אם לי אין, מי ששמור אצלי יכולים לראות ?

שיתוף המידע הזה גובל לדעתי ברכילות ממש.

בית ספר, כאילו אני איזה סלבריטי או משהו... 

היו כמה עם לבבות וכאלה או מחמאות נחמדות.

פעם אחת היה שם משהו בוטה מאוד ולא הכי נעים שאין לי מושג מי הבחורה ומה היא רוצה מהחיים שלי.

מזכיר לי שפעם התקשר אלי אדם בעניין עיסקי, - לקראת נישואין וזוגיות

אני שונאת את האפליקציה הזאת, עוד נתח שננגס ממעט הפרטיות שנשארה לנו.

התווכחתי עם בעלי שלא נמצא את המספר של אבא שלי באפליקציה. (הוא שומר על חסיון המספר שלו)

לא רק שמצאנו, אלא גם בשלוש שמות

לאדם? יצא מסובך 

אז שמו ייקלט במערכת.

פיסקה שניה:

תוכנת הME דולה נתונים מכל משתמשיה כך שגם אם אבא של שמן פשתן לא נמצא אצל ענבל באנשי הקשר, הוא מן הסתם יימצא באנשי הקשר של משתמש ME אחר.

ואז הסוף "לכן אם וכ"ו.."

@ותן טל החידוש מתחיל לצבור תאוצה 

כבר שני משתמשים!

מה שכן אני יכול להיות רגוע שבנות שיצאתי איתן לא שמרו אותי כ-לא לענות 

סתם
יש לי *** הנהג 
*** מגלה (לא הבנתי בדיוק מה אני מגלה) 

***אולפנה 
*** חדר אוכל
רבי ***(יריתי בו) 

ויש עוד כמה לא ברורים

נראה לי שהפלא' של חלק מהם נגנבו או ערקו לתאילנד

יש לו את המספר שלי לשעבר (מהתקופה שהיו לי שני מכשירים, עד תשע"ב בערך) ומעניין אותי שם מה חושבים עליי.

יש לפחות 39 אופציות. כל מיני וריאציות על השם שלי בעברית ובאנגלית, בשילוב עם מקומות העבודה השונים והכינויים.

משעשע.

או שרק במי?

כי למשל אין מי!

בס"ד

גם אני שומרת אנשים מהפורום עם השם ניק שלהם....

אצלי אין רק כינוי. מעניין. כנראה בגלל שהשם גלוי...

בס"ד

שמרו כמה אנשים בתור- ____ חברה של.....

קצת מעליב.....

וגם יש כל מיני ששמרו את השם שלי בשגיאות כתיב נוראיות......

גם ההורים שלי נמצאים שם בשמם המלא. אין הגדרות ייחוס.

אבל אצלי אין ל me גישה לאנשי קשר שלי... אז אף אחד לא יודע מואהאהאאהא 

בס"ד

זה מעליב כי יש כמה שגם באמת מכירים אותי.. אז למה שהם יתבלבלו...?!

  @ינון

נגיד אצלי מי שאני מכיר ממש מקרוב אני נותן לו רק שם פרטי וזה מספיק (וזה מחמאה אצלי)

כל השאר זה עם שם משפחה או תואר, אחרת אני באמת לא זוכר לפעמים מי זה מי

בס"ד

הוא ממש מיוחד ויש לו משמעות מיוחדת! ואני ממש אוהבת אותו וגאה בו

כשאתה כותב מוזר זה נשמע כבר מי ישמע איזה שם משפחה...

נשמע שיש לכם איזה חיבור

בס"ד

 @ותן טל אתה חושב שזו התערבות משמיים????

פגשתי לפני פחות מחודש אחד החתנים של הבבא סאלי וביקשתי ממנו ברכה לזיווג, הוא אמר לי "תבדוק סביבך" לפעמים הזיווג מול העיניים שלנו ואנחנו מפחדים ליזום או משהו כזה.

אני באמת אומר את זה כי זה נראה שאתם בקשר טוב כזה, אין מה להפסיד לא? ;)

בס"ד

סתם סתם.. 

תודה על המחשבה אבל צריך גם קצת יותר מקשר טוב שיש...

בגדול לא מסכים אתכם, אבל אני אחזור לי לפינה שלי בשקט ;)

(אלא אם אתם מרשים לי לדחוף את האף חחחח)

בס"ד

רואים שזה מכוונה טובה.. אבל בבקשה תשאיר לנו את שיחות יחסינו לאן...

אחר) אבל לב טהור צודקת... אנחנו ילדים גדולים  

(מכוון גם ל@לב טהור)

לא תמיד זה תלוי בבגרות או גיל, לפעמים צריך איזה חצוף אחד שיבוא וידחף ויתן איזה wake up call כלשהו ;)

ולך תדע אולי אני מלאך ואני מקליד בכח המחשבה?

