נאה מקיים

|מצייר ציורים ותולה על הקירות|

|מביא ספריי| |מרסס על הקירות "מעניינים הציורים שלך"|

|פותח שולחן| |מחלק סטיקרים "יש עניין"|
(תופים)
|עולה על הבמה לקול תשואות הקהל|


" ברוכים הבאים לטקס הענקת הפרס המעניין מכל, כ"כ מלא עניין שלא תרדמו כל הלילה!!!" (מיקרופון) (לא באמת, יש בגרויות )
|קהל נרגש| |מחיאות כפיים נלהבות|
"אני שמח להציג בפניכם את הזוכה המאושרת (יש לקוות)
הגברת "נחל" המהוללת, הידועה גם בשם "עוצי". (אין לבלבל אותה עם עוצלי-גוצלי, עוצי עצה ותופר, או הטיפש ההוא מעוץ. היא תשטוף אתכם בזעמה!)

"ובכן, הגברת הנכבדה המנהלת את הפורום החשוב והמורם מעם (ומכדור הארץ) נוג"ה, הלא הוא נוער וגיל ההתבגרות. "

נחל, בכבוד.
הבמה כולה שלך! |קד|

"אחמ אחמ" |כחכוך|

"גאה אני לעמוד כאן, בערב מיוחד שכזה
אחרי התשבחות שהרעיף עלי כבוד מר בן ציון, הלא הוא @אמת המים האגדי."

"חסרת מילים אנוכי ומלאת יראת הזכות אשר נפלה בחלקי.
ברצוני ליידע אתכם כי אין מצב שאנצח ואהיה זאת המוכתרת לאדם המעניין וזאת משום שהמוח שלי לא מתפקד ברמה כזו של עייפות ואין באמתחתי שום סיפור/בדיחה/כל דבר באשר הוא, מעניין לספר.
לכן, אאלץ לאכזבכם ולומר שהדבר שאני יכולה לספר הוא סיפור חביב." |נאנח|

"לבנתיים, אחכה לעידכונים,
מצטערת שהנני מאכזבת אותך, בנצי
הרי לא סתם ביקשתי שתעשו מעניין..".

|יורד מהבמה|
|מפנה את מקומו למר בנציון הנכבד שישא דברים|

(הו, כמות כזו של דיבלים מזכירה נשכחות. @cookie_monster @כישוף כושל ועוד כמה)

"קהל נכבד. "
|הקהל מתלחשש מעט ומשתתק|
" ובכן, כפי ששמתם לב הגברת השוכנת לחוף ימים והזורמת בגאיות עייפה למדי, ולמרות כך יצרה דבר נאה ומעניין (אם כי הפרס יחכה ליצירת המופת שלה, שתבוא בהזדמנות) שאינו מבייש יוצר שעברה שעתו ועליו לחרופ כבול עץ בסתיו."
|הרמת גבות בקהל| |עגבנייה ראשונה נזרקת|

|שולף מטרייה בדיוק בזמן להגן על פניו|
"היצירה שתראו היום, הינה פרי הזייתם של פטריות רבות ביערות גשם, תוצר עמלם של אלפי חרקים עצלנים כפול, ועל כן חופר כתולעת לפני הסערה."

|עגבניות נוספות מושלכות|
"קהל יקר..." |התכופפות|
"אני מבין שקשה לכם לקבל את הגאונות ש-" |קצב האש מתגבר| |המנחה מתקשה לדבר מבין ההפוגות ההולכות ומתקצרות|

|ברד כבד מתחיל לרדת|
|פיצוצים נשמעים עקב פגיעת אגוזי קוקוס במערכת ההגברה|

"היו שלום, ותודה על... " |פגיעה ישירה|

|צולע| |מתרחק מהבמה כמיטב יכולתו|
|רעם אדיר| |צלע הר תפוזים מתרסק לפניו|
"אשתי בקשה גם מלונים! ותותים!" |זועק|
|אגוז קשיח במיוחד נע במסלול פראבולי מדויק|

"ניסיתי, עוצי. ניסיתי... "

וכך, קולו נדם.
|מזיל דמעה|

"יצירה נהדרת, האין זאת?"
|מחיאות כפיים סוערות|
|קד קידה|

אתה אלוף. אוקיי?
יאו איתך.
אשכרה קראתי את זה והרגשתי חלק מ..

באנה,
אני בהלם.
ההשקעה!


(חבל שאני לא אוכל להחזיר לך ברמה הזו)
ואי אני עוד מתרגשת מההשקעה ומהמאורע העוצר נשימה הזה!

כיד הדמיון הטובה עליי
עורר בי משהו נוסטלגי.

 

 

שואלים את השכן

ואם רואים שהוא קשיש בן 90

ואם רואים שהוא אוהב קישואים

ואם פתאום הוא מתעלף

כי הוא חטף איזה התקף

אז עושים אז עושים

כאן מעניין כאן מעניין

אז עושים כאן מעניין.

 

(במנגינת איך יודעים שבא אביב)

לפי השערה שלי 3 מכל 5 בנות דוסיות מכירות את תחילת סיפור החיים החיים שלי.

ועכשיו תשאלו למה...

למה את רוצה?

למה?(חיה)

למה?(טון עצבני מתלונן)

למה? (מתבכיין)

למה? (כאילו, אתה באמת שואל למה???)

למה?(ציני)

 

או פשוט: למה?

 

עכשיו תמרח אותנו שעות?

אתה רוצה תספר, לא רוצה, לא צריך.

אמא שלי מעבירה שיחות על גוש קטיף, הסיפור הכי מגניב בשיחה הוא על זה שאני (כן אני ממש) כמעט נולדתי במסוק בגלל שלא היה אפשר לצאת מהיישוב ברכב מכל סוג שהוא...

כל שנה אמא שלי עושה בערך 5 שנים את השיחה בערך 40 פעם כל שנה לשישיסטיות ממלא מקומות שבאות לסמינריון בבני נצרים (חלוצה בלע"ז).
מ.ש.ל