זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מטרפת עליהן, ... אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן,

ב.גם להוולד זה טירחא על ההורים..

חוץ מהמצוה הגדולה שבכיבוד הורים ושכרה, זהוי דרכו של עולם.

והחשיבה זה לא "אם" אלא "איך".

שתקועים באם באמת הכל תקוע - ולא רק בזקנה

מניסיון, כשאחד ההורים נפטר בגיל שנחשב לצעיר - זה לא עושה הרבה טוב על הלב לילדים (או לבן הזוג) שלו. אז כן, אני רוצה לחיות עד 120, ושילדיי יבכו בני 90 על כך שהם יתומים... 

אני לא רואה את עצמי נתמך על ידי אחרים. להגיד מה הקב"ה מתכנן לי? לא יודע.

מהיכרות אישית עם כמה קשישים נפלאים שנאלצים לקבל עזרה (וזה הקושי הקטן,בעיניי)

יש קושי מאוד גדול בהתמודדות עם הזקנה. פחות ביקורים, פחות תשומת לב,יותר שקופים. פחות שומעים, כל התנהלות וכל צעד נשקלים היטב.

נכון שיש את אלו שזוכים להתהלך כאילו כלום,אבל הם נדירים. תוחלת החיים אכן עולה, אך האיכות לא  ,למרות התרופות שעוזרות להאריך את החיים,הרבה סובלים מתופעות לוואי של התרופות,ולוקחים עוד תרופות לתופעות לוואי וכו'.(לפי הידוע לי)

(מחדדת את השאלה למטה)

אני רואה שאני לא לבד..חידוד השאלה בפנים - צעירים מעל עשרים

אבל אני לא רואה את המציאות של הזיקנה כמוך, ובטח שהיא לא מוכרחת להיות כמו שאת מתארת. 

אחת ההשלכות של ההבדל בין הגישות היא בדיוק החידוד של השאלה - אני כן רוצה אריכות ימים כי אני לא רואה בזה הכרח של קושי. לכן אני מתפלל לחיים ארוכים בריאים וטובים.

שוחחתי עם זקנה נחמדה וקלטתי עד כמה זה לא פשוט.

מוטב למות בגיל 70 עם סטייק בפה,

מאשר בגיל 90 עם דייסה על הפרצוף......

השאלה הכי גדולה- איך אפשר להתפלל על זה, שנזכה לאריכות ימים ושנים, אם לא בהכרח רוצים את זה?

שוב,כל זה,מהיכרות קרובה של אנשים נפלאים, שעונג לעזור להם,אך הקושי ניכר.

מסתבר שכך השם ברא את העולם, שזהו דרך העולם שמזדקנים, ויש בזקנה התמודדות. אני סה"כ מנסה להבין למה זה כך,למה ה' רוצה שנזדקן.איך אנחנו יכולים להגיע לרצון כזה.

העולם הרי שייך לצעירים...

הזדקנות מפחידה אותי. ממש.

מעדיפה למות כשכוחי במותניי.

חוקרים של נשיונל ג'אוגרפיק חקרו את מה שנקרא "איזורים כחולים", מקומות בהם אנשים חיים מעל גיל 100 והם רובם ככולם עצמאים וחלקם אפילו עובדים פיזית, ונפטרו בשלוה במיטתם.

https://www.ted.com/talks/dan_buettner_how_to_live_to_be_100 (כתוביות בעברית זמינות שם).

המצחיק הוא שכל המסקנות שהם הגיעו אליהן במחקר הזה כולן נפסקו להלכה ברמב"ם ב"הלכות דעות", ומקורן בחז"ל.

ככה שכן, יש עניין לחיות חיים ארוכים, ואם עושים את זה לפי התורה, עד הסוף, מקבלים גם חיים ארוכים וגם חיים טובים.

הדבר בולט מאוד בקהילות שנהגו בקלה כבחמורה על-פי התורה כמו התימנים.

ועד היום זקני ת"ח כמו בביהכנ"ס של הרב קנייבסקי רואים את זה בעיניים, זקנים שבני 60 נראים לידם ילדים קטנים, עצמאים לגמרי.

