גם אני מרגיש לא נעים להגיע לחתונה ולהרגיש שבאיזשהו מקום אני מכניס אותם למקום של- לשלם עלי.

מצד שני, אי אפשר להיות בני ערובה, רוצים חתונה ב200K - תממנו ואל תצפו ממני ליותר.

את שם בשביל המשפחה- את לא צריכה לקחת לילדים שלך שום דבר בשביל לממן למישהו דברים.

העיקר זה לשמח חתן וכלה\אב ואם וכולי.

מי שלא רוצה שלא יזמין אותי.  זה מטורלל ממש לבזבז כ"כ הרבה כסף על ערב אחד.

תסתכלי על זה כאילו שהוא הלווה לכם כסף. 

(בלי שום קשר ליוקר הארועים, בעצם בלי קשר לחתונה בכלל) 

הוא בא שם כסף וכנראה ציפה שזה יחזור אליו בהזדמנות הראשונה. בחתונתו. במקרה..

אבל זה לא עניני. ולא פתחתי דיון וכ'ו וכ'ו

גם אם הוא היה מתחתן ברבנות יכול שהיה ראוי להחזיר לו. זה סה"כ כסף שלו. 

את עניות דעתי. 

נימקתי למה. 

וזה הכל. 

אף אחד היום לא מתנה בהחזר. אבל במקרה שלה זה שונה. זה כסף שלו שצריך לחזור אליו. 

אבל יש דבר שנקרא שושבינות ביהדות. 

וגם חזלי"נו הבינו דבר או שתיים על נפש האדם וכיסו. 

תבקשי פה מהת"ח בפורום שיסבירו לך יותר מה הכוונה. 

שושבינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המשנה, השושבינים היו חברי החתן או הכלה, המלווים אותם לחופה והשמחים אתם בסעודתם. השושבינים היו שולחים מתנות לחתן ביום החופה, והוא בתורו היה שולח מתנות שוות ערך כשחבר אחר מן השושבינים מתחתן. דבר זה, הנקרא שושבינות, נחשב כהלוואה וכהתחייבות ממונית לכל דבר.

בואי נעשה תרגיל 

נניח הוא הביא 150

אז מה הם יביאו לו כמה שהם רוצים ומה שמתאים להם וכו'? 

לא. יחזירו לו 150 כמו גדולים. 

מסקנה: הלוואה. ולא מתנה. 

ונניח ושניכם ערכתם ארועים צנועים?

ונניח היה מתחתן ברבנות כמה היית מביאה לו?

סחבק בא נתן 500

אז אתם פתאם תתנו רק  250 כי

יעני פתאום ה250 העודפים זה "יש לי הוצאות אני לא יכולה" נו באמת

אין שום קשר אפילו לא קלוש ליוקר האירוע.

תתני כמה שטוב לך ולפי היכולת שלכם!!! אין לאף אחד זכות להוציא מכם כסף שלחא לפי היכולת שלכם, הם בחרו אירוע מפואר שהם ישאו בתוצאות.

מזה...? שאנשים עושים אירוע הם ישקיעו בזה במידה הכלכלית שלהן האמידים שמגזימים בהוצאות הם ממש לא אמורים לשער כמה כל אחד יביא כי... "אנחנו הבאנו להם כך וכך אז גם הם יזכרו ויקחו את זה בחשבון מה עוד שזה אירוע מפואר אז....." או "הם בטח אנשים אמידים כאלו ואני משער שיביאו סכום טוב" ו.....אם כל המחשבות האלו שבזכות האירוע המפואר שהם עושים וכמה כסף הם הביאו לשמחות שלהם זה רק מזיק ולא לעניין, כל אחד צריך לשים גבולות זה היכולת? אז תשימו את הסכום הזה הקב"ה נתן את האפשרות לעשות אירועים מושקעים או לתת בשמחות שלנו סכום נכבד זה מתנה משמיים ושיהיה להם בכיף זה לא אומר שאנחנו אותו דבר כמוהם ושהקב"ה גם חנן אותנו באפשרות הזאת ז-ה-ו....ואל תידאגי אם הם באמת בונים על השטויות האלה "האורחים יממנו חצי מהסכום כי אנחנו הבאנו להם.....וזה אירוע מפואר....אז אין מה לדאוג" ובסוף יתאכזבו לגלות את הסכום הקטן{ו-250 זה לא רע בכלל} וגם ככה הם התבדו ובסוף ניהיה להם איזה "חור קטן" בגלל אותו אירוע זה הבעיה שלהם כל אחד אם היכולות שהקב"ה נתן לו ולא צריך לעשות מזה עניין במיוחד אם המצב הכלכלי רחוק או אפילו לא הכי קרוב מהאפשרות שלהחזיר אותו סכום גדול.......תהנו מהחיים והלואי שזה יהיה הבעיות שלנו ב ואם זה באמת עניין מיוחד ומממש ממש לא נעים לכם אז תוסיפו קצת אבל שיהיה סביר.....אנשים אמיתיים לא מחשבים כמה הבאת ורגע הבאנו לך יותר, זה אירוע מפואר לא סתאם הלו....הם עושים אירוע  לפי היכולות שלהם ולא כוללים עד כדי כך את הסכומים של האנשים שמחים לראות אותם באים ומשתתפים בשימחתם {שכן ירבו] ולא לוטשים עין למעטפה....

