שקיבל מהוריו כל דבר שביקש.
אני אישית, אפילו לבקשות פעוטות כמו לטפס בסולם עד הירח, מסרבת בעקביות. אפילו כשמבקשים ממני ממש יפה.
אפילו פטוניה וורנון, אני זוכרת לפחות פעם אחת שסירבו לדאדלי.
לגבי האחוז - מעניין. אבל נראה לי שאם הייתי רוצה תשובה מספרית מדויקת, הייתי מעדיפה לפנות לסטטיסטיקאי.
(ואז כמובן שהייתי תולה על המקרר רשימה מדויקת מתעדכנת מעת לעת של כל בקשות הילד, בעצם רשימות נפרדות לכל אחד מהילדים, והייתי מסמנת ומודדת וסופרת ובודקת בתשומת לב שההיתרים לא עברו את סף המותר 
)
מפסיכולוג, לעומת זאת, הייתי מעדיפה לקבל משהו שקשור יותר למקצוע שלו - התייחסות מעמיקה לזרמים הרגשיים שמתחת לפני השטח, אלה שמניעים את המשאלות של הילד ואת התגובות שלנו; כלים לבחון ולדייק לאילו בקשות רצוי להיענות, איפה אפשר להסתפק במילוי חלקי של המשאלה, איפה אפשר להפעיל יצירתיות ולמצוא מענה מסוג אחר לחלוטין, מתי סירוב מוחלט הוא הדבר הנכון ואיך מגישים אותו בצורה בונה ומצמיחה...
חן חן.
<מסייגת: התייחסתי רק למה שצוטט כאן בשמו, לא קראתי את דבריו ישירות>
אם ילד מקבל כל מה שרוצה בלי קשר אם זה לטובתו או לרעתו העיקר שלא יצרח כי להורים קשה לשמוע צרחות אז הוא לא לומד להתאפק, לא לומד מה טוב ומה רע ולא מרגיש שהורים יכולים לעמוד מולו אם זה לטובתו גם במחיר מסוים. זה מסר לא טוב - קח, קח העיקר שיהיה שקט או מסר גרוע יותר - ילדי המלך , הכל שלך.
מצד שני לסרב לבקשה מוצדקת או סתם לא מזיקה בלי סיבה רק בגלל תאוריה זה אכזריות וטיפשות לדעתי.
יש הורים שלוקחים את זה ברצינות או משחקים בפעם כן, פעם לא בגלל שיטות כאלו או רוצים שילד ישכנע אותם. בעיקרון באיזה שהוא שלב ילד יקלוט את השיטה וזה לא יוסיף כבוד להורים ויכול די להקשות על קשר עם ילד
בס"ד
מהסרטון שאריק צירף ג'ון אומר:
תנו לילדים 100% ממה שהם צריכים
25% ממה שהם רוצים (כלומר אופניים,גלגיליות,משחקים וכו'....)
אז הכוונה שרק בדברי מותרות לא להגזים.
אני משער שגם @אריק מהדרום התכוון לזה.
נכון @אריק מהדרום ?
בכל מקרה כמובן ש25% זה לא כלל בל יעבור אלא הכוונה היא להבין את הרעיון באופן כללי שלא לתת לילדים את כל חנות המשחקים ואת כל דברי המותרות (עם דגש גדול על מותרות) שהם רוצים, אלא שגם ילמדו לעבוד ולהשיג דברים בעמל...
וכבר מתהילים לומדים זאת:
" יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"
זה יותר יחס לילד ומה שהורים משדרים
יכול להיות גם ילד עני מפונק בצורה מפחידה
ויכול להיות ילד ממשפחה עשירה שמתקדם בזכות עצמו
בעיניי יש כמה נושאים נפרדים. אחד מהם הוא איזה חינוך לצרכנות אנחנו מעניקים לילדים שלנו (ויש בזה טווח גדול של אפשרויות לגיטימיות בעיניי, אפשרויות שלא גולשות לקיצוניות יתרה לאף אחד מהצדדים). את החינוך לצרכנות מעבירים בעיקר בעיקר בדוגמה אישית, במה שאנחנו עצמנו בוחרים לקנות לעצמנו ולבית, ובחשיבות משנית - גם במה שאנחנו בוחרים לקנות לילד.
