יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

אם זה מעל הסכום הזה שהוא מבחינתנו רציני, אז נתייעץ, אבל מתחת קונה מה שאני רוצה.

אבל שנינו סומכי אחד על השניה וידעים שאנחנו לא נוטים לבזבז סתם ככה

אבל על דברים גדולים יותר,

אני לא שואלת מתוך מקום של מבקשת רשות

אלא מוודאת שיש כסף בחשבון ולא העביר לפר''י או למקום אחר.

לקראת המשכורות בעלי אוהב להעביר את כל מה שנמצא לקרן השקעה, חשוב לי לוודא איתו שיש בנזיל.

בקיצור, בטח הבנת אותי. 

לפעמים מוודאת שיש מספיק כסף בחשבון.

נניח מעל שלוש אלף הייתי מוודאת.

עשיתי קניה כזו רק פעם אחת.

מתחת לזה זה יוצא נניח כמו קניה חודשית של סופר , אז מן הסתם אין מה לשאול ואין מה לוודא.

דברים גדולים יותר כבר יותר מתייעצים יחד, כי מחפשים לרוב איפה אפשר לקנות יותר זול, הנחות מבצעים וכאלו.

אנחנו לא אנשים אמידים בכלל בכלל אבל אני לא רואה סיבה לעדכן/לשאול רשות.

עורכת ומוסיפה שהיו תקופות שאני לא עבדתי ותקופות שהוא לא עבד. 

בשני המקרים הוא לא שאל אותח ואנימלא שאלתי אותו כי אנחנו מתייחסים לתקופות אלו כזמניות ולכיס כמשותף. 

הקב"ה פעם מפרנס דרכי, פעם דרכו, פעם דרך שנינו עבורנו כמשפחה. 

על קבלת ההחלטות והתגובה שלו

כי הוא מרגיש על בשרו כמה קשה הוא עובד ואת כביכול לא שותפה כרגע אז את "מבזבזת" את העבודה הקשה שלו על דברים שהם לא נחוצים ככ לדעתו

זה רק כיוון, אולי רלוונטי אולי לא. אבל שמתי כאן

לעניין השאלה שלך אז לא. לא מתייעצת בדרכ,רק אם אני מתלבטת אם הקנייה חכמה או לא, אבל לא כי אני צריכה אישור כי בראש שלי אני לא

אני עובדת בדיוק כמוהו על הכסף. מגיע לי להנות ממנו לא פחות.

אבל מסייגת, בתקופה שהיינו צריכים להצטמצם - הייתי הכי חסכנית בארץ ובעלי ממש סומך עליי שאני פועלת בתבונה עם הכסף ומבחינתו הוצאה על עצמי לכיף שלי, זה ההנאה שלו

להחליט על תקציב מסוים לאוכל או לאוכל בחוץ אם להיות ספציפיים (אפשר גם לא להיות ספציפיים ולעשות תקציב כולל למזון ואוכל בחוץ יחד)

ואז לשים לב שבמהלך החודש אתם לא עוברים אותו.

זה דורש קצת עבודה לפני תחילת החודש כדי להחליט כמה וכו'. אבל אז כל החודש את יודעת כמה יש לכם להוציא וזהו, בלי רגשות אשמה. 

בעלי מחזיק ראש על החשבון, הכנסות והוצאות והכל, אני בעניינים בגדול אבל לא ממש על זה.

קניות מכל סוג (אוכל, ביגוד וכו) כמעט רק אני עושה וכן אומרת לו שאני הולכת להוציא סכום של בערך כך וכך היום על נעליים לילדים או כמה יצא בסופר

ואם אני לא בטוחה שזאת הוצאה שנכון לנו כרגע אז גם שואלת אותו לדעתו. אבל זה לגמרי עובד גם הפוך- על כמעט כל הוצאה מעבר לרגיל שלנו הוא שואל אותי.

אבל בסך הכל אנחנו די באותו ראש כלכלית אז זה מסתדר לנו טוב

הוא יכול לשתף אותי שהוא צריך בגדים או נעליים אבל זה כי הוא בדרכ רוצה שאבוא איתו לקנות.