עריכה:

שינית את התגובה שלך?

הייתי בטוח שהיה כתוב שם משהו אחר.

לגבי ההרשאות, אם אתה באנדרואיד 5+ יש לך דרך לשלוט בהרשאות.

אם אתה ב6+ ההרשאות צריכות אישור ידני שלך בכל גישה להרשאה אחרת.

שלך

תמונה של לפני עשר שנים.

מי שמתכנת מהדור שלי עדיין תקוע בראש שעיבוד תמונה צריך גאונות, ומי שלומד באקדמיה משתמש בספריות שעושות לך הכל.

private assistants מבוססי קול למכביר.

אולי זה לא זמין כOpen Source, אבל זה זמין.

פה נראה שזה כן זמין גם בחינם לכל מתכנת.

http://stackoverflow.com/questions/6938634/any-opencv-like-c-c-library-for-audio-processing

אבל כולן עובדות רק חלקית והרבה פעמים לא מבינות.

תוכנה שעובדת ב100 אחוז (או אפילו 90) לא קיימת נכון לכתיבת שורות אלה.

זה בכלל לא אותו מישור.

לגבי התוכנות,

ואם היית יודע איך היה נראה הנסיון העלוב ליצור Speech to * בעבר, היית מבין את ההבדל.

פעם הקול היה צריך להיות אותו קול, אחרי זה דיבור חד ונקי, אחרי זה משפטים, אחרי זה דיבור מלא.

ראית פעם את הסרטון של התרגום ברילטיים בSkype?

הוא כבר קיים בתוכנה

אבל היא לא. 

וממה לדעתך מורכבות תוכנות?

וכן, יש התקדמות. אבל נכון לעכשיו, אף אחד עדיין לא הצליח להגיע למוצר שעובד באופן מלא או קרוב למלא.

ניסית את הTranslator הזה?

היה לו Demo בלייב. מה זה "לא במציאות".

זה סרטון מלפני שנתיים, והתכונה הזאת מובנית כבר בתוך סקייפ.

כשלא צריך לחזור על הדברים שלי יותר מפעם אחת כדי שהוא יבין. אזזזז....לא.

העניין הוא שיש לזה עוד פנים חוץ מעיבוד קול.

כמו ניתוח לשוני וכו', וזה לא בנוי כמו שצריך.

אנחנו לא שומעים רק באוזן, אלא גם בעין, ובמוח.

לדוג' מאז שפייסבוק קנו את ווצאפ אז אתה יכול לשים לב (אין לי פייסבוק, שמעתי את זה בהרצאה על הנושא הזה) שפייסבוק מציעים לך להיות חבר של מי שהוספת אותו

הם שואבים ממך מידע, לדוג' בהרשאות שאתה נותן לפעמים אתה נותן הרשאות לפתוח מיקרופון/מצלמה וכל מיני דברים שהם לומדים עליך והמידע הזה שווה להם הרבה הרבה כסף...

זה יכול להגיע למימדים מלחיצים (לפי מה שהיה בהרצאה ההיא אבל אולי זה יהיה אאוטינג וזה...) של אנשים אפילו רגילים אבל זרים שיכולים להגיע לכמויות של מידע עליך...

זה לא רק פייסבוק, זה כולם היום...

פייסבוק קיבלו מידע מוואטספ רק אם הרשת לוואטספ להעביר אותו וגם אז אין להם כל כך מה לעשות איתו.

פייסבוק אומנם מבקשים הרשאות למצלמה והמיקרופון אבל עוד לא הצליחו למצוא הוכחה שהם באמת עושים עם זה משהו.

ובכללי - פייסבוק צוברת כל כך הרבה מידע כך שהיא לא מצליחה באמת לנתח אותו ואלא אם כן מישהו מהחברה מתמקד בך אישית - לא יקרה עם המידע הזה כלום.

אדירות, לא צריך להתמקד באף אחד.

יצא לי לעבוד עם דטהבייסים של 100GB+, זה לא כמו שאתה מתאר.

אנחנו לא בשנות ה90.

אף אחד לא מפחד שיסתכלו עליו כחלק מקבוצה של מאות מליוני אנשים. אנשים מפחדים רק מזה שמישהו יבוא ויתחיל להסתכל עליהם ספציפית. וזה, נכון לעכשיו, פשוט לא קורה.

עניין לבד, ואז להדגיש את מי שצריך הדגשה.

לא עברת על המסמכים שסנואדן הדליף? מלא אלגוריתמים של הNSA עשו את זה אוטומטית.

כולל בעיבוד קול.

