לעולם אינו מי שחשבת שיהיה.
הוא מיד אחריו,
חבוי בצילו.

הראשון מתולתל,
חבר של כולם והמצחיק בחבורה.
השני תמיך מחייך בשקט במקומו,
נהנה מהמחזה.

הראשון נמוך,
מקבל את עצמו ולא מפחד.
השני מתמודד,
חצוי.

הראשון הולך לאט,
פועל בשיקול דעת.
השני רץ הלאה,
בוער.

הראשון בוכה בשקט,
מצטער על עברו.
השני צוחק בקול,
ריק מבפנים.

ואז
כשתהיה כולך שבוי,
לוטש עיניים לעברם-
בא השלישי.

טועה ומתקן
בוכה וצוחק
רץ וצועד בנחת לסירוגין-

ואתה נדהם.
מי זה?
איך הוא כזה?

מבטו חד,
עיניו בורקות,
צעדו ברור.

הליכתו גאה,
ידיו מחוספסות,
קולו יציב.

אתה נעצר.

לאן?

לאן הוא הולך,
בכזה ביטחון?

לאן הוא מביט,
ללא פחד?

ואז אתה מבין.

אדם ניצב על ההר ממול.

אדם מטפס לפסגה.

אדם מציב רגלו באבן הראשונה.

ולכל הדרך
אדם נלחם במראה.