יש שם בלב 
מקום שלמרות הכאב 
עדיין אוהב אותי 
יש שם בלב 
מקום שלא התאכזב 
שעדיין בוטח בי 

מסביבי יש סופה גדולה 
ורעש מתעתע 
מונע לא נותן לראות 
שבתוכי יש אור גדול 
אז למה לא אשתכנע 
לחיות בתוך, לא לחמוד 

יש שם בלב 
מקום שלא התבלבל 
שעדיין יודע אותי 
יש שם בלב 
מקום שאין בו ספק 
שבסוף אהיה רק עצמי 

מסביבי יש... 

יש שם בלב 
מקום שלמרות הכאב 
עדיין אוהב אותי

לא רוצה יותר ללכת עד הסוף במרחבים 
ללכת לאיבוד במרחקים 
על יד הפינות אני עוצר ואז נבוך 
לא רוצה יותר ללכת עד הסוף 

לאט לאט אני שולח שורשי לאדמה 
לאט לאט אני נבלע בתוך תוכה 
חבקי אותי חזק הנה באתי מרחוק 
חבקי אותי אלייך עד הסוף 

וזה נכון כבר לא מרגיש גיבור 
כמו כולם לא יותר לא פחות 
אך כמה טוב לי להיות אתך קרוב 
אני שלך עד הר ההר בסוף היום 

לא רוצה עוד לרחף בחלומות בדמיונות 
לשחות בים של הבטחות אפשרויות 
מצאתי לי חלקה טובה 
לנטוע בה להצמיחה 
חלום חדש אני חולם בכל פסיעה 


וזה נכון...

אם הייתי סולח הייתי מאושר 
אם הייתי בורח הייתי "מסודר" 
אם הייתי שביר הייתי מסוגל 
אם הייתי שבוי הייתי מסוכן 
אם הייתי צורח הייתי נשאר 
אם הייתי שקט הייתי נרדם 
אם הייתי... 

בסוף היום זה רק אני 
וזה רק את והילדים ואלוהים, 
וכל השאר הבל הבלים 
מה שהיה הוא שיהיה - אז תכבי לי את האור 
ובואי נלך לישון - יש יום חדש בקצה הלילה 

אם הייתי סולח הייתי מאושר 
אם הייתי בורח הייתי "מסודר" 
אם הייתי שביר הייתי מסוגל 
אם הייתי שבוי הייתי מסוכן 
אם הייתי יודע הייתי מדבר 
אם הייתי אני הייתי מישהו אחר 
אם הייתי... 

בסוף היום זה רק אני 
וזה רק את והילדים ואלוהים, 
וכל השאר הבל הבלים 
מה שהיה הוא שיהיה - אז תכבי לי את האור 
ובואי נלך לישון - יש יום חדש בקצה הלילה

יש שם 
ארובות ואוטובוסים 
ארובות ואוטובוסים 
עיר גדולה שעטופה ביערות 
ואי אפשר לחמוק מהתחושה 
זה לא קשור אליי אבל אני 
בכל זאת מרגישה 

ופתאום 
עולה כזה רצון 
לחמוק אל תוך היער ולבקש 
עוד אחרים כמוני 
אולי יהיה שם מי שיזהה אותי 
אך אי אפשר לחמוק מהקבוצה 
אני נמצאת אתם אבל אני 
אינני נחוצה

שוב גגות נמֵסו בשרב 
שוב זורמת שמש על הגב 
שוב מתמתח הערב 
חם ואדיש 
שוב מחכה יום ללילה, ולילה 
לַבּוקר. 

שוב נוטף הצבע על אפך 
שוב דהה הפס בשמלתך 
שוב שמורות עינייך 
תחת כובע קש 
שוב לשתי כתפייך 
צבע דבש. 

קיץ - אור הקיץ - רוח קיץ 
קיץ - בחוצות וגם בבית 
קיץ של תכלת 
עם שמש הוללת 
וריח מדבר 
קיץ בלי סוף 
מתמשך על החוף - עם תפילה 
לקיץ הבא. 

שוב נחים חמסינים על הרחוב 
שוב העיר בוערת בצהוב 
שוב מתמשכת הדרך 
רותח הכביש 
שוב ממתינים לגשמים ולסתיו 
שיבואו. 

שוב קווי ריסייך נמסים 
שוב מלאו פנייך נמשים 
שוב בריכות עינייך 
נצבעו כחול 
שוב נושקות רגלייך 
את החול. 

קיץ - אור הקיץ - רוח קיץ... 

כבר השעה מאוחרת. 
עוד מעט אורות לילה כבים. 
עוד מעט תהיה רוח אחרת 
ופתאום יחוורו עלים, 
וארץ ושמים חרש 
יתחילו להחליף פנים. 

כבר השעה מאוחרת 
אך מעגל לא נחתם. 
מנורה ואש מבוערת 
מאירות שוליו של ים. 

עוד קצת אנשים, פה שם, 
עוברים בדישדוש נעליים 
בסטמבול שאינה משל, 
כי אם אחד הנמשלים. 
הנשוב בפעם המאה 
חלק בדברים לטול? 
בעודנו מחוים דעה 
נהפך לילה זה לתמול. 

כבר השעה מאוחרת... 

כבר השעה מאוחרת 
רבים נמים לעייפה. 
עיר ריקה וכמו מוארת 
מסופה ועד סופה. 

הגוף העוצם עיניים 
אינו ירא בנפול שינה, 
בהיות אדמה ושמיים 
נלקחים ממנו כנשמה. 
כי אליו יחזרו יש מאין, 
בחמלה רבה, באמונה.