גם אני מרגיש לא נעים להגיע לחתונה ולהרגיש שבאיזשהו מקום אני מכניס אותם למקום של- לשלם עלי.

מצד שני, אי אפשר להיות בני ערובה, רוצים חתונה ב200K - תממנו ואל תצפו ממני ליותר.

את שם בשביל המשפחה- את לא צריכה לקחת לילדים שלך שום דבר בשביל לממן למישהו דברים.

העיקר זה לשמח חתן וכלה\אב ואם וכולי.

מי שלא רוצה שלא יזמין אותי.  זה מטורלל ממש לבזבז כ"כ הרבה כסף על ערב אחד.

תסתכלי על זה כאילו שהוא הלווה לכם כסף. 

(בלי שום קשר ליוקר הארועים, בעצם בלי קשר לחתונה בכלל) 

הוא בא שם כסף וכנראה ציפה שזה יחזור אליו בהזדמנות הראשונה. בחתונתו. במקרה..

אבל זה לא עניני. ולא פתחתי דיון וכ'ו וכ'ו

גם אם הוא היה מתחתן ברבנות יכול שהיה ראוי להחזיר לו. זה סה"כ כסף שלו. 

את עניות דעתי. 

נימקתי למה. 

וזה הכל. 

אף אחד היום לא מתנה בהחזר. אבל במקרה שלה זה שונה. זה כסף שלו שצריך לחזור אליו. 

אבל יש דבר שנקרא שושבינות ביהדות. 

וגם חזלי"נו הבינו דבר או שתיים על נפש האדם וכיסו. 

תבקשי פה מהת"ח בפורום שיסבירו לך יותר מה הכוונה. 

שושבינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המשנה, השושבינים היו חברי החתן או הכלה, המלווים אותם לחופה והשמחים אתם בסעודתם. השושבינים היו שולחים מתנות לחתן ביום החופה, והוא בתורו היה שולח מתנות שוות ערך כשחבר אחר מן השושבינים מתחתן. דבר זה, הנקרא שושבינות, נחשב כהלוואה וכהתחייבות ממונית לכל דבר.

בואי נעשה תרגיל 

נניח הוא הביא 150

אז מה הם יביאו לו כמה שהם רוצים ומה שמתאים להם וכו'? 

לא. יחזירו לו 150 כמו גדולים. 

מסקנה: הלוואה. ולא מתנה. 

ונניח ושניכם ערכתם ארועים צנועים?

ונניח היה מתחתן ברבנות כמה היית מביאה לו?

סחבק בא נתן 500

אז אתם פתאם תתנו רק  250 כי

יעני פתאום ה250 העודפים זה "יש לי הוצאות אני לא יכולה" נו באמת

אין שום קשר אפילו לא קלוש ליוקר האירוע.

תתני כמה שטוב לך ולפי היכולת שלכם!!! אין לאף אחד זכות להוציא מכם כסף שלחא לפי היכולת שלכם, הם בחרו אירוע מפואר שהם ישאו בתוצאות.

מזה...? שאנשים עושים אירוע הם ישקיעו בזה במידה הכלכלית שלהן האמידים שמגזימים בהוצאות הם ממש לא אמורים לשער כמה כל אחד יביא כי... "אנחנו הבאנו להם כך וכך אז גם הם יזכרו ויקחו את זה בחשבון מה עוד שזה אירוע מפואר אז....." או "הם בטח אנשים אמידים כאלו ואני משער שיביאו סכום טוב" ו.....אם כל המחשבות האלו שבזכות האירוע המפואר שהם עושים וכמה כסף הם הביאו לשמחות שלהם זה רק מזיק ולא לעניין, כל אחד צריך לשים גבולות זה היכולת? אז תשימו את הסכום הזה הקב"ה נתן את האפשרות לעשות אירועים מושקעים או לתת בשמחות שלנו סכום נכבד זה מתנה משמיים ושיהיה להם בכיף זה לא אומר שאנחנו אותו דבר כמוהם ושהקב"ה גם חנן אותנו באפשרות הזאת ז-ה-ו....ואל תידאגי אם הם באמת בונים על השטויות האלה "האורחים יממנו חצי מהסכום כי אנחנו הבאנו להם.....וזה אירוע מפואר....אז אין מה לדאוג" ובסוף יתאכזבו לגלות את הסכום הקטן{ו-250 זה לא רע בכלל} וגם ככה הם התבדו ובסוף ניהיה להם איזה "חור קטן" בגלל אותו אירוע זה הבעיה שלהם כל אחד אם היכולות שהקב"ה נתן לו ולא צריך לעשות מזה עניין במיוחד אם המצב הכלכלי רחוק או אפילו לא הכי קרוב מהאפשרות שלהחזיר אותו סכום גדול.......תהנו מהחיים והלואי שזה יהיה הבעיות שלנו ב ואם זה באמת עניין מיוחד ומממש ממש לא נעים לכם אז תוסיפו קצת אבל שיהיה סביר.....אנשים אמיתיים לא מחשבים כמה הבאת ורגע הבאנו לך יותר, זה אירוע מפואר לא סתאם הלו....הם עושים אירוע  לפי היכולות שלהם ולא כוללים עד כדי כך את הסכומים של האנשים שמחים לראות אותם באים ומשתתפים בשימחתם {שכן ירבו] ולא לוטשים עין למעטפה....