אני לא שואלת על בגדים וכו ובוודאי שלא אוכל בחוץ וגם הוא לא.

מה כן? קניה של מוצר חשמל, נגיד כמה אלפים, ריהוט שרוצים להחליף וכו. כשרציתי שואב שוטף התייעצתי איתו אם כדאי..

זה שהוא עובד ואת לא, לדעתי לא אמור להשפיע אם המצב מקובל עליכם. ההורים שלי היו כך ואמא שלי מעולם לא שאלה את אבא שלי.

כמובן שאם מדובר במצב כלכלי בעייתי אז זה מקרה אחר. 

על קניות יותר גדולות בד"כ אני משתפת אותו, סתם כי אני אוהבת לפטפט איתו...

אני כן אוהבת גם לשאול אותו בקטע כלכלי כי אני סומכת על שיקול הדעת שלו ורוצה להרגיש שהכל נעשה בשותפות. הוא גם שואל לדעתי בד"כ.

השאלה היא אם את 'מחוייבת' לשאול אותו ולחכות לאישור שאז זה באמת קצת חונק, או שזה נעשה מתוך מקום של שותפות...

בגדים, נעליים, ציוד בי"ס, אוכל - לא שואלת.

מכשיר חשמל או ריהוט - בד"כ קונים וחושבים ביחד.

בגד / שמלה / תכשיט / מטפחת בשבילי - כן שואלת, והוא ממש מפרגן.

דווקא קפה ומאפה ופינוקים בשבילי, אני מתפדחת, לא יודעת אם מעצמי או ממנו. בפועל קונה בלי לשאול.

כלומר אני גם מתפדחת לומר שאני קונה לי סתם משהו מתוק.. או שלא קונה או קונה ולא אומרת...

אבל כן בשאיפה לא להתפדח לומר את זה

גם בעלי כזה

וזה שהוא אומר ראיתי שהיית בכך וכך עם חצי חיוך חצי טרוניה ..

אבל תראי בגדול הרבה שנים היה לנו ויכוחים על זה

אבל הבנתי שזה מגיע סך הכל ממקום טוב

של לשמור עלינו

הבעל אמון על הפרנסה

ולכן זאת גם הקללה שלו

כל הזמן לדאוג לזה

וכן זה מדיר שינה מעיניהם וזה לא קל לחיות בלחץ כלכלי

אז עם הזמן ולקח הרבה זמן

אני כבר לא עושה קניות גדולות כמו בעבר והיד שלי יותר על ההדק וגם אם ממש בא לי משהו אני מחכה לזמן המתאים.

אפשר שתסכמו ביניכם על הוצאה שבועית שמוסכמת על שניכם וככה הוא לא יזרוק הערות ואת לא תרגישי עם זה לא נעים . זה מה שאנחנו עושים וזה בסדר גמור.

אני לא שואלת אם אפשר לקנות משהו ..אבל כן אם הוא רואה שקניתי משהו ושואל כמה יצא אז אני מעגלת קצת כלפי מטה כדי לא לשמוע הטפות מוסר על מצב החשבון כי אני לא עוכבת והוא מנהל את זה ..לי קשה להסתכל וגם כל החשבונות והתשלומים הכל זה הוא ברוך השם ..  

אבל אם צריך משהו יקר לבית אז מתייעצים וחושבים יחד .

לק"י

שזה גם הדברים היקרים.

אם אני ארצה לקנות בגד ב1000 שקל, אני כנראה איידע אותו לפני (אבל אין סיכוי כזה כרגע). אבל נניח בגדים לכמה מבני הבית אני יכולה לקנות בכמה מאות בלי ליידע מראש.

אם המצב הכלכלי כרגע פחות טוב, אני כנראה כן אתייעץ איתו יותר גם לגבי דברים פחות גדולים, כי הוא זה שמבין פה בבית בענייני הבנק והחשבונות.

אבל נשמע מחרפן הציפיה שלו שתעדכני על כל 100 שקל.

