לדעתי כדאי שתכתבי לך מהידע האישי שלך- מה זה אומר בשבילך לגדל ילד. מה זה ידרוש ממך, מה תצטרכי לעשות בשביל זה, מה לשנות בשביל זה וכו'...

זה נראה יותר מציאותי מאשר סתם לדמיין ואז לפחד מהדמיונות שלנו.

לי אישית מאד עזר לשנן לעצמי שעוד הרבה נשים עשו את זה והן חיות בנחת ושמחה וכנראה שזה לא כ"כ נורא כמו שזה נראה לפני.

ועוד דבר- כשיש התמודדות ה' נותן כוחות להתמודד, אבל הוא לא נותן את הכוחות האלה לפני כן! כלומר אם תחשבי על זה עכשיו- את עלולה להשבר ולחשוב מחשבות של-"איך נעבור את זה.." וכו', וזה כי עדיין לא קיבלת את הכח להתמודד...כי עוד לא הגעת לשם.

בהצלחה! ילד זה דבר נפלא מאין כמוהו!

אבל לדעתי, ברגע שזוג נישא, הוא גם מרגיש מוכן לילדים...

(כמובן, יש להתחשב בנתונים נוספים - בריאות האישה והבעל, הקשר הזוגי ביניהם... אבל עקרונית - מוכנות לנישואין צריכה לכלול בתוכה מוכנות לגידול ילדים).

וכן, לדעתי, ונראה לי שגם לדעת התורה, ילודה היא פועל יוצא של נישואים.

כי הרי לא מתחתנים ואז מיד מונעים בד"כ... הרבה יותר קשה לקבל היתר מיד אחרי החתונה למנוע מאשר אחרי שיש כבר ילד..

וגם אז לא תמיד בטוחים שאנו באמת מסוגלים להיות הורים...

מאמינים בה' שאם הוא נתן לנו ילדים - אנו גם מסוגלים להיות הורים, והוא יעזור לנו בכך!

ברגע שמתחתנים ורואים שמסוגלים לחיות עם עוד בן אדם בבית ובחיים - אז גם מסוגלים להביא ילדים.

בתורה לא כתוב לך על מניעה או משהו... זה דבר די חדש . ובכלל לא פשוט על העניין של המניעה, גם לא אצל חב"ד.

בעיקרון בהלכה אסור למנוע בלי לקבל היתר מרב, וקראתי על זה דברים די חמורים (לא רוצה להלחיץ אבל כדאי שתבדקו). בכל מקרה, הן צודקות, מי שמוכנה להתחתן מוכנה גם להביא ילדים

להתחתן זה לא רק בשביל הכיף, זה אחריות. לא התחתנת רק בשביל הצד הפיזי, אני מניחה (וגם מקווה) וגם לא בגלל הצד הרגשי שזה נותן לך. אלא גם בשביל לתת (או שזה תלוי בגיל?? לא התחתנתי בגיל 16 אז אני לא יודעת מה ילדות בגיל הזה חושבות) ובעיקר בשביל לתת ולעשות טוב לבן הזוג שלך.

ואם כך - זה בדיוק מה שאת צריכה בשביל הורות. לתת.

ובכללי- חיים של זוגיות יש בהם אחריות ונשיאה בעול והרבה דברים אחרים ולא רק אורות גבוהים, לכן בהכרח מי שמוכן לחתונה גם מוכן להביא ילדים בעז"ה. (וזה אני מדברת כמו שאמרה מישהי מעליי, בלי מקרים קיצוניים של בריאות או לא יודעת מה... רב שמתיר למנוע כנראה שהיתה סיבה מספיק מוצדקת, בשביל זה הולכים לרב שיתיר)

ואי אפשר להשתמש בו כדוגמא שמתאימה לכלל בהחלטה אם למנוע הריון או לא.

מן הסתם להרות כוחות התכוונה במובן הפשוט, שכשמוכנים להינשא צריכה להיות מוכנות להוליד ולגדל ילדים.

והאנונימית שענתה שע"פ התורה הסיבה שמתחתנים היא 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו'', שכחה את סוף הפסוק: "והיו לבשר אחד" ואת פירוש רש"י לסוף הפסוק.

בגדול מסכימה איתך אבל מחדדת כמה נקודות - 

"כל התכלית שלנו בעולם זה לגדל ילדים לחיי תורה ומצוות, "... - זה לא כל התכלית שלנו בעולם. זה חלק מאד עיקרי ומשמעותי "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" אבל זה לא כל התכלית. וגם חשוכי בנים לא עלינו יש להם תכלית ומשמעות עמוקה לחייהם, למרות שלא מגדלים ילדים.

"עפ"י תורה הסיבה שמתחתנים זה כדי להוליד ילדים" - לחלוטין לא נכון! על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד.

וגם כאן - גם אנשים שיודעים שיש להם בעית עקרות עדיין יש להם מצווה מהתורה להתחתן. מצוות עונה אין לה שום תלות בעניין הבאת ילדים - מצוות עונה זו מצווה דאורייתא שמתקיימת גם כשהאישה או הבעל עקרים/כשאישה זקנה ולא יכול להביא ילדים/כשהאישה כבר בהריון ולא תכנס להריון מאותו קיום מצווה - עדיין יש מצוות עונה דאורייתא. 

ברור שיש עניין גדול בהבאת ילדים לעולם וכו' אבל זה כבר לא נושא השרשור פה

אני מאמינה בזה שחשוב אימא בריאה וילדים בריאים אימא שמביאה ילדים צפופים מאד ומסכנת את בריאותה או שאין לה סבלנות אליהם או שאין לה אוכל לתת להם והיו מקרים מעולם 

זו לא החכמה רק להביא ילדים לא בשביל זה מתחתנים כלומר לא רק בשביל זה 

אנחנו יכולים רק למנוע הריון, לא ליצור אותו כרצונינו.

ששיקלול של כל הגורמים בהתייעצות עם רב, יכול מאוד לעזור לכם.

בסופו של דבר ההחלטה היא הלכתית, ומכיוון שהיא הלכתית, היא גם נותנת הרבה כוח.

כביכול זה רצון ה' מכם. או בעצם לא כביכול, אלא למעשה.

אנחנו במצב דומה מבחינה בריאותית (אומנם אחרי שכבר היו לנו מס' ילדים, לא בתחילת הנישואין), התייעצנו עם הרב זכריה בן שלמה. הוא שלח אותנו לברר עד הסוף את הסיכונים מול הסיכויים אצל אנשי המקצוע  הרלוונטים, ויחד עם הבעת הרצון מצידנו, פסק שמותר עכשיו להרות.

מבחינתי הפסק הזה נתן הרבה כוח ותקווה, ואכן ב"ה ההריון והלידה והתינוק שנולד  תרמו הרבה להחלמה.

מניעה משיקולים של בית/עבודה/כסף אני לא כל כך מתחברת כי מאמינה ש"ילד בא לעולם וכיכרו בידו" (לא זוכרת את הציטוט המדויק) אבל למען ההגינות אציין שמצבינו תמיד היה ב"ה סביר. בכל אופן תמיד ראיתי המון ברכה בכסף. גם כשכסף היה בצמצום, תמיד היו הכנסות ממקורות לא צפויים, או שנחסכו מאיתנו הוצאות חריגות בכל מני דרכים מענינות שממש הרגשנו בחוש את יד ה' הרחומה.

אבל כן מנענו מסיבות רגשיות/נפשיות - היו לי תקופות של דכאון לא קל שבהן מנענו כדי לאפשר מרחב לטיפול והחלמה. 

ובכלל - מנענו אחרי לידה כדי להיות בטוחים שיש תקופת התאוששות מספקת (שזה מאד אינדודואלי כמה זה מספקת) בין הלידה להריון הבא.

מאד תלוי מה הבעיות הרפואיות, פיזיות ונפשיות שלך - לא בהכרח שהן אמורות להשפיע על טיב האמהות שלך, לא חסרות נשים *בריאות* שהן אמהות ממש לא משהו (סליחה על השפיטה) ואמהות עם מוגבלויות שונות שמתפקדות כ*אמהות* במלוא מובן המילה.

בסופו של דבר מה שילד צריך מאמא זה חום ואהבה, הכלה והכוונה ועוד כיוצא בזה. ואם האמא מוגבלת פיזית ונזקקת לעזרה בתחומים שונים כדי לפתעל בית, עדיין לא ייגרע מהילד שום דבר הדרוש לבריאותו הנפשית והרגשית.

אולי תפרטי טיפה יותר במה מדובר?

טוב שאת זהירה 

את חושבת טוב חכם ובהיר

כל הכבוד

כמו שכתבו כאן להתיעץ עם פסיכולוג ורופאים

זה בערך אותו דבר.

הורות זה לא דבר שיודעים... הוא פשוט בא עם התפקיד.

ילד ראשון זה חדש ולומדים איתו הרבה דברים חדשים ומתוקים, 

את הרי לא תהיי לבד בכל הסיפור הזה, יש לך בן זוג, יש לך משפחה שמן הסתם עברה את זה ויכולה לתת לך מניסיונם, 

יש אחיות בטיפת חלב שמדריכות אותך מה לעשות, 

יש אינטרנט...

בקיצור- אין מה לדאוג.

ומה הכוונה מתי תהיי מוכנה להיות אמא טובה?

אם את טובה אז כנראה שתהיי אמא טובה... כאילו, זה לא דבר שלומדים לפני.. אין איזה קורס.

תעבדי על המידות שלך כבן אדם כל הזמן, זה בערך העניין... זה עוזר לכל התחומים בחיים, גם לזוגיות וגם להורות... וגם בכללי.

אני כועסת על ההורים שלי על זה נורא!

למה הם סובלים אח"כ ???רק את הנחת הם רוצים!!

למה הם ישלמו על הדברים שצריך??

איזה חוסר טקט משווע להיכנס לתוככי הפרטיות של השני

ולשאול מתי יהיה עוד

גועל נפש..

מה אנחנו מכונה?מתי יהיה עוד קולה שאזל במלאי.

אוףףףףף

הזכרת לי את זה.

לי אישית היה הרבה לחץ כזה כל הזמן

ואולי בתת מודע בגללם  נכנסתי להריון..

מתי לא להיכנס להריון.ככה.כי את לא באמת רוצה הריון את רק רוצה שישתקו.

באמת אצלינו הם שותקים ושמחים בינתיים אבל זה לא נגמר

ברור לי שעוד מעט יהיה עוד בילבולי מוח מתי את יולדת?איך תקראי זה בן או בת?

איפה תלדי??

אז א"א להיפטר מזה.

כשתרגישי שאת רוצה אז תחשבי ואז תחליטי. 

ככה אחותי אחרי הפסקה גדולה והיא שמחה לגמרי.\

לא כמוני שכל ההתחלה של ההריון בכיתי

והרגשתי לבד..

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..