בלי לקשקש מידי...: הכל תלוי במה שיש לכם.

אם הם ממש ירצו לראות אתכם גם אם לא תתנו הרבה - אז תלכו ותתנו מה שאפשר וזהו.

בלי מחשבונים או שטויות, תחשבו פשוט ובטבעיות.

'לא נעים' מת מזמן. בעניות...

אבל אם את חוששת על ה"מנה", את יכולה לומר שיחשיבו אתכם, במה שמודיעים לאולם, רק מנה אחת, כי את... (תמצאי תירוץ. למשל, באה ממש מארוחה ורוצה רק לשמח אותם ולראות את המשפחה..  ותאכלי בדרך משהו..).

לא צריך להשתגע.

אצלנו בד"כ אמא שלי משלמת עלינו בחתונות האלו (מבינה אותך מאוד)

אם אין מי שישלם לך, תני את ה 250 ואל תתבחבשי עם זה. עדיף את זה מכלום ועדיף את זה מאשר לא לבוא.

לא נעים, נכון. יעבור.

לפעמים אפילו בכוונה לא תפסתי מקום אלא רק קפצתי לרקוד וכו' (גם ככה אני לא אוכל כלום בארועים).  לא הייתי צריך מקום לשבת במקרים כאלה.

לא פלא שאנשים מדברים על הזמנה לחתונה כעל "רפורט". ככה שמעתי שמגיבים בבית הכנסת שלנו והזדעזעתי..

האמנם המנה הכי זולה עולה 200?

באולמות ה"רגילים" (לא "אולמות של חרדים" ולא אולמות יוקרה. משהו באמצע)

לכן 200 ש"ח לאדם בהחלט מכסה.

כל אחד והתקציב שלו, מה שהוא יוכל /ורוצה להביא.

(תלוי גם בקרבה , אם זה משפחה ,חבר טוב מאוד, או סתם משהו רחוק ....)

נ.ב

לפותחת אתם מביא 250 כזוג  או כל אחד 250? לא הבנתי .

בכל מקרה לפי דעתי זה מספיק, ומכובד מאוד.

אנחנו מביא הרבה פחות (תלוי בקרבה כמובן).

אתה יכול לטעון שיש חוגים מסויימים שהמנטליות שלהם טפשית, אתה לא יכול לטעון שהיא לא קיימת.

תתפלא אבל יש ציבורים מסויימים ששואפים לכסות את המנה שהם אוכלים כשהם באים לאירוע כדי שבעל האירוע לא יצא קרח מכאן ומכאן (גם האכיל אותך וגם צריך להיכנס לחוב בגלל זה).

כשהיינו אברכים, לא היינו מביאים כסף. אולי איזו מתנה.

עכשיו אנחנו מביאים כסף אבל לא הרבה.

אולי "כשנהיה גדולים" נביא גם סכום שיכסה את המנה.

והאמת שכמעט ולא יוצא לנו להיות מוזמנים לאירועים יוקרתיים. כך שהדיון הזה הוא לא משהו שאנחנו נפגשים איתו ביומיום.

