה ולהתחתן ולעבור את הכל בטוב, אבל גם זה מאחורינו, אותם אנשים יגיעו לאותו מצב ואולי אז יבינו מה זה לא להגיע עם מתנה.

אז כאלה שקופצים מעל לפופיק?

אף אחד לא צריך לממן להם את החתונה, אם כן מתאים לך ללכת אז תלכי ותשימי מה שאת יכולה, מנה של 350 ש"ח ובאיזור את לא צריכה להוציא מכלכלת הבית רק כי את מרגישה לא נעים.

התייעצתי עם חמי, (הדוד)

אמר לי שהם לא צריכים את השיק שלי, 

שהם לא בונים עליו, ושאני אשים כמה שאני יכולה והכל בסדר גמור

שהם לא מהמתחשבנים ושהם לא מצפים שיכסו להם את השגעונות הפרטיים שלהם. 

החלטנו על 300 לשנינו כי זה מה שנתנו בחתונה של בת דודה אחרת לפני שנה .

(החתונה שלה אגב, הייתה ממוצעת-יפה , לא מוגזמת בכלל)

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