בו רק הגבר עובד

יכול להוביל לאישו סביב הכסף

גם בגלל שאולי אין מספיק

וגם בגלל שרק הוא מביא כסף הביתה

כדאי לעבוד על יכולת התמודדות עם ההתערבות שלו

אבל זה לא יפתור את הבעיה מהמקור

פתרון אמיתי נמצא ביציאה לעבודה ובהכנסה שלא תלויה בו

מרגישה נורמלית קצת עכשיו בזכותכן

אין לי אפשרות לצאת כרגע לעבוד אז זה באמת רק עליו

באמת אנסה לדבר איתו על הקטע של להקציב סכום מראש

שיהיה מקובל על שנינו

הוא גם אחד שלא מפרגן לעצמו בקבוק שתייה אם יוצא נניח, אז לא מבין את הצורך

אצלי ההורים שלי זה מאסט לקנות שתייה לפחות כשהולכים לקניות או לסידורים

אז אנחנו באמת שונים

אבל מכן מבינה שיש דרך לגשר על זה

אבל סתם כי זו ההתנהלות שלנו בבית שלנו.. (גם אני פחות עובדת, הוא במשרה מלאה-אז מטבע הדברים גם סידורים, קניות, בגדים וכו זה עלי..)

אנחנו צוחקים על זה קצת שזו החלוקה אבל בסוף זה ממש מבחירה וגם כשצוחקים על זה זה ברוח טובה ממש.. וזה באמת חלוקת התנהלות שטובה לנו.

מבחינת שיתוף על הוצאות- הוא החבר הכי טוב שלי, אז אני משתפת אותו ביום יום שלי.. משתפת שהייתי אצל הרופא והוא היה מעצבן, משתפת שאין בסופר ביצים ואני תקועה, משתפת שאני רעבה אז קניתי אוכל...

זה לא בקטע של אישורים בכלל, אלא בקטע שיתופי.. גם לפעמים לא ייצא לי לשתף וזה גם ממש בסדר. בהחלטה משותפת לשנינו יש גישה לחשבון הבנק אבל אנחנו לא עוקבים אחרי כל שקל שיוצא. אנחנו כן מאוד מחושבים באופן כללי וב"ה מצליחים לחסוך בלי להתקמצן על עצמנו..

לפעמים יוצא לו תגובה קצת מבאסת על המחירים של דברים כי הוא ממש מנותק מכמה דברים עולים(כי הוא לא מגיע לחנויות בכלל כאמור)

אבל למדתי שהתגובות האלה יוצאות לו גם על דברים כמו דלק, אגרות, תרופות או חולצת שבת שלו, וסתם הייתי שמה דגש על הפעמים שהוא מופתע/מתבאס ממחירים של דברים שקניתי לעצמי.. אז למדתי להשתתף איתו בהתבאסות מכמה הכל יקר או לסנן, בלי לקחת אישית כי זה לא קשור אלי בכלל זה דרך שלו להביע את הבאסה מיוקר המחייה ואני מבואסת מזה גם...

הבאסה שלו

זה עניין אחד.

הכיווץ שלך מהבאסה שלו

זה עוד עניין.

כדאי להתבונן בזה ולראות איך את כשהוא מתבאס

האם את יכולה להיות שם או שזה בלתי נסבל עבורך?

האם את מגיבה ישר "לכבות" את הלחץ והדאגה שלו?

יש שם איזושהי דינמיקה ושווה להתבונן בה.

חוץ מזה

כדאי שההתנהלות הכלכלית (ובכלל) תהיה פחות מתוך נסיון לנהל את הרגשות שלו שאת רוצה או לא רוצה לפגוש,

ויותר מתוך שיקולים ענייניים.

האם הקניה הזאת נצרכת לי עכשיו?

האם יש לנו כסף בשביל זה?

האם ההכנסות שלנו מתאימות לרמת החיים שלנו?

יש לנו תכנית כלכלית משותפת לטווח הקצר והארוך?

