לפעמים עוזר שההורים או האחים אוכלים לידו ירקות...

1. לעשות צמיד מפלפלים , אפילו רק לשים על היד בלי לאכול, בסוף הוא יטעם

2. פרצוף על הלחם מירקות

3 . אין אף צורה שהוא אוהב - חי , במרק בפשטידות, בקציצות , בקפקייקס?

4. הסכם - משהו שהוא רוצה ומשהו שאת,

אם הוא אוכל עגבנית שרי - מקבל יוגורט או משו שאוהב

5. נסי עוד סוגים - גזר, קולורבי, עגבניה עם גבינה (בלי התוכן) או פלפל, עם גבינה, עם מלח

בגיל הזה זה בדרך כלל פשוט להכיר ולטעום,

אם את תאכלי הרבה לידו וזה יהיה תמיד על השולחן במגוון הוא בטח יכיר.

לא רוצה-  לא צריך.

כמו שכתבו - תאכלי את, הוא יבקש לטעום. גם אם לא בפעם הראשונה.

אם הוא אוכל מרק - תדאגי שתהיה לו מנה כל יום.

וגם בקשר לגינה- אצלי זה עובד בחזור מהמעון,

ישר היא בודקת מה יש בתיק לאכול (:

וזה עובד לגמרי!! בדוק

אבל צריך הרבה סבלנות והתמדה.

מיועד לילדים שקשה להם אפילו לגעת או לאכול אפילו מעט-כנראה מסיבות של קושי בויסות החושי.

ועדיף לבצע בגיל צעיר שעדיין תמריצים קטנים מלהיבים אותם.

איך עושים את זה?

1. בוחרים ירק או פרי אחד להתחיל איתו, מה שנראה לך שיצליח. ומומלץ גם לנהל רישום.

2. עובדים לפי שלבים: 1.לגעת  2.להרים  3. להריח  4.ללקק  5.לאכול ביס  6. לאכול חתיכה סבירה יותר

3. בוחרים תמריץ קטן וטוב (שוקולד ציפס אחד, צימוק וכו-משהו שהילד רוצה מאוד!) מתחילים בשלב 1-לגעת. כל יום בכל ארוחה מציעים מחדש לגעת בירק. אפשר גם לשלוח לגן חתיכונת בקופסא להודיע לילד בבוקר שיקבל בצהריים את הממתק אם יאכל. ולעדכן את הצוות שישימו לב אם אוכל. 

אם הצליח-מקבל מיד את הגמול.

4. חוזרים על השלב לפחות כמה ימים-שבוע עד שמצליח לגעת ללא קושי כמעט.

5. אם לא הולך צריך לחשוב על תמריץ יעיל יותר ואפילו סוכריות רחמנא ליצלן (המטרה שוה את הנזק הרגעי בסופו של התהליך)

6. עוברים לשלב שני של להרים את הירק וכו' וכו'- 

לזכור- לא לנג'ז רק להציע ולתזכר את הגמול. לא לרדוף כמובן. זו בחירה של הילד וצריך להגיע מרצונו החופשי.

7. מבצעים כך את כל השלבים בהתמדה ועקביות. זה יכול לקחת גם חודשים לכל ירק לפי רמת הקושי של הילד.

אבל זה עובד. בהצלחה.

נ.ב. אצלי בבית החשיפה הקבועה לירקות וכל ההמלצות על קישוטי ירקות והכנת הסלט וכו' ממש לא הועילו וקידמו את האכילה. היא ממש לא התקרבה לשלב האוכל, ורק כעת כשהתחלנו בשיטה הנ"לֹ יש התקדמות ב"ה.

אצלי בבית בשבת היה אסור לאכול סלטים עד שגמרנו את הצלחת. זה גרם לי ולאחי לאהוב כ"כ סלטים עד שהיו פעמים שהלכנו מכות כי אחד לקח יותר מהשני.

בהצלחה

תודה, איזה רעיונות יפים!!!

ממש תודה לכולכם!!!

כתבתי פה שהילדים שלי אוהבים סלטים בבית קפה, אבל לא בבית. אז השבת נשבר לי ושאלתי אותם "למה בבית קפה אתם אוכלים ובבית לא?!". ואז הם ענו לי שבבית קפה מוסיפים זיתים ובבית לא (בעלי אינו אוהב). הוספתי להם זיתים לצלחת, ופשוט נדהמתי לראות איך הקטן בולע את הסלט!

למשל זיתים זה עינם פה זה גמבה אדומה לחיים זה עיגולי מלפפון גבות זה פרוסות עגבניה...

אצלי זה עזר

אני נותנת לילדים אפילו ממש לחתוך ירקות בעצמם (בסכין חד"פ) - ואכן רובם זוללים תוך כדי מהירקות. אבל סרבן הירקות הנחרץ שלי לא מוכן לגעת בהם, אפילו שהוא בעצמו חתך, ושהוא מתלהב שחתך...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....