נושא אחר, שיכול להיות מעורבב עם הראשון אבל בכלל לא חייב, הוא השדר של ההורים ביחס למשאלות של הילד. בעיניי זה נושא שכדאי מאוד להעמיק בו, ותמיד יש מה לחדד בו עוד ועוד. מתי אנחנו משדרים לילד התקוממות על עצם העובדה שהוא רוצה משהו, מתי משדרים התרפסות, מתי עייפות כזאת ("קח ושתוק" כמו שנכתב באחת התגובות), מתי חרדה - ובעיקר מתי ואיך מצליחים לוותר על כל אלה, ולהתייחס לרצונות של הילד באהדה ובכבוד, לעשות שקלול ממקום נקי של מה שטוב לו ומה שטוב לנו ומה שהנסיבות דורשות. כל כך חשוב בעיניי. ללמוד את עצמנו, ללמוד מה עוזר לנו לחוות ולהעביר שדר נקי כזה, רגוע, בוטח... צריך הרבה סיעתא דשמיא, ובו בזמן יש הרבה מקום להשתדלות. יש מה לעשות כדי להתקרב לשם. זה הרבה יותר עניין פנימי, של ההורה עם עצמו, משזה עניין חיצוני כלפי הילד.
בעיניי זה נושא חשוב ומשמעותי, עמוק ומורכב. חבל חבל לרדד אותו למדידה כמותית או לאמירות פשטניות וגורפות כאלה. עדיף לתת מרחב לקשב פנימי עדין.
המתואר. אדם חכם, לא יתן "בגלל" עצבנות, התבכינות, אימפולסיביות.
הורה צריך להרגיש אם זו בקשה סבירה, שנחמד וטוב להיענות לה - או שיש בה התניה של "הפגנה". וילדים קולטים את זה מצוין.
יש צד, שילדים שרואים שהוריהם מלאי חסד ורצון טוב כלפיהם, מתחנכים מהטוב הזה וכך גם הם יהיו.
לכן הנוסחאות והאחוזים בעניינים אלו, צריכים לדעתי זהירות.
צריך לתפוס מה היסודות של הענין, לנסות לחוש מה זה עושה לילד - ולפי זה לתפקד.
לאהוב להגיד "לא" לילדים, זו לא חוכמה גדולה לדעתי.
מי שב75% מבקשות הילד יגיד לא, חוששני שיתן אולי חומר לפסיכולוג הבא...
אולי האחוז הוא בערך הפוך...
בצורה חזקה יותר, ושני הצדדים מתוסכלים
זה הרבה פעמים פשוט לא עובד
מנגד גם לא צריך להגזים ולתת הכל,
הכל לפי הילד, ההורה, הסיטואציה..
וזה עצמו חוסך את המאבקים
ילדים חייבים לשמוע לא בחייהם.
ובאופן טבעי זה יוצא לא מעט. כי יש להם בקשות מוגזמות/לא אפשריות/לא מתאימות כרגע.
וכששואלים, אפשר לדעת שגם לא זו תשובה.
ואז כשיש לא, הוא מתקבל בטבעיות
וכשמקבלים כן, זה משמח. ולא מובן מאליו.
ילד שלא שומע לא זה ילד שלא נעים להיות איתו, מניסיוני האישי.
לגבי אחוזים, לא יודעת, לא מדדתי, מאוד נהנית להגיד הרבה כן, אבל גם הלא נמצא בבית, ולא מעט.
ושמעתי מפי מישהו ששמע מהרב יעקובסון:
לא מחפשת על אילו בקשות לסרב.
אלא כשילד מבקש משהו להשהות שני שניות את התשובה כך שבינתיים הילד חושב בתקווה "הלוואי שאמא תסכים...". בדרך הזו הילד מבין שלא הכל מובן מאליו.
כשהוא/היא קטן/קטנה אז אין מה להתווכח איתו/איתה ולתת לו.
רק בשלב יותר מתקדם להתחיל להציב לו/לה גבולות...
אולי אני טועה בעניין הזה,אבל אם לא...עד איזה גיל יש לתת חופשי מתי שהוא/היא רוצה?
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