אם זוג לא נכנס לחובות וקשיים כלכליים בגלל מתנות לאירועים אני לא רואה בעיה ב"לכסות מנה". מה קרה? תעזור קצת לזוג שמתחתן. (ואני לא מדברת על חתונות של 200 אלף. מדברת על הסטנדרט)

אם לא קשה לאדם לשלם אני לא רואה סיבה להתקמצן.

זה לא תמיד יעזור לזוג שמתחתן ולפעמים זה יעזור דווקא להורים שבחרו אולם מסוים וכמות אורחים, אצלנו למשל צד אחד לקח את כל הכסף, ואם זה היה תלוי בי לא היינו עושים את החתונה באופן שהם בחרו. כשאנשים משלמים מנה הם צריכים לדעת שהם מממנים את מי שמשלם על האירוע, ורק אם ההורים יהיו לארג'ים הם יתנו את הכסף לילדים.

(*לא התייחסתי לזוגות שמשלמים בעצמם על האירוע..)

התכוונתי שהכסף ילך למי שמשלם על החתונה והרהיטים ומוצרי החשמל והשמלה והנסיעות...

בעיני הדבר הטוב ביותר זה שההורים יקחו את הסכום שהשקיעו ואם נשאר כסף - שישאירו לזוג.

לדעתי דווקא זה שזוג צעיר מקבל כזה סכום לידיים שלו זה לא בסדר. ראיתי הרבה זוגות צעירים שהשתמשו בכסף הזה בחוסר חכמה משווע. פשוט ישבו בבית 3 שנים, אכלו ושתו מהכסף הזה, ואז אחרי 3 שנים נזכרו שבעצם יש להם כבר שני ילדים ואין להם מקצוע והכסף של החתונה נגמר... 

בעיני "לעזור לזוג שמתחתן" זה לעזור בהוצאות מימון החתונה. 

אם הם ישבו בבית 3 שנים ואכלו ושתו את הכסף של החתונה

ובזמן הזה ילדו 2 ילדים, זה נשמע לי כמו זוגות ממש טיפשים בטבעי,

ושחסרה הייתה לו הכוונה בסיסית מההורים . בחיים לא יצא לי להכיר כאלה,

נראה לי טיפשי ברמה לא הגיונית.

לי היה ברור, והתחתנתי לפני גיל 19 , בעלי היה בן 21 בקושי,

שהתנהגות כזאת היא ממש אידיוטית.

קיבלנו את הכסף של החתונה , באיזור ה50,000 אלינו,

השקענו בבנק בעזרת הכוונה מאבא שלי, וזה מזכיר לי שאני צריכה לטפל בעניין ולהגיע למקום השנוא הזה (הבנק) ולראות מה קורה שם.

לא נגענו בקרן מאז. לא משכנו אגורה.

זה חיסכון לכשנקנה דירה בשלב מסויים בעז"ה.

כסף (כמו כל דבר יקר) זה דבר שצריך לדעת לתפעל אותו.

אגב "להשקיע בבנק" זה רעיון גרוע מסיבות אחרות, אבל מונע שהקרן לא תתכלה (למעט אינפלציה).

גם אנחנו בהתחלה חסכנו את הכסף ושמרנו עליו באדיקות. עד שעברו איזה 6 שנים מהחתונה ונקלענו למצב כלכלי לא פשוט (בדיוק סיימתי את התואר ועברנו דירה ולא היו לנו עבודות מסודרת במקום החדש). אלו היו כמה חודשים ללא הכנסה. בעלי החליט שהוא מוציא מהחיסכון. בעיני זה היה מאוד לא חכם ובסוף הצלחתי "להציל" רק חצי מהחסכון הזה.

את לא יודעת עד כמה הצטערתי באותה תקופה שקיבלנו את הכסף לידיים. כמה שיחות ניהלתי עם בעלי בעניין, כמה חישבונים, כמה הסברים...

ההורים של בעלי ממש מתנגדים לגישה של "להנחות את הזוג" מה עושים עם הכסף, ההורים שלי בדיוק ההיפך (ואולי כבר יותר מדי ההיפך). ככה שלפנות להורים לא היה צעד חכם...

אם לא היה לנו את הכסף הזה, היינו יוצאים לעבוד הרבה יותר מהר ומגיעים לאן שהגענו הרבה יותר מהר. ובנוסף, היינו חוסכים הרבה מאוד כאב ראש.