אם אתה לא עושה שום דבר מיוחד מלכתחילה אין לפרטיות שלך שום משמעות.

ולאתר נקודות ומילות מפתח זה לחלוטין לא אותו דבר כמו לפלוש לפרטיות.

וזה שהם השתמשו בעיבוד קול (גם אני יודע להדגיש!) לא אומר שהעיבוד קול הזה עובד כמו שאתה מדמיין שהוא עובד (ויש עדויות שהוא לא).

ודרך אגב, אתה יודע עד כמה השיטה הזאת יעילה? ב15 שנים (בערך) האחרונות היא עזרה ל17 חקירות (שזה כלום) והובילה להרשעה אחת בלבד. גם כן ניתוח.

רוב האנשים מרגישים שברגע שלוקחים מהם פיסת מידע, קטנה ככל שתהיה, בלי ידיעתם, הם נפגעים.

והאמת היא שרוב האנשים לא באמת מייחסים חשיבות לפגיעה בפרטיות, שזה סתירה מיניה וביה באופי האנושי המודרני.

אני יודע בדיוק איך עיבוד קול עובד, ומה הקשר להדגשה?

אני אישית חושב שמה שפייסבוק מסוגלים לעשות כרגע זה שקול להסתכלות על קהל גדול - אתה לא באמת רואה את הפרטים. ולכן זו לא באמת חדירה לפרטיות.

כשאמרתי "עובד" לא התכוונתי לקוד שלו אלא לאחוזי הצלחה. והדגשתי כי אתה הדגשת לפני וזה שעשע אותי.

מהיכולות המעשיות של אדם ממוצע, תחשוב שכל מחשב עושה עבודה של איש, ויש עשרות אלפים.

כשתקח קהל גדול, ככל שיהיה, ותצמיד לו מספיק כח עיבוד, נניח עין לכל איש, זה יקח שניה.

מזכיר את הטענה של טראמפ שאי אפשר לנתח N (כמות המיילים של קלינטונה), בכמה ימים.

הוא לא הבין את כמות האנשים שעבדו על זה ועוד גורמים.

קח גם בחשבון את הגידול בכח העיבוד, שרת אחד היום מריץ לי מה שפעם היו 6 שרתים מריצים (מאות אלפי או מליוני מבקרים, לא סגור על הנתון השיווקי).

ולא נשכח את העובדה גם שהאתרים עם הרבה, הרבה, הרבה יותר כח עיבוד.

השרת הזה לא מגיע ל10% שימוש בCPU, כשפעם השרתים היו נטחנים יומם וליל כמעט שרק בשביל להגיש מידע.

אבל למרבה המזל\צער, למחשב יש בעיה עם קישור בין דברים. נגיד - אם מחשב יזהה מישהו עם כיפה של ננח שקופץ על טנדר של ננח כל מה שהוא ידע זה שהמישהו הזה חובש כיפה של ננח וקופץ על טנדר של ננח. הוא לא ידע שמדובר בברסלבר אלא אם כן יבואו ויגידו לו במפורש.

אם נחזור לאנלוגיה שלי ממקודם - זה כמו להסתכל על קהל כשהפרצופים של כולם מטושטשים.

העיקרון המנחה של תכנות, בעיקר כזה של אלגוריתמים, הוא שאם אתה יכול *לחשוב* את זה, אתה יכול לתכנת את זה.

(הפעם לא הדגשתי, כדי שלא תניח שהאינטונציה שאני מנסה להעביר היא צעקות )

ויש לי תואר ונסיון בתחום. שיהיה.

אולי באמת נצליח להגיע לממש את העיקרון הזה יום אחד, אבל נכון לעכשיו אנחנו מדע הai רק בחיתוליו ואנחנו לחלוטין לא מסוגלים לתכנת כל מה שאנחנו חושבים מבלי לעבור על כל פרט קטן (שזה משהו שלפייסבוק אין את המשאבים לעשות)

אני מדבר על הרעיון של להעביר את הניתוח שאני עושה אל המחשב.

זה עיקרון שעבדתי על פיו מאז שהייתי נער כמתכנת, וזה מעולם לא איכזב.

העברתי אותו הלאה לאנשים גם, וזה עבד גם.

לא לתת לו ללמוד איך לנתח, זה משהו נפרד ממה שדיברתי עליו.

נפרדים, ולא מנסים לייצר מוח.

כל משימה דורשת פיתוח נפרד, ואי אפשר לדחוס הכל בתוך איזה כלל-על.

למרות שאני, מצד האופי שלי, כן מנסה להפוך הכל לכללים, אבל זה לא תמיד אפשרי, ואז מחלקים לנקודות קטנות, ומחברים בקוד המרכזי.