בלי לקשקש מידי...: הכל תלוי במה שיש לכם.

אם הם ממש ירצו לראות אתכם גם אם לא תתנו הרבה - אז תלכו ותתנו מה שאפשר וזהו.

בלי מחשבונים או שטויות, תחשבו פשוט ובטבעיות.

'לא נעים' מת מזמן. בעניות...

אבל אם את חוששת על ה"מנה", את יכולה לומר שיחשיבו אתכם, במה שמודיעים לאולם, רק מנה אחת, כי את... (תמצאי תירוץ. למשל, באה ממש מארוחה ורוצה רק לשמח אותם ולראות את המשפחה..  ותאכלי בדרך משהו..).

לא צריך להשתגע.

אצלנו בד"כ אמא שלי משלמת עלינו בחתונות האלו (מבינה אותך מאוד)

אם אין מי שישלם לך, תני את ה 250 ואל תתבחבשי עם זה. עדיף את זה מכלום ועדיף את זה מאשר לא לבוא.

לא נעים, נכון. יעבור.

לפעמים אפילו בכוונה לא תפסתי מקום אלא רק קפצתי לרקוד וכו' (גם ככה אני לא אוכל כלום בארועים).  לא הייתי צריך מקום לשבת במקרים כאלה.

לא פלא שאנשים מדברים על הזמנה לחתונה כעל "רפורט". ככה שמעתי שמגיבים בבית הכנסת שלנו והזדעזעתי..

האמנם המנה הכי זולה עולה 200?

באולמות ה"רגילים" (לא "אולמות של חרדים" ולא אולמות יוקרה. משהו באמצע)

לכן 200 ש"ח לאדם בהחלט מכסה.

כל אחד והתקציב שלו, מה שהוא יוכל /ורוצה להביא.

(תלוי גם בקרבה , אם זה משפחה ,חבר טוב מאוד, או סתם משהו רחוק ....)

נ.ב

לפותחת אתם מביא 250 כזוג  או כל אחד 250? לא הבנתי .

בכל מקרה לפי דעתי זה מספיק, ומכובד מאוד.

אנחנו מביא הרבה פחות (תלוי בקרבה כמובן).

אתה יכול לטעון שיש חוגים מסויימים שהמנטליות שלהם טפשית, אתה לא יכול לטעון שהיא לא קיימת.

תתפלא אבל יש ציבורים מסויימים ששואפים לכסות את המנה שהם אוכלים כשהם באים לאירוע כדי שבעל האירוע לא יצא קרח מכאן ומכאן (גם האכיל אותך וגם צריך להיכנס לחוב בגלל זה).

כשהיינו אברכים, לא היינו מביאים כסף. אולי איזו מתנה.

עכשיו אנחנו מביאים כסף אבל לא הרבה.

אולי "כשנהיה גדולים" נביא גם סכום שיכסה את המנה.

והאמת שכמעט ולא יוצא לנו להיות מוזמנים לאירועים יוקרתיים. כך שהדיון הזה הוא לא משהו שאנחנו נפגשים איתו ביומיום.

