לא יכלתי לכתוב אתמול בלילה. והיה על מה.
הייתי בירושלים. הגעתי מוקדם, אז ישבתי בדברי שיר עד שכבר לא היה לי נעים.
אני לא מסוגלת לעבור ליד חנות ספרים בלי להיכנס. אני לא קונה, כי כל הספרים שאני צריכה נמצאים לי בפלאפון ואני אוריד מהאינטרנט עוד אם אני ארצה. אבל להרגיש ספר ביד זו הרגשה שפשוט אי אפשר לוותר עליה.
למרות שאומרים שאני מסוכנת לספרים.
זו חנות מוזרה שנראה שלכולם שם יש ניק אחד או שניים, אבל לא יכלתי לחשוב על זה יותר מידי.
וואהההה איזה מתח זה היה. וכמה דוסים!!!
הלכנו אחרי זה לאיזה גן מוזר ליד בית משפט העליון או השלום או משהו. היה קר והיה דשא והיה חטיפים.
ומלא מלא מלא זוגות של ירושלמים בדייטים.
זוג ליטאי עובר, הבחור אומר בארשת רצינית- "כן, הבחורים הרציניים בישיבה כן עושים חבורה, ויש לי חבר שהוא ממש עילוי..." (עד פה שמעתי)
זוג דתיים לאומיים עוברים, הבחור אומר בהתלהבות- "קדושת הר הבית זה דבר גדול! איך אנשים לא מבינים את זה!" (עד פה שמעתי)
זוג דתיים לאומיים אחרים עוברים. שותקים. איך ירדנו עליהם.
מתישהו היה קר וחזרנו כי הייתי צריכה להספיק את האוטובוס האחרון. שונאת לגור רחוק.
מצד שני, לא יודעת אם הייתי רוצה לגור בירושלים. לפעמים אני רוצה מקום פסטורלי כזה, נוף לים ושאר ירקות, ושקט.
הרבה אנשים זה לא תמיד כיף.
הייתי ממש רוצה להיות ברמה שלה.
ושלו. אני חייבת.
יש היום חתונה לחברה. אני חייבת ללכת ולעבור אצל חברה אחרת כי אני כבר לא זוכרת איך היא נראית.
היא בטח תגיד שרזיתי נורא.
לפעמים אני תוהה איך הפכתי להיות כזה בנאדם. עם הרבה אנשים שמכירים אותו ושאכפת להם ממנו. בחיים לא חשבתי שזה מה שיצא ממני.
אני מפחדת שיגמרו לי החיים מהר מידי.
מה שמנחם אותי זה שכולם אומרים, שכשהם נגמרים ככה, הם באמת רק מתחילים.
- לקראת נישואין וזוגיות