החשבון שלנו הוא משותף

ואנחנו כל חודש יושבים ביחד על ההכנסות וההוצאות שלנו ומחליטים למה לחסוך את היתרה.

כל אחד מאיתנו קונה מה שהוא רוצה ואת התוצאות נראה בסוף החודש.

אם אחד מאיתנו רוצה לקנות משהו רציני אז מדברים על זה לפני.

לא שהשני צריך לאשר אבל כן להחליט ביחד שמסכימים שהכסף המשותף ילך להוצאה הזאת.

אבל זה בסכומים גבוהים של כמה מאות לפחות ולא קניות שגרתיות כמו אוכל, דלק וכדו'.

כשבעיני השאלה האמיתית כאן נוגעת לזוגיות.

את בעצמך אומרת שאת יכולה לקנות לעצמך דברים,

מה שקשה לך זו ההתנהלות

מה שמעיק עלייך זה הצורך לשאול

("מה אין לי חיים משל עצמי?")

ואת מרחיבה על ההתנהלות שלו, על היחס (דקדוקי עניות).

אז בעיני זה באמת קו אישיות. שמשפיע על החיים של שניכם.

למשל אני מכירה זוג שהבעל היה חסכן מאוד מאוד בדברים כמו לכבות את האור, לחסוך במים... אלו קווי אופי או ערכים שמשפיעים על הפרטים הכי קטנים בחיי היומיום, של כל בני הבית.

אז לדעתי שבי עם עצמך, אפשר עם דף ועט, ותעשי סדר במחשבות:

באיזה עוד תחומים, חוץ מקניות, התכונה שלו מתבטאת?

איפה זה משפיע עלייך?

איפה זה מפריע לך?

איך זה גורם לך להרגיש?

מה טוב בתכונה הזו?

ומשם אתם צריכים לדבר.

מתוך כבוד לערכים, ולצרכים של כל צד.

כי חיים יחד. יש עבודה פרטית, ויש גם עבודה זוגית.

עבודה שיכולה להתבצע לבד או עם איש מקצוע, על מנת ששני הצדדים ירגישו טוב, ירגישו חופשיים בבית שלהם.

דברים חשובים.

צריך לעשות את זה בדרך ארץ, מבלי לזרוע בהלה והלחצות של הסביבה, אבל לחסוך גם בדברים קטנים זה דבר חשוב.

אני באופן אישי מכבה כל אור שאינו נדרש בבית.

אני לא מבקשת מאחרים לכבות, אבל אני בהחלט קמה גם אם לא נוח לי וגם אם נשכבתי לישון ושמתי לב שנשארה מנורה אני קמה ומכבה.

יעקב אבינו חזר אחורה בשביל הפכים הקטנים, אפילו שאינם שווים ממון רב ויהודי שחס על ממונו עושה זאת (על פי רש"י אני חושבת) כיוון שאינו נותן ידו בגזל.

אין מה להתבייש לחסוך,

לפשוט יד אחרי שחייך לא לפי רמת החיים שמותאמת לך זה כבר קצת מבייש.

אני כותבת את זה בכוונה כדי שהפותחת, תראה את בעלה גם באור חיובי בנוסף לדברים החשובים שכתבת.

האנרגיה(כלומר הכמות חשמל כלומר העלות) שלוקחת ההדלקה כל פעם

לעומת העלות שלוקחת השארה של נורה דולקת לעוד שעה נניח

היא כנראה יקרה יותר...

ולכן אם זה לכבות ללילה זה משתלם, אבל אם זה נניח לכבות כשיוצאים לכמה דקות להוציא את הילדים או דברים כאלה, יותר חסכוני להשאיר את הנורות דולקות.

הכוונה שלי היא לנורות לד מהדור החדש.

מצד שני, יש ערך גם בהתנהלות בריאה,

תמיד צריך למצוא את האיזון.

הפותחת תירה מציאות שלא נעים לה,

שכל דבר היא צריכה לשאול.