אם זוג לא נכנס לחובות וקשיים כלכליים בגלל מתנות לאירועים אני לא רואה בעיה ב"לכסות מנה". מה קרה? תעזור קצת לזוג שמתחתן. (ואני לא מדברת על חתונות של 200 אלף. מדברת על הסטנדרט)

אם לא קשה לאדם לשלם אני לא רואה סיבה להתקמצן.

זה לא תמיד יעזור לזוג שמתחתן ולפעמים זה יעזור דווקא להורים שבחרו אולם מסוים וכמות אורחים, אצלנו למשל צד אחד לקח את כל הכסף, ואם זה היה תלוי בי לא היינו עושים את החתונה באופן שהם בחרו. כשאנשים משלמים מנה הם צריכים לדעת שהם מממנים את מי שמשלם על האירוע, ורק אם ההורים יהיו לארג'ים הם יתנו את הכסף לילדים.

(*לא התייחסתי לזוגות שמשלמים בעצמם על האירוע..)

התכוונתי שהכסף ילך למי שמשלם על החתונה והרהיטים ומוצרי החשמל והשמלה והנסיעות...

בעיני הדבר הטוב ביותר זה שההורים יקחו את הסכום שהשקיעו ואם נשאר כסף - שישאירו לזוג.

לדעתי דווקא זה שזוג צעיר מקבל כזה סכום לידיים שלו זה לא בסדר. ראיתי הרבה זוגות צעירים שהשתמשו בכסף הזה בחוסר חכמה משווע. פשוט ישבו בבית 3 שנים, אכלו ושתו מהכסף הזה, ואז אחרי 3 שנים נזכרו שבעצם יש להם כבר שני ילדים ואין להם מקצוע והכסף של החתונה נגמר... 

בעיני "לעזור לזוג שמתחתן" זה לעזור בהוצאות מימון החתונה. 

אם הם ישבו בבית 3 שנים ואכלו ושתו את הכסף של החתונה

ובזמן הזה ילדו 2 ילדים, זה נשמע לי כמו זוגות ממש טיפשים בטבעי,

ושחסרה הייתה לו הכוונה בסיסית מההורים . בחיים לא יצא לי להכיר כאלה,

נראה לי טיפשי ברמה לא הגיונית.

לי היה ברור, והתחתנתי לפני גיל 19 , בעלי היה בן 21 בקושי,

שהתנהגות כזאת היא ממש אידיוטית.

קיבלנו את הכסף של החתונה , באיזור ה50,000 אלינו,

השקענו בבנק בעזרת הכוונה מאבא שלי, וזה מזכיר לי שאני צריכה לטפל בעניין ולהגיע למקום השנוא הזה (הבנק) ולראות מה קורה שם.

לא נגענו בקרן מאז. לא משכנו אגורה.

זה חיסכון לכשנקנה דירה בשלב מסויים בעז"ה.

כסף (כמו כל דבר יקר) זה דבר שצריך לדעת לתפעל אותו.

אגב "להשקיע בבנק" זה רעיון גרוע מסיבות אחרות, אבל מונע שהקרן לא תתכלה (למעט אינפלציה).

גם אנחנו בהתחלה חסכנו את הכסף ושמרנו עליו באדיקות. עד שעברו איזה 6 שנים מהחתונה ונקלענו למצב כלכלי לא פשוט (בדיוק סיימתי את התואר ועברנו דירה ולא היו לנו עבודות מסודרת במקום החדש). אלו היו כמה חודשים ללא הכנסה. בעלי החליט שהוא מוציא מהחיסכון. בעיני זה היה מאוד לא חכם ובסוף הצלחתי "להציל" רק חצי מהחסכון הזה.

את לא יודעת עד כמה הצטערתי באותה תקופה שקיבלנו את הכסף לידיים. כמה שיחות ניהלתי עם בעלי בעניין, כמה חישבונים, כמה הסברים...

ההורים של בעלי ממש מתנגדים לגישה של "להנחות את הזוג" מה עושים עם הכסף, ההורים שלי בדיוק ההיפך (ואולי כבר יותר מדי ההיפך). ככה שלפנות להורים לא היה צעד חכם...

אם לא היה לנו את הכסף הזה, היינו יוצאים לעבוד הרבה יותר מהר ומגיעים לאן שהגענו הרבה יותר מהר. ובנוסף, היינו חוסכים הרבה מאוד כאב ראש.