בתחושה שלי, כשאדם מקבל כסף שהוא לא עמל עליו, היד הרבה יותר קלה על ההדק כשרוצים לבזבז.

ואיך שאני רואה את זה, הכסף הזה שייך קודם כל להורים. אם הם לא היו הולכים במשך שנים ע"ג שנים לחתונות ונותנים מתנות לא היו לנו אורחים שבאים ונותנים כאלו סכומים.

אם ההורים רוצים להיות לארג'ים, בבקשה. רק שהם צריכים לקחת בחשבון שלא תמיד הזוג ינהג בחכמה עם הסכומים שהוא מקבל ליד. גם אם ההורים מוכנים לתת לזוג יעוץ והנחיה.

זה באמת מצער. זה מאוד יקר. 

קשה לי להסכים עם התפיסה של "אם נפסיק לתת לזה יד" כי אני לדוגמא לא חיה בציבור שעושה כאלו חתונות. כשאני "מכסה מנה + מתנה" זה יוצא לתת 150 ש"ח בערך.

יש לי קרובים שחיים בעולם הזה של חתונות ענק וכו'. גם אם "לא אתן לזה יד" זה בטוח לא יעצר. כי הם חיים בציבור משל עצמם ואני הקטנה שבאה לאירוע שלהם ולא נותנת מתנה כמו שהם רגילים רק עושה לעצמי בושות...(ב"ה שאמא שלי מכסה על חרפתנו )

אני מאוד מבינה על מה מדברת הפותחת. אני גם מאמינה שאם לא היינו כל כך מחמירים בצניעות וכשרות, גם אנחנו היינו מוצאים את עצמינו פעם - פעמיים בשנה עומדים מול הדילמה שלה.

אני מבינה אם מישהו מחליט להתבייש ולא לתת ואני גם מאוד מבינה מי שמחליט להשקיע, להתאמץ וכן לתת.

לא הייתי מודעת לאפשרות של "תן כפי יכולתך" , בכל פעם שאספו ממני סכום אמרו לי על חלוקה שווה. אבל אהבתי את הרעיון.

כן חישוב לזוג. אני מביאה ילדה אחת בת 5, ילדה שלא אוכלת כלום באופן כללי חוץ מגלידה ושוקולד, וארוחת צהריים נורמלית בכמות שמתאימה לגיל אני מצליחה לדחוף לה פעם בשבוע בערך .. אני נהרסת מיזה ..

אבל זה נושא לדיון אחר. ביקשתי לא להחשיב אותה במנות. חשוב לי שסבתא רבה שלה תראה אותה .

יש לי שתי בנות , הקטנה (שנתיים) תישאר בבית עם בת דודה שלי שמטורפת עליה(לוקחת לי סכום סימלי... גם אני שמרתי עליה בחינם בתור נערה , היא לא רוצה כסף, אני דוחפת לה 20 ש"ח בכח על ערב כזה )

בעברי  עשרות שנים צלם אירועים. (היום אני גימלאי השבח לאל) במהלך שנות עבודתי בתחום שמתי לב שרוב המשפחות (לא כולם) שמארגנות חתונות מפוארות אלה משפחות שחיים מהיד לפה. הכל הלוואות ולא רק ישנם זוגות שלפני ההחלטה על חתונה יושבים ודנים ורושמים מי יביא וכמה יביא מתנות. אני כותב את הדברים לא רק מתוך ידיעה אלא ראיתי במו עיני איך זה עובד. עכשיו תשימו לב מה קורה במהלך החתונה: לדוגמא חבר טוב טוב של החתן או של הכלה מה אנחנו חברים מילדות בטוח מזמינים איך לא? הזוג במחשבה שלהם הזוג לבד ללא ילדים הזוא החברים הכי טובים הגיעו לחתונה ולא רק הם אלא הם וכל אנשי ביתם ובמקרים מסויימים גם הסבתא הרי חברים מילדות. הזוג לא לקח בחשבון את הילדים רק את הזוג. וכאן בנקודה הזו הזוג הפסיד כמה מנות טובות שלא נלקחו בחשבון. עכשיו השאלה כמה באמת הביא הזוג. וזה תלוי מה המצב הכלכלי של אותם חברים. לרוב הזוגות הללו לא מכסים את ההוצאה של החתונה. אני עצמי עד יציאתי לגימלאות 3 ארונות מלאחם באירועים שהזוגות לא באו לקחת כי אין להם כסף. וחב כי הזוגות הללו מתחילים את החיים שלהם ברגל שמאל מתחים ומריבות בגלל ההלוואות שלקחו טרם החתונה. ועל זה נאמר "סוף מעשה מחשבה תחילה"

בשורות טובות

מעוותת של שויצרים?

