מותר לדבר או אסור לדבר.
כל כך הרבה חוקים. התחלתי ללמוד וזה עושה לי כאב ראש.
מסקנה לא קשורה בכלל בכלל בכלל- תיאוריה זה מעצבן וחבל שלא גמרתי עם החרטא הזאת בתיכון.
אני בכללי חושבת שצריך לעשות את זה שיעור חובה בבתי ספר ויעשו מבחן וזהו גמרנו.
ושיעשו גם שיעור על איך לנהל כספים ולהתמודד עם בנקים לעזאזל ולהסתדר מבחינה פיננסית. לא נחמד לי להיות בנאדם גדול ועמהארץ.
מותר להתגעגע? אומרים שזה טוב.
אין לי מושג בדיוק למה אני מתגעגעת.
וזה ממש ממש מרגיז.
אני רוצה ללמוד לנגן בחליל צד.
מה מה מה, מה מר חשוון (קול של המיניונים- פוטהטווווווו בננננהההההה)
היום הייתי במיטה כל היום. מדהים איך אפשר לנהל את העולם מהמיטה.
אבל לא באלי ככה.
ומתי כבר ירושלים?
וחה, אמרתי לו שבירושלים יש נוף לי-ם והוא לא הבין. זה החיסרון היחיד בלדעת 4 שפות 
מתפספסים כל מיני ביטויים ועניינים.
אוללה סה בון בים בם בום
ללמוד פלמית וצרפתית.
וחבל ששכחתי את כל הקוריאנית שלי.
ואידיש, כי בני דודים שלי מרכלים עלינו בלי סוף והם נשמעים כמו גרמנים קטנים עם מבטא אמריקאי.
מצחיק שעד לפני חודשיים שנאתי ילדים ועכשיו יש לי כזה קצה קצהו של רצון לתינוק חמוד כזה.
אחותי אמרה שזה כי אני אישה וממש התעצבנתי. מה זה קשור? אח שלי רוצה ילדים מגיל אפס.
שונאת סטיגמתיות.
ומצד שני אני מוציאה סטיגמות על אנשים בכיף...
אני שונאת אנשים שאומרים דברים לאחרים ואל עושים אותם בעצמם. (לא אכפת לי שזה יוצא שאני שונאת קצת את עצמי. יש בזה מן האמת, אם כי אני לומדת לחבב את עצמי למדי בתקופה האחרונה עקב דברים ממש משעשעים שאני עושה.)
לשעשע את עצמך זה אחת החוויות. כאילו, למה אני צריכה אנשים אחרים אם יש לי אותי בסביבה?
(איזה שקר וכזב. מגניב כמה שטויות אני יכולה לרשום)
אני לא יכולה להתרכז.
ואין לי כוח להיקשר רגשית לאנשים. בעבר זה קרה לי והיה ממש חד צדדי, ועבדתי ממש קשה לשנוא את הבנאדם כדי שאני אוהב אותו פחות. זה עזר אבל זה היה מתיש.
אבל עכשיו זה כנראה בסדר אז לא יודעת...
וזה חמוד שאנשים אוהבים אותי. זה כיף שדברים הם הדדיים.
להיות ישיר בעולם עקלקל נחשב לחוצפה. למה?
דברים טובים וחשובים נחשבים לבושה. למה?
אין לי כוח לאכול יותר.