בתחושה שלי, כשאדם מקבל כסף שהוא לא עמל עליו, היד הרבה יותר קלה על ההדק כשרוצים לבזבז.

ואיך שאני רואה את זה, הכסף הזה שייך קודם כל להורים. אם הם לא היו הולכים במשך שנים ע"ג שנים לחתונות ונותנים מתנות לא היו לנו אורחים שבאים ונותנים כאלו סכומים.

אם ההורים רוצים להיות לארג'ים, בבקשה. רק שהם צריכים לקחת בחשבון שלא תמיד הזוג ינהג בחכמה עם הסכומים שהוא מקבל ליד. גם אם ההורים מוכנים לתת לזוג יעוץ והנחיה.

זה באמת מצער. זה מאוד יקר. 

קשה לי להסכים עם התפיסה של "אם נפסיק לתת לזה יד" כי אני לדוגמא לא חיה בציבור שעושה כאלו חתונות. כשאני "מכסה מנה + מתנה" זה יוצא לתת 150 ש"ח בערך.

יש לי קרובים שחיים בעולם הזה של חתונות ענק וכו'. גם אם "לא אתן לזה יד" זה בטוח לא יעצר. כי הם חיים בציבור משל עצמם ואני הקטנה שבאה לאירוע שלהם ולא נותנת מתנה כמו שהם רגילים רק עושה לעצמי בושות...(ב"ה שאמא שלי מכסה על חרפתנו )

אני מאוד מבינה על מה מדברת הפותחת. אני גם מאמינה שאם לא היינו כל כך מחמירים בצניעות וכשרות, גם אנחנו היינו מוצאים את עצמינו פעם - פעמיים בשנה עומדים מול הדילמה שלה.

אני מבינה אם מישהו מחליט להתבייש ולא לתת ואני גם מאוד מבינה מי שמחליט להשקיע, להתאמץ וכן לתת.

לא הייתי מודעת לאפשרות של "תן כפי יכולתך" , בכל פעם שאספו ממני סכום אמרו לי על חלוקה שווה. אבל אהבתי את הרעיון.

כן חישוב לזוג. אני מביאה ילדה אחת בת 5, ילדה שלא אוכלת כלום באופן כללי חוץ מגלידה ושוקולד, וארוחת צהריים נורמלית בכמות שמתאימה לגיל אני מצליחה לדחוף לה פעם בשבוע בערך .. אני נהרסת מיזה ..

אבל זה נושא לדיון אחר. ביקשתי לא להחשיב אותה במנות. חשוב לי שסבתא רבה שלה תראה אותה .

יש לי שתי בנות , הקטנה (שנתיים) תישאר בבית עם בת דודה שלי שמטורפת עליה(לוקחת לי סכום סימלי... גם אני שמרתי עליה בחינם בתור נערה , היא לא רוצה כסף, אני דוחפת לה 20 ש"ח בכח על ערב כזה )

בעברי  עשרות שנים צלם אירועים. (היום אני גימלאי השבח לאל) במהלך שנות עבודתי בתחום שמתי לב שרוב המשפחות (לא כולם) שמארגנות חתונות מפוארות אלה משפחות שחיים מהיד לפה. הכל הלוואות ולא רק ישנם זוגות שלפני ההחלטה על חתונה יושבים ודנים ורושמים מי יביא וכמה יביא מתנות. אני כותב את הדברים לא רק מתוך ידיעה אלא ראיתי במו עיני איך זה עובד. עכשיו תשימו לב מה קורה במהלך החתונה: לדוגמא חבר טוב טוב של החתן או של הכלה מה אנחנו חברים מילדות בטוח מזמינים איך לא? הזוג במחשבה שלהם הזוג לבד ללא ילדים הזוא החברים הכי טובים הגיעו לחתונה ולא רק הם אלא הם וכל אנשי ביתם ובמקרים מסויימים גם הסבתא הרי חברים מילדות. הזוג לא לקח בחשבון את הילדים רק את הזוג. וכאן בנקודה הזו הזוג הפסיד כמה מנות טובות שלא נלקחו בחשבון. עכשיו השאלה כמה באמת הביא הזוג. וזה תלוי מה המצב הכלכלי של אותם חברים. לרוב הזוגות הללו לא מכסים את ההוצאה של החתונה. אני עצמי עד יציאתי לגימלאות 3 ארונות מלאחם באירועים שהזוגות לא באו לקחת כי אין להם כסף. וחב כי הזוגות הללו מתחילים את החיים שלהם ברגל שמאל מתחים ומריבות בגלל ההלוואות שלקחו טרם החתונה. ועל זה נאמר "סוף מעשה מחשבה תחילה"

בשורות טובות

מעוותת של שויצרים?

