יש לי שיעורים שלימים על זה.

אבל אומר לך תכלס,

הכל נובע מגאווה, ועם זה קשה לנו מאוד להתמודד.

ברגע שנקח נקודה פשוטה יותר, כמו עבודה על הייאוש, נצליח להגיע לשאר הנקודות בפשטות יותר בעזרת ה'. 

כשעובדים על זה לעומק, כמובן. אבל באמת.

מלימוד יסודי - למעשה.

שאם עובדים על מידה אחת, ומתקנים אותה עד הקצה, כל המידות משתפרות איתה.

זה מאותה סיבה שכתבתי בתגובה נפרדת, שכל המידות בנפש כלולות אחת בשניה.

כשאחת מתקנת, השאר מתעלות, ולהיפך רח"ל.

 זו מידה שצריך להיפטר ממנה לחלוטין. היא לא.

שזה עזות דקדושה

כעס על ע"ז וכפירה וכדומה.

הכעס על אנשים ומציאויות שונות דופק רק אותך בסופו של דבר

ככה שהוא יכול להיות נורא שימושי מעבר לכעס על כפירה.

צר לי

(שרוב העולם אומלל)

אני אישית בעבודה על זה.

אבל אם אתה בוחר להשאר עם הכעס כמנוף לצמיחה ויחד עם זה לאסוף לך לבריאותך וליישוב הדעת שלך נזקים, אז בשמחה.. מי אני שאעמוד בפניך

ניסית לתקן משהו שהפריע לך בעולם? זה כעס. נעים להכיר. כעס טוב.

כשאני מחנכת, אני משתדלת להראות רק כעס הפנים, ומדהים לראות כמה זה באמת עוזר לחינוך.

ולא כעס אמיתי.

הייתי בהפגנות, כעסתי על מדינת ישראל ואני עדיין כועסת. זה כעס על הכפירה בבורא עולם, ותורתו. זה אכן כעס טוב.

אחרת לא היית טורחת להתווכח כי זה לא היה מזיז לך.

כעס הוא האנטי אדישות. הוא מנוע. וכמו כל מנוע, צריך לדעת להשתמש בו במתינות ובמידה. ובשום פנים ואופן לא צריך להיפטר ממנו.

כעס הוא אינו האנטי אדישות.

אני מתווכחת כי אני רוצה להבהיר עמדה, לשכנע, לשנות. לא כי אני כועסת.

אם אני כועסת זה לא טוב לא לי ולא לאדם שאיתו אני מתווכחת.

ואת לא כועסת אוטומטית אם לא מסכימים, אבל אם את קמה ומנסה לתקן את זה על ידי שכנוע הצד השני\ ויכוח זה אומר שאת קצת כועסת.

או שאני טועה. בכל מקרה, אני את שלי אמרתי.

ולא כמו מי שאומר שמשתמשים בה.

מי אומר אגב שמשתמשים בה ולא רק בצורה חיצונית?

מוזכר בגמרא שכמה מחכמינו היו עושים הצגות במפורש כדי לשחק אותה כועסים בשביל לנזוף במי שהיה צריך נזיפה.

אני מכליל בכעס גם את "משהו מפריע לי ואני קם ועושה משהו לגבי זה" שזה גם הבסיס לחלק ניכר מהויכוחים (לא דיונים, ויכוחים) ונע בין לצאת להפגנות לבין "החדר שלי מלוכלך, אני אקום לנקות אותו".

בכל מקרה, כולנו מסכימים שיש תועלת בכעס, כן?

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56724

שלהבין את הביצה והתרנגולת זה מה שיעזור.

וגם לא בטוח שמוכרחים להיות שמח זה מה שצריך כל הזמן. לפעמים אתה למטה. וצריך לקבל את זה.

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!!

ואם אתה למטה ומקבל את זה אז אתה שמח, לא?

לפעמים צריך לב נשבר, אבל זה שונה מעצבות. עצבות מביאה ליאוש. לב נשבר מביא בסוף לשמחה!

(ככה ר' נחמן כותב להבדיל בין עצבות ללב נשבר אאל"ט).

בשיעורים יש שמה התייחסות לזה. 

כעקרון, כשבנאדם נמצא במצב 'מלחמה' הוא לא עושה עכשיו שקלא וטריא 

הוא צריך פתרונות מעשיים יותר. ושהם כבר לא נמצאים בשכל אלא יותר פנימה, בגוף עצמו. 

