וכן, גם שלו שקיבלו, לדעתם תוקפו של החרם פקע, שכן רבינו גרשום בעצמו הגביל את החרם לתקופה מסוימת.
ולכן, בעצם היום לדעת כולם החרם לא תקף אלא למאן דאמר שחידשו אותו.

למיטב ידיעתי, תקנו אותי אם טעיתי.

טוב, בעז"ה בהמשך היום...

אולי אשמיט לגמרי חתימה...

אם זה מה שאתה מוצא

זה יפוג עוד מעט.

ואז כבר לא נצטרך יותר להתלבט שעות אחרי הדייט אם זה כן או לא...

זוועה (סליחה,אבל זה כל כך מוסלמי להגיד ככה )

וחשבתי על החתימה הקודמת שלך , ברור שיהודים יאהבו יהודיות ! מי ירצה ערביה ? אבל זה בכלל לא ברור בדור שלנו שיהודיות אוהבות יהודים. שלא באשמתן.

יש סוברים[4] שגזירתו לא להתחתן עם שתי נשים הייתה רק עד סוף האלף העברי, דהיינו עד שנת 1239 לספירה, שבה הסתיים האלף החמישי, והחלה שנת 5000 ליצירה. ויש סוברים שאין השמועה נכונה.[5] בכל מקרה, מרבית קהילות ישראל קיבלו עליהן את התקנות הללו גם לאחר מכן, למעט קהילות כמו יהדות תימן, שאמנם לא קיבלה אותן, אך כפופה לחלק מהן מתוקף הדין הרבני הנוהג בישראל. חלק מיהודי תימן המשיכו בפוליגמיה גם לאחר תקנות רבנו גרשום.

אם רצונך לקחתה, קחי.
שהרי ידוע מאמר רבותינו זכרם לברכה, 'כל חתימה תם זמנה' וכן נאמר 'תחתמו בספר החיים ובספר הזכרון', 'וכל מעשיך נחתמין בספר' וכיוצ'. ועוד, שפת הנחתום אין מחזירים לבעליה.
וכך היה מעשה, התרעמו הן הנשים המפרות רצון קונם כנגד תלמידי החכמים הגדולים ואמרו להם, 'וכי דרכם שלבני תורה ליטוש דרכם הטובה ולחפש יהודיות מסכנות כאחד העם או כערבי הפוזז', רצו לענות ולומר, 'הסירו דאגה מליבותיכן, שכל יהודי ילך ויפקוד אחר אישה יהודיה שעושה רצון בעלה' ובמוחם אף דימו לעצמם כיצד יוצאים אל הכרמים לאסוף וללקוט בנשים החונות כמאמר רבותינו 'לא היו ימים טובים לישראל וכו' ' (בספרים) 'ידוע שלא אצלם הבעיה, כי אם אצל הנשים עצמן המתפתות לילך אחר עם זר ואויב'.
אך, מה לעשות, נשים דעתן גוברת, והאיש, כעבד לה, יעשה רצונה...

אח... אני מושפע יותר מדי מסיפורי ש"י עגנון...

באיזה פרק?

אבל לפי 'ויקיציטוט' זה בעמ' 28...

https://he.m.wikiquote.org/wiki/פו_הדוב

"אם יש משהו שאני יודע על משהו, החור הזה-זאת אומרת ארנב, וארנב-זאת אומרת חברה, וחברה-זאת אומרת אוכל, ומישהו שיקשיב להמהום שלי, וכאלה מין דברים."