לאור התגובות כאן, אשמח אם הבאים יקראו את מה שכתבתי:

@פסידונית

@חופשיה לנפשי

@צריך עיון

תודה רבה

גם אם הם אינם עיקר אמונה ביהדות. 

המוות שלך אינו משפיע רק עליך, הוא משפיע גם על כל הסובבים אותך. ולפחות לרצות לגרום להם כמה שפחות צער - נשמע לי כמו דבר חשוב למדי בפני עצמו (גם אם אין סעיף בשולחן ערוך שאליו אני יכול להפנות כדי לבסס את ה'ערך' הזה). 

אם סבא שלי היה נפטר בגיל צעיר יחסית אבל בדעה צלולה ובשמחה, מאשר לצפות בו דועך עד הסוף העגום. 

לא דיברתי על פערים של שנתיים-שלוש, שבאמת לפעמים נמשכים יותר מדי. דיברתי על הטיעון שכאילו מה אכפת לי שאמות בגיל 60, אם 'הספקתי למלא את ייעודי בעולם' (זאת מלבד הפקפוק בעצם הטענה: את באמת מאמינה ששלב הדעיכה של סבא שלך עד לסופו העגום סייע לו במשהו 'למלא את ייעודו'?). כן, אכפת לי. מוות מהיר לא מחייב מוות מוקדם. 

ואני עדיין לא מסכימה איתך.

אבל אין לי כוח להסביר עכשיו

אז נישאר ככה

מחקרים אחרונים הוכיחו- החמצן שאנו נושמים הוא הגורם לזקנה, מדענים, שסקרו מדגם מיצג של עשרות אלפי אנשים, גילו שאנשים שנמנעו מנשימת חמצן בצעירותם לעולם לא הזדקנו.

בלתי אפשריים שניכם.

איזה נחמדה אני, אה?

השאלה היא מי יזרים את המים לאמה.

איך הרסתי לכם

רציתי לשים אותו ^ בכותרת אבל פחדתי מהתגובה שלכם 

יש לי דחף עז לקלקל. נמשוך את זה עד שאני כבר לא אהיה מסוגלת.

הנה מישהו אמיץ.

|רודף|

הנה נשלמה הסדרה הקטנטנה בעולם.

|מת|

האמת?

הייתי בטוחה שתתחיל סדרה חדשה.

זה היה צפוי מראש

מלהיות תלויה בסביבה...

מתפללת שלא להיות סיעודית אפעם.

הבעיה שאני נזכרת להתפלל רק בר"ה וביו"כ כשאומרים אל תשליכני לעת זקנה....

ככל שאהיה פה יותר, כך אתקן יותר,

כך אמצה יותר

פשוט לא בא לי למות ביום הולדת שלי

יש מקרים ויש מקרים. יש זקנים סיעודיים ומסכנים ותלותיים, ויש כאלה שבגיל 90 עוד עם הרבה כוחות.

כשעבדתי בבית חולים הייתה שם אישה בת 90 שהייתה מתנדבת! לא מאושפזת. כזאת מתוקה.

הייתי רוצה להזדקן כשיש לי כוחות ובריאות ולא להיות תלויה באף אחד, ורק לתת מעצמי למי שזקוק.

אבל לדעתי גם במצבים יותר קשים יש ערך לכל יום! מסופר על הגאון מוילנא שבסוף ימיו החזיק בציצית שלו ואמר שבעולם הזה אפשר לעשות מצוות (אפילו רק ע"י ציצית) ובעולם הבא אי אפשר כבר! ולדעתי זה רק מראה כמה שהוא היה גאון וצדיק.

כל יום בעולם הזה אפשר להוסיף טוב, לתקן את עצמינו, להתפלל, להגיד מילה טובה, לראות את השמש זורחת... גם אם הגוף לא תמיד במיטבו.

הרבה גם בראש. בעלי סיפר לי שסבא שלו בערך בגיל שבעים אמר שהוא מרגיש צעיר, היה הולך לחנות של חמי לעזור לו, עולה על סולמות וכו'. וגם כשהזדקן והיה זקוק למטפל צמוד היה דורש שהוא יניח לו תפילין, שלא לפספס מצוות כל עוד הוא יכול...

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.