הדיונים השכליים זה לא התחנה הסופית והם גם לא המטרה. 

מסכים שאין דבר כזה בנאדם שרע לו מבחינת זה שזה הזמן להכניס את מידת האמונה. 

זה לא סותר שיש עליות וירידות וייסורים ושמחות.

אבל אני לא מבין בזה ולכן לא אוכל לעזור.  

הספר אורחות צדיקים שמדבר על כל המידות מתחיל בגאווה.

וכתוב שם:"ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים מפני חיוב האדם להיבדל ממנה,

כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות".

וגם מאיגרת הרמב"ן אני חושב שמשמע ככה: האיגרת מתחילה אומנם בלהנצל מהכעס,

אבל אז כתוב: "וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות"

ואז כל האיגרת על מידת הענווה. אז זה נכון שהוא שקודם כל צריך להנצל מהכעס, אבל גם כתוב שם 

הרבה דרכים להתמודד עם הגאווה ישירות.

כתבתי שגם לפי אגרת הרמבן משמע שהעיקר זה הענווה,

כי זה עיקר האיגרת, וגם שהוא כותב שהיא המידה הכי טובה.

אם תרצי מקומות מדויקים וכן הרחבה הגידי נא ואשתדל במוצאשק בשמחה!(:
 

כל תורתו בנויה על היסוד הזה- הכנעה. הבדלה. המתקה. (הכנעה=ענווה-היפך הגאווה...)
אך בס"ד מצאתי קצת:

"שמעתי ממורי זלה"ה פירוש הפסוק(ישעיה ס)"כי הנה חושך יכסה ארץ וגו'..", ופסוק(משלי י, יב) על כל פשעים תכסה אהבה.." כי היסוד הוא עיקר ושורש הבנין, ואם היסוד רעוע כל הבנין נופל, כך האדם אם היסוד רעוע, כמו האדם שיש לו גסות הרוח, אז כל מעשיו הטובים נבנו על יסוד רעוע, מה שאין כן ביסוד נכון, וגם השנאה ופשע תכסה אהבה.."

(צפנת פענח לפרשת תרומה ד"צ ע"א)

בשם הבעל שם טוב ז"ל, האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים רק הגאות מעכב ואינו מניח להשיג, ועצבות נמשך גם כן מגאות כי הוא מחשב בעצמו שכפי גודל ערכי שאני איש חשוב מאד, היה צריך להיות לי התלהבות וכו'.. 
(התנהגות שבספר בית אהרן)

לקוח מספר הבעש"ט

בכל מקרה, אלו שני ניצוצות קטנים. יש הרבה חומר על זה. מעניין ועמוק..


 

נראה לי שבחסידות מדברים יותר על זה שעצבות מביאה הכל

המידות הן מחוברות אחת עם השניה, כמו צמר גפן,

הסדר שלהן, מי יותר מי פחות, משתנה מאדם לאדם.

ארחיב בע"ה במוצאשק בלי נדר(: 
נושא מרתקקקקקק

היפך הקדושה ששם השורש העיקר.

תחשבי על זה ככה, אם נקודת המוצא של יצר הרע היא א' והוא מנסה להוביל לב',

מסתמא שב' יורתר חמורה.

לענ"ד אדם שמח מאליו מתקנות אצלו רוב ככל המידות

אין פה תחרות מה יותר גרוע.. העניין הוא לדעת שהגאווה היא  שיוצרת בעיות, זה עוזר בהרבה מקרים לתקן.
 

מה גם, שעל מי שמתגאה נאמר שהוא "דוחק רגלי שכינה" וכן, "אין אני והוא יכולים לדור בעולם..."
יכולים ...עם כל שאר המידות הרעות- ה' איתך.. אבל כאשר אדם מתנשא  ומתגאה- בורא עולם כבר לא שם. זה נורא.

היא לתפוס מידה כלשהי, לאו דווקא הגאווה שהיא הקשה ביותר לנצח, וללכת איתה ראש בראש עד שהשאר יתאזנו

ועל גאווה, תמיד צריך לשים לב ברקע..

מספיק לקלקל אחת כדי שכל השאר יבואו אחריה בסחרור חסר מעצורים.

ראיתי היום משהו שרציתי להראות לך לגבי זה, יכול להיות שצילמתי בפלאפון, צריך לבדוק

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.