כשהלכתי ברחוב לבד וממש התרגשתי מחתול...

והערב, נדמה לי שלראשונה, שמעתי את עצמי אומרת לילדים "אני חוששת שזה ייגמר בבכי".

ואני מוצאת את עצמי אומרת את זה בכל יום.

מה הסוד שלך שרק עכשיו אמרת המשפט הזה?

כי זה הרי לא באמת בשבילי....

זה בשביל התינוקי שנמצא שם בפנים....

הוא בטוח אוהב שוקולד, לא????????????

אחרי הלידה התשיעית (בלי עין הרע! ברוך ה', כן יירבו...)

ואמרתי לבעלי : "מה עשינו??? יש לנו תשעה ילדים!!! מתי זה קרה???"...

גם אני לא מבינה איך הגעתי לאן שהגעתי.

אתמול נוכחתי שרישמית אפשר לקרוא לי 'גיברת'

כבר לא צעירונת, שרואים שאני לא בת 18, בגדים ומראה יותר אממ.. שקט ומכובד, וכל מיני תאורים 'נחיתיים' כאלו.

גדול! קרעת אותי!

של הסופר

באותו מקרה הייתי אצל חמותי,

והיא אומרת לי: "הי, הוא לא שם..."

לראות שהילד נושם

שהקטנה שלי אמרה לי : אמא אני אוהבת אותך!!

ולא האמנתי שזה אמיתי...

הרגע הזה ששמו אותה עלי בבית חולים... ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק,

אז בחרתי בשניהם, והקטנטונת בחרה להוכיח שהיא אמיתית ולהוציא עלי מקוניום...

הבאתי את היד לחברה שהיתה איתי

הזדהיתי פה עם הרבה דברים מצחיקים

ומשהו טרי לי מאתמול- המתוקי חולה ונאלצתי להפסיד פרזנטציה שעמלתי עליה רבות כדי להשאר איתו, ואז הבנתי שבתור אמא א"א לתכנן כלום ופשוט צריך להשלים עם האילוצים..

וואי אתן שופכות,

מזדהה..

גם אני כזה מרגישה: רגע, בטוח לא שכחתי משהו באוטובוס? 

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי שקיימת השעה 6 בבוקר בשבת קודש…

לפני שנהייתי אמא החלטתי לצאת בערב, ויצאתי. בלי לדאוג לבייבי סיטר, בלי לחשוב איך לארגן את הילדים בזמן, בלי להכין את הבית, הבקבוקים, והמוצץ ספייר.. פשוט יצאתי….

לפני שנהייתי אמא קראתי ספרים. הרבה ספרים. בשקט, ברוגע, בערב, בלי להירדם אחרי 2 עמודים…

לפני שנהייתי אמא, היתה תחתית לסל הכביסה (באמת, היא היתה שם!).

לפני שנהייתי אמא, יכולתי כשחליתי, להתכרבל מתחת לפוך, לשתות תה בשקט, לישון שינה מבריאה באמצע היום, ולא לבשל, לנקות ולטפל בעוד 3 קטנטנים שחולים יחד איתי…

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי לבשל. לא ידעתי לאפות. לא ידעתי מה זה מידה מעל 38….

לפני שנהייתי אמא, הוצאתי את המייבש כביסה מהבית כי חוץ מלתפוס מקום, לא הבנתי מה השימוש שלו…

לפני שנהייתי אמא, לא עברה כל יום מחדש סופת הוריקן בתוך הבית. סופה  אשר מרוקנת את כל תכולת המגירות, ארונות, ושידות  על השטיח בסלון…

לפני שנהייתי אמא, החשבון בסופר פארם אף פעם לא עלה על 100 שקל…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא חזרתי מ"שופינג" בקניון עמוסת שקיות, ששום דבר בהן לא בשבילי..

לפני שנהייתי אמא, חוץ מראש השנה ופסח, לא חגגתי שום חג…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי איפה נמצא בסופר אגף החטיפים.

לפני שנהייתי אמא,  חשבתי ש"לחץ בוקר" מדובר רק בפקקים…

אבל-

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה אושר זה לספר סיפור לפני השינה ולשיר לילה טוב לאוזניים קטנות ומשתוקקות…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה מרגש לעבור הכל שוב בפעם הראשונה- גלגול, זחילה, הליכה…

לפני שנהייתי אמא, לא חייכתי וצחקתי כל כך הרבה במשך היום…

לפני שנהייתי אמא, לא הכרתי כל כך הרבה שכנים, אמהות וילדים בשכונה….