זה רק מחדד את התיסכול.

רמת המזרחיות שלנו בחיים לא תהיה מספיק גבוהה בשביל להביא גם את הסבתא כי חברים מילדות 

המשפחה של הכלה דיי מבוססת . 

את מתכוונת לקניות בגדים נעליים וזה? 

שיש לך כבר בארון, חבל לרוץ לקנות שמלה חדשה.

מבחינתי החתונה היא העיקר, ואם יש לי התלבטות כלכלית איפה להשקיע כסף ואיפה לא - הייתי שמה על חתונה. לפי מה שמקובל אצלנו, זה מה שהכי קריטי במישור החברתי ובמישור של עזרה לחתן ולכלה.

על מה לא הייתי מוציאה כסף:

על מסיבות קדם חתונה

לא נוסעת לשם ברכב (ואולי גם לא מגיעה לשום אירוע חוץ מהחתונה)

נותנת רק כסף ולא מוסיפה מתנה

(לא הבנתי מה זה פנסיון לכלבה, סליחה)

לא קונה שמלה חדשה או תכשיטים

לפי מה שהזכרת את מוציאה איזה 500-600 ש"ח על כל חתונה של קרובים בלי לתת צ'ק מנופח. זה לא נשמע לי כמו משהו שצריך לקרות.

גם אנחנו הוצאנו הרבה בחתונה של אח

אני מקווה שאחותך לא הולכת לגור קרוב לכל החבר'ה האלה שעושים לה חיים לא קלים...

בחתונה...  לדעתי חשוב  לממן מנה מינימלית- כלומר אין חובה לממן מנות מוגזמות של זג שמתחתן בפאר, אבל סכום של מנה מינימלית זה הוגן.  הבעיה שזה עדיין יקר ולכן הפתרון הוא שינוי הנורמות של אוכל בחתונות- מה רע בפחות  מנות?? בכיבוד יותר קל???  ואז מנה תעלה פחות וגם האורחים יוכלו לתת מנה סמלית ולבוא לשמח מכל הלב במקום לחשוב אלף פעמים אם לבוא עם הבעל או לא

אנחנו עשינו מנות צנועות וחתונה ממוצעת ושמחה ב"ה, ויכולה להגיד לך שגם את זה בקושי כיסינו, צעירים מאוד וללא שום עזרה כספית מההורים, יש גם אנשים שנוהגים לשים רק 50 ש"ח, או לשים כלום... בעלי אומר שהעיקר שישמחו, ואני אומרת שזאת תחילת נישואינו, ולא לקחנו מנה יקרה כדי שנכסה ולהתחתן ולעבור את הכל בטוב, אבל גם זה מאחורינו, אותם אנשים יגיעו לאותו מצב ואולי אז יבינו מה זה לא להגיע עם מתנה.

אז כאלה שקופצים מעל לפופיק?

אף אחד לא צריך לממן להם את החתונה, אם כן מתאים לך ללכת אז תלכי ותשימי מה שאת יכולה, מנה של 350 ש"ח ובאיזור את לא צריכה להוציא מכלכלת הבית רק כי את מרגישה לא נעים.

התייעצתי עם חמי, (הדוד)

אמר לי שהם לא צריכים את השיק שלי, 

שהם לא בונים עליו, ושאני אשים כמה שאני יכולה והכל בסדר גמור

שהם לא מהמתחשבנים ושהם לא מצפים שיכסו להם את השגעונות הפרטיים שלהם. 

החלטנו על 300 לשנינו כי זה מה שנתנו בחתונה של בת דודה אחרת לפני שנה .

(החתונה שלה אגב, הייתה ממוצעת-יפה , לא מוגזמת בכלל)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה