הלב הזה שמתגעגע,
מתרפק על זכרונות.
הלב הזה שדומע,
רואה פניה העצובות.
מבט נוגה, חיוך שונה,
ישיבה שפופה
אל מול עבר כואב.
מנסה להאחז במי שהיה לצידי תמיד,
ועכשיו
הוא:
נעלם.
מועדת מחולשה,
מבכה, כה עזובה,
ריקה מאהבה.

רוצה להתעודד, להיות אחרת.
מחליטה להשתנות,
להיות שמחה
ויהי מה.
מסובבת ראשי לאחור,
רואה במטושטש אור זרקור.
שולחת יד רועדת,
אחוזת התרגשות,
אולי זו העת
שבה הוא מושיט לי גלגל הצלה.
תופסת באור, מוחצת אותו בחיבוק אל חיקי
עם מבט כה יגע,
רק רוצה להתכרבל בחיבוקו המלטף.

הלב הזה שמתגעגע,
החל להתרפא.
הלב הזה, מחייך לאיטו,
עד שחוזר הוא לקדמותו.

אותו הלב,
שלי הוא.