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כשביד אחת מוחזק תינוק, כמה מאות דברים אפשר לעשות ביד השנייה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שהקול הכי יפה בעולם הוא- של הילדים שלך צוחקים…והריח הכי טוב בעולם הוא זה שמסניפים מהצוואר של התינוק שרק קם מהשינה….

לפני שנהייתי אמא, לא הערכתי את אמא שלי כמו שאני מעריכה אותה היום…

לפני שנהייתי אמא, לא חשבתי שאפשר להיות כל כך מאושרת ממשפט אחד קטן של הילד שלך: "אני אוהב אותך, אמא".

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי עד כמה אפשר לאהוב עוד יצור עלי אדמות בצורה כל כך עוצמתית, וטהורה ומרגשת ומפחידה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שיש בתוכי כל כך הרבה כוח, לעמוד במצבים בלתי אפשריים. כמו לידה. ו"חופשת" לידה….

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי עד כמה אפשר לדאוג כל כך רק מעליה של 3 מעלות במדחום… וכמה הכל מסביב מתגמד עד שהן יורדות סוף סוף…פתאום הבנתי ש"העיקר הבריאות" זו לא סתם קלישאה.

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שקיימת בכלל התלבטות אם  לזרוק דף עם כמה קשקושים צבעוניים עליו…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי לאיזה טונים הקול שלי יכול להגיע, כמה חסרת סבלנות אני יכולה להיות לפעמים, ובכלל בכלל בכלל לא הכרתי את המושג "רגשות אשמה"…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא היה לי צורך כל כך חזק להתרחק מהבית. וגם אף פעם לא הרגשתי צורך כל כך חזק לחזור אליו אחרי דקה וחצי שהתרחקתי ממנו…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי איזה תחושת סיפוק מרגישים כשעוד 3 ביסים נכנסים לפה קטנטן וסרבן…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא מצאתי את עצמי מנדנדת את עגלת הסופר בתור לקופה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה דברים אפשר להסביר בתירוץ אחד בלבד- "זה ההורמונים אחרי לידה…" וגם למשוך את זה כמה שנים טובות…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה דברים אפשר לעשות באחה"צ אחד- בישולים, חוגים, הסעות, חברים, החתלות, אמבטיות, שיעורים, בקבוקים, ונשימה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שכזה מרתק לעקוב אחרי חבורת נמלים בגינה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי ששום דבר לא ישתווה להרגשה שהילד שלך מחבק אותך. ומניח עליך ראש…ואת רוצה לחכות עם הרגע הזה עוד קצת, ועוד קצת, לפני שיגדל…

לפני שנהייתי אמא, לא הרגשתי כ"כ צורך להתפלל מליון פעם ביום,  להודות ולומר 20 פעמים "טפו, טפו, טפו" על הקסם הזה שיש בעולם.

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי מה זה להיות אמא.

ועכשיו כשאני יודעת- לא אחליף את זה לעולם!

את הבן שלי מחדר תינוקות בבי"ח, ויודעת שאם לא אני- אז אף אחת... ואז מגיעה ועוטפת אותו בחיבוק גדול ודמעות של אהבה

ומקבלת גם ממנו פעם אחר פעם שתיה כדי לגימה וחצי

אומרת בדיוק את אותם משפטים שגדלתי עליהם ונשבעתי שלא אומר אותם לעולם לילדים שלי....

הילדים שלי לא רואים את זה - אני כן.

אצלי זה שירים מ"בגן של דודו" שמזדמזמים בראש בזכות הילדים (והאחים הקטנים)...

התינוק הקטן שלי היה  בסכנת חיים כמה ימים לאחר שנולד 

ורק בסיטואציה הזו שבאו להסכיר לנו את המצב הנוראי הזה הבנתי שהוא שלי, ושאני אחראית עליו

ואני הכתובת של כל הרופאים והאחיות

ושאם יקרה משהו.... אני בעלת הבית 

ואז התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם... והבנתי, אז הבנתי מה זה להיות אמא

ברוך השם הוא יצא מזה ללא פגע

כשנורא רציתי בייגל עם גבינת שמנת, ובכיתי כשהמוכר אמר שאין גבינת שמנת בלי תוספות *מובכתתת*

וכשאחיין שלי נפל ונפצע בשפה שלו והתחיל לרדת קצת דם והתחלתי לבכות... אותו היה יותר קל להרגיע 

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..