זה רק מחדד את התיסכול.

רמת המזרחיות שלנו בחיים לא תהיה מספיק גבוהה בשביל להביא גם את הסבתא כי חברים מילדות 

המשפחה של הכלה דיי מבוססת . 

את מתכוונת לקניות בגדים נעליים וזה? 

שיש לך כבר בארון, חבל לרוץ לקנות שמלה חדשה.

מבחינתי החתונה היא העיקר, ואם יש לי התלבטות כלכלית איפה להשקיע כסף ואיפה לא - הייתי שמה על חתונה. לפי מה שמקובל אצלנו, זה מה שהכי קריטי במישור החברתי ובמישור של עזרה לחתן ולכלה.

על מה לא הייתי מוציאה כסף:

על מסיבות קדם חתונה

לא נוסעת לשם ברכב (ואולי גם לא מגיעה לשום אירוע חוץ מהחתונה)

נותנת רק כסף ולא מוסיפה מתנה

(לא הבנתי מה זה פנסיון לכלבה, סליחה)

לא קונה שמלה חדשה או תכשיטים

לפי מה שהזכרת את מוציאה איזה 500-600 ש"ח על כל חתונה של קרובים בלי לתת צ'ק מנופח. זה לא נשמע לי כמו משהו שצריך לקרות.

גם אנחנו הוצאנו הרבה בחתונה של אח

אני מקווה שאחותך לא הולכת לגור קרוב לכל החבר'ה האלה שעושים לה חיים לא קלים...

בחתונה...  לדעתי חשוב  לממן מנה מינימלית- כלומר אין חובה לממן מנות מוגזמות של זג שמתחתן בפאר, אבל סכום של מנה מינימלית זה הוגן.  הבעיה שזה עדיין יקר ולכן הפתרון הוא שינוי הנורמות של אוכל בחתונות- מה רע בפחות  מנות?? בכיבוד יותר קל???  ואז מנה תעלה פחות וגם האורחים יוכלו לתת מנה סמלית ולבוא לשמח מכל הלב במקום לחשוב אלף פעמים אם לבוא עם הבעל או לא

אנחנו עשינו מנות צנועות וחתונה ממוצעת ושמחה ב"ה, ויכולה להגיד לך שגם את זה בקושי כיסינו, צעירים מאוד וללא שום עזרה כספית מההורים, יש גם אנשים שנוהגים לשים רק 50 ש"ח, או לשים כלום... בעלי אומר שהעיקר שישמחו, ואני אומרת שזאת תחילת נישואינו, ולא לקחנו מנה יקרה כדי שנכסה ולהתחתן ולעבור את הכל בטוב, אבל גם זה מאחורינו, אותם אנשים יגיעו לאותו מצב ואולי אז יבינו מה זה לא להגיע עם מתנה.

אז כאלה שקופצים מעל לפופיק?

אף אחד לא צריך לממן להם את החתונה, אם כן מתאים לך ללכת אז תלכי ותשימי מה שאת יכולה, מנה של 350 ש"ח ובאיזור את לא צריכה להוציא מכלכלת הבית רק כי את מרגישה לא נעים.

התייעצתי עם חמי, (הדוד)

אמר לי שהם לא צריכים את השיק שלי, 

שהם לא בונים עליו, ושאני אשים כמה שאני יכולה והכל בסדר גמור

שהם לא מהמתחשבנים ושהם לא מצפים שיכסו להם את השגעונות הפרטיים שלהם. 

החלטנו על 300 לשנינו כי זה מה שנתנו בחתונה של בת דודה אחרת לפני שנה .

(החתונה שלה אגב, הייתה ממוצעת-יפה , לא מוגזמת בכלל)

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה