שקיבל מהוריו כל דבר שביקש.
אני אישית, אפילו לבקשות פעוטות כמו לטפס בסולם עד הירח, מסרבת בעקביות. אפילו כשמבקשים ממני ממש יפה.
אפילו פטוניה וורנון, אני זוכרת לפחות פעם אחת שסירבו לדאדלי.
לגבי האחוז - מעניין. אבל נראה לי שאם הייתי רוצה תשובה מספרית מדויקת, הייתי מעדיפה לפנות לסטטיסטיקאי.
(ואז כמובן שהייתי תולה על המקרר רשימה מדויקת מתעדכנת מעת לעת של כל בקשות הילד, בעצם רשימות נפרדות לכל אחד מהילדים, והייתי מסמנת ומודדת וסופרת ובודקת בתשומת לב שההיתרים לא עברו את סף המותר 
)
מפסיכולוג, לעומת זאת, הייתי מעדיפה לקבל משהו שקשור יותר למקצוע שלו - התייחסות מעמיקה לזרמים הרגשיים שמתחת לפני השטח, אלה שמניעים את המשאלות של הילד ואת התגובות שלנו; כלים לבחון ולדייק לאילו בקשות רצוי להיענות, איפה אפשר להסתפק במילוי חלקי של המשאלה, איפה אפשר להפעיל יצירתיות ולמצוא מענה מסוג אחר לחלוטין, מתי סירוב מוחלט הוא הדבר הנכון ואיך מגישים אותו בצורה בונה ומצמיחה...
חן חן.
<מסייגת: התייחסתי רק למה שצוטט כאן בשמו, לא קראתי את דבריו ישירות>
אם ילד מקבל כל מה שרוצה בלי קשר אם זה לטובתו או לרעתו העיקר שלא יצרח כי להורים קשה לשמוע צרחות אז הוא לא לומד להתאפק, לא לומד מה טוב ומה רע ולא מרגיש שהורים יכולים לעמוד מולו אם זה לטובתו גם במחיר מסוים. זה מסר לא טוב - קח, קח העיקר שיהיה שקט או מסר גרוע יותר - ילדי המלך , הכל שלך.
מצד שני לסרב לבקשה מוצדקת או סתם לא מזיקה בלי סיבה רק בגלל תאוריה זה אכזריות וטיפשות לדעתי.
יש הורים שלוקחים את זה ברצינות או משחקים בפעם כן, פעם לא בגלל שיטות כאלו או רוצים שילד ישכנע אותם. בעיקרון באיזה שהוא שלב ילד יקלוט את השיטה וזה לא יוסיף כבוד להורים ויכול די להקשות על קשר עם ילד
בס"ד
מהסרטון שאריק צירף ג'ון אומר:
תנו לילדים 100% ממה שהם צריכים
25% ממה שהם רוצים (כלומר אופניים,גלגיליות,משחקים וכו'....)
אז הכוונה שרק בדברי מותרות לא להגזים.
אני משער שגם @אריק מהדרום התכוון לזה.
נכון @אריק מהדרום ?
בכל מקרה כמובן ש25% זה לא כלל בל יעבור אלא הכוונה היא להבין את הרעיון באופן כללי שלא לתת לילדים את כל חנות המשחקים ואת כל דברי המותרות (עם דגש גדול על מותרות) שהם רוצים, אלא שגם ילמדו לעבוד ולהשיג דברים בעמל...
וכבר מתהילים לומדים זאת:
" יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"
זה יותר יחס לילד ומה שהורים משדרים
יכול להיות גם ילד עני מפונק בצורה מפחידה
ויכול להיות ילד ממשפחה עשירה שמתקדם בזכות עצמו
בעיניי יש כמה נושאים נפרדים. אחד מהם הוא איזה חינוך לצרכנות אנחנו מעניקים לילדים שלנו (ויש בזה טווח גדול של אפשרויות לגיטימיות בעיניי, אפשרויות שלא גולשות לקיצוניות יתרה לאף אחד מהצדדים). את החינוך לצרכנות מעבירים בעיקר בעיקר בדוגמה אישית, במה שאנחנו עצמנו בוחרים לקנות לעצמנו ולבית, ובחשיבות משנית - גם במה שאנחנו בוחרים לקנות לילד.
נושא אחר, שיכול להיות מעורבב עם הראשון אבל בכלל לא חייב, הוא השדר של ההורים ביחס למשאלות של הילד. בעיניי זה נושא שכדאי מאוד להעמיק בו, ותמיד יש מה לחדד בו עוד ועוד. מתי אנחנו משדרים לילד התקוממות על עצם העובדה שהוא רוצה משהו, מתי משדרים התרפסות, מתי עייפות כזאת ("קח ושתוק" כמו שנכתב באחת התגובות), מתי חרדה - ובעיקר מתי ואיך מצליחים לוותר על כל אלה, ולהתייחס לרצונות של הילד באהדה ובכבוד, לעשות שקלול ממקום נקי של מה שטוב לו ומה שטוב לנו ומה שהנסיבות דורשות. כל כך חשוב בעיניי. ללמוד את עצמנו, ללמוד מה עוזר לנו לחוות ולהעביר שדר נקי כזה, רגוע, בוטח... צריך הרבה סיעתא דשמיא, ובו בזמן יש הרבה מקום להשתדלות. יש מה לעשות כדי להתקרב לשם. זה הרבה יותר עניין פנימי, של ההורה עם עצמו, משזה עניין חיצוני כלפי הילד.
בעיניי זה נושא חשוב ומשמעותי, עמוק ומורכב. חבל חבל לרדד אותו למדידה כמותית או לאמירות פשטניות וגורפות כאלה. עדיף לתת מרחב לקשב פנימי עדין.
המתואר. אדם חכם, לא יתן "בגלל" עצבנות, התבכינות, אימפולסיביות.
הורה צריך להרגיש אם זו בקשה סבירה, שנחמד וטוב להיענות לה - או שיש בה התניה של "הפגנה". וילדים קולטים את זה מצוין.
יש צד, שילדים שרואים שהוריהם מלאי חסד ורצון טוב כלפיהם, מתחנכים מהטוב הזה וכך גם הם יהיו.
לכן הנוסחאות והאחוזים בעניינים אלו, צריכים לדעתי זהירות.
צריך לתפוס מה היסודות של הענין, לנסות לחוש מה זה עושה לילד - ולפי זה לתפקד.
לאהוב להגיד "לא" לילדים, זו לא חוכמה גדולה לדעתי.
מי שב75% מבקשות הילד יגיד לא, חוששני שיתן אולי חומר לפסיכולוג הבא...
אולי האחוז הוא בערך הפוך...
בצורה חזקה יותר, ושני הצדדים מתוסכלים
זה הרבה פעמים פשוט לא עובד
מנגד גם לא צריך להגזים ולתת הכל,
הכל לפי הילד, ההורה, הסיטואציה..
וזה עצמו חוסך את המאבקים
ילדים חייבים לשמוע לא בחייהם.
ובאופן טבעי זה יוצא לא מעט. כי יש להם בקשות מוגזמות/לא אפשריות/לא מתאימות כרגע.
וכששואלים, אפשר לדעת שגם לא זו תשובה.
ואז כשיש לא, הוא מתקבל בטבעיות
וכשמקבלים כן, זה משמח. ולא מובן מאליו.
ילד שלא שומע לא זה ילד שלא נעים להיות איתו, מניסיוני האישי.
לגבי אחוזים, לא יודעת, לא מדדתי, מאוד נהנית להגיד הרבה כן, אבל גם הלא נמצא בבית, ולא מעט.
ושמעתי מפי מישהו ששמע מהרב יעקובסון:
לא מחפשת על אילו בקשות לסרב.
אלא כשילד מבקש משהו להשהות שני שניות את התשובה כך שבינתיים הילד חושב בתקווה "הלוואי שאמא תסכים...". בדרך הזו הילד מבין שלא הכל מובן מאליו.
כשהוא/היא קטן/קטנה אז אין מה להתווכח איתו/איתה ולתת לו.
רק בשלב יותר מתקדם להתחיל להציב לו/לה גבולות...
אולי אני טועה בעניין הזה,אבל אם לא...עד איזה גיל יש לתת חופשי מתי שהוא/היא רוצה?
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