וזה העניין החשוב לדעתי

(אפילו לא פותחת את הנושא של אלימות כלכלית... כנראה המצב לא כל כך קיצוני אבל אין ספק שההתנהלות לא נוחה לפותחת ומפריעה לה).

רגילה ככה מהבית, לשתף בדברים שקונים/מקבלים

בקטע כיף וחברי.

כמובן לא כל כוס קפה שקניתי,

אבל כן אומרת לו "אני צריכה שמלה חדשה אני אחפש אזמין לעצמי" או "אתמול בערב הזמנתי כמה בגדים לילדים יצא כך וכך"

כל מיני כאלה… האמת גם קפה יוצא לי להגיד לו "עצרתי בדרך הבייתה לקפה מפנק" 

כנ"ל לגביו, גם משתף בקטע זורם לא בקטע של לעקוב.

וקניות גדולות סכומים גדולים כמו ריהוט זה תמיד ביחד כמובן.

לגבי עניין כספי של כמה מתאים להוציא בכל תקופה, אני די מחשבת בעצמי ועושה סדרי עדיפויות פשוט. 

החשבון שלנו משותף אם זה רלוונטי

בכל מקרה המקרה שלך נשמע רחוק מאוד ממשהו בעייתי, דווקא להפך- נשמע מחבר ושיתופי.

אני אוהבת לשתף מה קניתי

פשוט כי הוא מפרגן ושמח בשבילי

אז זה נחמד לי ומחזק אותי שטוב שקניתי

כבר סיפרתי פה שאנחנו בחשבונות נפרדים בגלל המזונות של בעלי.
וזה יתרון מובהק של חשבונות נפרדים (מלבד עוד כמה יתרונות).

ובעלי הוא ממש נדיב באופיו, הרבה יותר ממני
אבל פשוט שאם אני רוצה משהו לעצמי אני אקנה מכספי, והכל טוב
ואם יש לי קושי תזרימי בחשבון שלי- משתפת אותו והוא עוזר.
זו לא תחושה של התחשבנות כמו תחושה של חופש

לא מצליחה להבין מה היתרון בזה.

והפריע לי המילה "עוזר" 

מכירה הרבה זוגות כאלה, במיוחד של פרק ב'

שסוחבים איתם כל מיני עיינים אישיים וגם מניסיון מעדיפים כך. 

בעיקר כי אין לי מושג אף פעם מה המצב 

אז אני צריכה שהוא יגיד לי אם אפשר עכשיו או לא

דברים קטנים לפעמים אני שואלת בעיקר כי מתקמצנת על עצמי והוא מפרגן לי ומשכנע אותי לקנות 😅

ולפעמים קונה ורק מעדכנת- היום קניתי ארוחת צהריים והיה לי טעים

(למרות שזה משפיע)

עד כמה את מעורבת בתכנון הכלכלי?

כמה פעמים בחודש את נכנסת לחשבון בנק?

את על זה? (כמה הכנסות יש, כמה הוצאות, מתי יורד התשלומי? איזה הלואות יד? מה התוכנית הכלכלית לחמש שנים הבאות? האם יש צפי בהמשך להגדלת הכנסות?)

אם כן אז דפדפי הלאה אבל אם לא

אז כדאי להתחיל

נראה לי שלפעמים יחד עם הפער בהכנסות מגיע גם הפער באחריות הכלכלית התודעתית

בלהצליח להחזיק את כל הכדורים

לדעת שמסימים חודש בטוב

שלעבודה שלו יש תוצאה

וזה לא בור שחור שנעלם אליו הכסף בסוף החודש

כשיש עוד מישהו שמעורב בכל הפרטים זה עוזר לשחרר את הצורך בלהחזיק את במושכות

אבל זה מגיע גם עם העול...

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

כולם חוץ ממנו, ואז הוא שלח בקבוצה תזכורת למשהו שקשור לטיול ותייג את כולם חוץ מאותנו.

ככה נודע לנו על הטיול בכלל...

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

כמובן שלא הזמינו גם את בעלי והילדים.

אבל מי שנפגעה זאת אני. בעלי לא נפגע והילדים לא ידעו.