עכשיו, זה עובד עם הסדרי גודל שאתה מתעסק איתם. בפייסבוק, לא משנה כמה אנשים הם ישימו על זה, זו משימה בלתי אפשרית.

ברגע שיש אלגוריתם, בהנחה שהוא טוב מספיק, אז אפשר לפצל את זה לאינספור יחידות מחשוב, ואז הבעיה של כח העיבוד היא שולית.

קח דוגמא לפירוק של אלגוריתם. בסופו ההתייחסות לBigData.

נניח למשל שיש אלגוריתם שמנתח בצורה מדוייקת מילים, אבל הוא מסתמא לא יודע לפענח מקרים שלאדם לא יצאה המילה בצורה ברורה.

ברגע כזה, מפתח האלגוריתם צריך לשאול את עצמו, איך המוח מתמודד עם זה?

המוח שלנו בד"כ מנסה למצוא מילה קרובה למילה המעוותת, אם לא מצליח הוא מסתכל מסביב למילה ומנסה להשלים אותה מההקשר.

וכך הוא מתרגם את זה למחשב (אולי זה פטנט שיגנבו לי ואף אחד לא חשב על זה? ):

עבד קול והפוך אותו לטקסט.

מצאת מילים? אחלה. אחת מהן לא מילה אמיתית?

עיין במילים קרובות (למשל אלגוריתם הdid you mean הגוגלי [כמדומני שהוא לא המצאתם] שזמין לכל).

מצאת? אחלה. לא מצאת? עיין במילים מסביב.

עכשיו אתה כבר יוצא מתחום עיבוד הקול, ונכנס לתחום הNatural language parsing, שם כבר העבודה ותיקה מאוד ולא צריך להכנס להמשך הpseudo algo.

עכשיו לעניין הBigData,

עד לכאן הכל טוב ויפה "דימינו" חלקית מוח אנושי לגבי עיבוד מידע, אחרי שפירקנו את זה למשימות שונות.

הבעיה שלנו היא כמות המידע?

מה עושים? מדמים את זה לעבודה אנושית, צריך הרבה מוחות, ואוזניים וכו'.

לכן, בתרגום למחשב, מיישמים את זה על הרבה ת'רדים, על הרבה מעבדים, על הרבה שרתים... ויש לך צוות ענק שמקשיב לכולם.

לילה טוב, צדיק.

הבעיה נמצאת בפרטים.

פרטים כמו "עיין במילים קרובות", "ככה נראה ברסלבר", "זה שפם" וכו וכו שצריכים להיות מוזנים ידנית כדי שהמחשב יוכל לעבוד נורמלי.

כדי שחברות כמו פייסבוק יוכלו לעשות שימוש אמיתי עם המידע שהן צוברות הן צריכות מאות מליוני (ואולי אפילו יותר) פרטים כאלה. וזה משהו שיותר מדי מסובך בשביל לעשות.

לילה טוב.

אותו תהליך כמו שכתבתי למעלה

ומיקרופון זה בעיקר בשביל שתוכל לשלוח הודעות קוליות ולצלם מתוך הצ'אט

הבעיה היא שבפייסבוק אין אופציה לשימוש במקרופון בתוך האפליקציה (או לפחות לא הייתה כשביקשו את ההרשאה לראשונה) אז כולם חושדים.

לאחד מהם (או לשניהם) הייתה על השיחה שהם דיברו עליה.

אפשר לראות בגוגל את הפרסוןם הראשוני על זה...

נכון לעכשיו, כל אלה שעברו על הקוד של פייסבוק עוד לא מצאו את הקטע המיוחל שאומר "מיקרופון - הידלק והקלט ושלח!".

ביניים. לא טענה שזה נכון.

שכתבתי אצלי באנשי קשר?

מת לראות איך אנשים שומרים אותי

אני בטוחה שזה יהיה משעשע ביותר.

(גם כי הטלפון שלי מפורסם בהרבה מקומות בהקשר לכל מיני דברים,

וגם כי בחלק מהמקומות כיניתי את עצמי בשמות שונים, כדי שכשאנשים יתקשרו אני אזהה מאיפה הם

הגיעו אלי...)

בשם הפרטי א"א לטעות, בשם משפחה קשה לא לטעות..

אבל ב"ה אין לי סמארטפון..

אני בקושי מגיב פה כשאני בישיבה..

טוב נו אולי אני קצת מכור

אפילו לי!

שכחתי מזה.

(ולהזכיר כאן נושאים מנסיופ זה טובל ושרץ בידו. אלא אם כן למישהו יש אנלוגיה נכונה יותר)

הגבת לי ועכשיו אי אפשר לערוך. הסוד יתגלה.

מילים אחרונות, מישהו?

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)