אז ככה, נתאר קשר של התעללות רגשית ונדגים! הכל כמובן שייך לשני המינים... מיותר לציין.
בקשר שבו נניח בת הזוג מתעללת רגשית, אז הבחור כל פעם מגיע לפגישות בעייפות נפשית, שחיקה ולפעמים חוסר חשק.
הפגישה עצמה מלאה רגשות, רובם לא חיוביים, וגם החיוביים נובעים מאיזה תסמונת שטוקהולם כלשהי.
אחרי כל פגישה הבחור חוזר הביתה מותש, כשעברה עליו ביקורת והוא מרגיש דחוי, ועם כל זאת הוא מתאמץ בכל כוחו לשאוף אל הפגישה הבאה, בתקווה שיהיה אחרת.
יוצא שזה מעגל של פגישה, לחץ, מאמץ ועומס רגשי, ותחושת דחיה בסופה.
עכשיו נתאר דייטנים-ראשונים סדרתיים.
אתה מכיר בחורה, נפגש איתה, יש לפעמים לחץ, לפעמים חשש, לפעמים כבר חוסר חשק והגעה באילוץ.
הפגישה הראשונה לפעמים מרגישה כמו ראיון עבודה, מלאת ביקורת. לפעמים אתה סתם שופך את הלב שלך קצת יותר מדי כשזה מרגיש נוח. בסופה של הפגישה אתה בלחץ ולא יודע מה יקרה בסוף. ספק אם אתה מעוניין, ספק אם היא.
יום למחרת אתה צריך לדחות או להידחות (דייטנים ראשונים סדרתיים זה), ואז אתה צריך להמשיך הלאה ולקוות שבפגישה הבאה יהיה אחרת.
יוצא שזה מעגל של פגישה, לחץ, מאמץ ועומס רגשי, עם תחושת דחיה (לפעמים דו כיוונית) בסופה.
משמע שלצאת עם יותר מדי משודכים פתולוגיים זה לא דבר טוב!
מה דעתכם?
המצאתי פטנט, להמנע מפגישות כאלה, תאמרו לי מה אתם חושבים עליו,
לשאול את המדוייט/ת "כמה אנשים יצאת/ה? מתוכם כמה פגישות ראשונות בלבד?".
אם היחס שבין סך הפגישות הכולל לפגישות ראשונות הוא מעל 60% כדאי לברוח על נפשנו!
כמובן שזה עשוי לגרום לך להפסיד את הזיווג שלך, ולכן אני לא ממליץ ללכת לפי הפטנט הזה.
אבל עם כל זאת, אפשר לחסוך גם הרבה עוגמות נפש.
אני נוטה גם להאמין שעם האישה שתהיה לך, לפחות בהתחלה תהיה איזה-שהיא התאמה קליקית קטנה לפחות.
תאוריה פרועה, אתם מתבקשים לקחת אותה בערבון מוגבל, ולשתף את חוויותייכם 
נ.ב,
אני יודע שאני לא נמצא כאן, אבל בא לי בכל זאת לשתף 
