כשהלכתי ברחוב לבד וממש התרגשתי מחתול...

והערב, נדמה לי שלראשונה, שמעתי את עצמי אומרת לילדים "אני חוששת שזה ייגמר בבכי".

ואני מוצאת את עצמי אומרת את זה בכל יום.

מה הסוד שלך שרק עכשיו אמרת המשפט הזה?

כי זה הרי לא באמת בשבילי....

זה בשביל התינוקי שנמצא שם בפנים....

הוא בטוח אוהב שוקולד, לא????????????

אחרי הלידה התשיעית (בלי עין הרע! ברוך ה', כן יירבו...)

ואמרתי לבעלי : "מה עשינו??? יש לנו תשעה ילדים!!! מתי זה קרה???"...

גם אני לא מבינה איך הגעתי לאן שהגעתי.

אתמול נוכחתי שרישמית אפשר לקרוא לי 'גיברת'

כבר לא צעירונת, שרואים שאני לא בת 18, בגדים ומראה יותר אממ.. שקט ומכובד, וכל מיני תאורים 'נחיתיים' כאלו.

גדול! קרעת אותי!

של הסופר

באותו מקרה הייתי אצל חמותי,

והיא אומרת לי: "הי, הוא לא שם..."

לראות שהילד נושם

שהקטנה שלי אמרה לי : אמא אני אוהבת אותך!!

ולא האמנתי שזה אמיתי...

הרגע הזה ששמו אותה עלי בבית חולים... ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק,

אז בחרתי בשניהם, והקטנטונת בחרה להוכיח שהיא אמיתית ולהוציא עלי מקוניום...

הבאתי את היד לחברה שהיתה איתי

הזדהיתי פה עם הרבה דברים מצחיקים

ומשהו טרי לי מאתמול- המתוקי חולה ונאלצתי להפסיד פרזנטציה שעמלתי עליה רבות כדי להשאר איתו, ואז הבנתי שבתור אמא א"א לתכנן כלום ופשוט צריך להשלים עם האילוצים..

וואי אתן שופכות,

מזדהה..

גם אני כזה מרגישה: רגע, בטוח לא שכחתי משהו באוטובוס? 

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי שקיימת השעה 6 בבוקר בשבת קודש…

לפני שנהייתי אמא החלטתי לצאת בערב, ויצאתי. בלי לדאוג לבייבי סיטר, בלי לחשוב איך לארגן את הילדים בזמן, בלי להכין את הבית, הבקבוקים, והמוצץ ספייר.. פשוט יצאתי….

לפני שנהייתי אמא קראתי ספרים. הרבה ספרים. בשקט, ברוגע, בערב, בלי להירדם אחרי 2 עמודים…

לפני שנהייתי אמא, היתה תחתית לסל הכביסה (באמת, היא היתה שם!).

לפני שנהייתי אמא, יכולתי כשחליתי, להתכרבל מתחת לפוך, לשתות תה בשקט, לישון שינה מבריאה באמצע היום, ולא לבשל, לנקות ולטפל בעוד 3 קטנטנים שחולים יחד איתי…

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי לבשל. לא ידעתי לאפות. לא ידעתי מה זה מידה מעל 38….

לפני שנהייתי אמא, הוצאתי את המייבש כביסה מהבית כי חוץ מלתפוס מקום, לא הבנתי מה השימוש שלו…

לפני שנהייתי אמא, לא עברה כל יום מחדש סופת הוריקן בתוך הבית. סופה  אשר מרוקנת את כל תכולת המגירות, ארונות, ושידות  על השטיח בסלון…

לפני שנהייתי אמא, החשבון בסופר פארם אף פעם לא עלה על 100 שקל…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא חזרתי מ"שופינג" בקניון עמוסת שקיות, ששום דבר בהן לא בשבילי..

לפני שנהייתי אמא, חוץ מראש השנה ופסח, לא חגגתי שום חג…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי איפה נמצא בסופר אגף החטיפים.

לפני שנהייתי אמא,  חשבתי ש"לחץ בוקר" מדובר רק בפקקים…

אבל-

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה אושר זה לספר סיפור לפני השינה ולשיר לילה טוב לאוזניים קטנות ומשתוקקות…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה מרגש לעבור הכל שוב בפעם הראשונה- גלגול, זחילה, הליכה…

לפני שנהייתי אמא, לא חייכתי וצחקתי כל כך הרבה במשך היום…

לפני שנהייתי אמא, לא הכרתי כל כך הרבה שכנים, אמהות וילדים בשכונה….

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כשביד אחת מוחזק תינוק, כמה מאות דברים אפשר לעשות ביד השנייה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שהקול הכי יפה בעולם הוא- של הילדים שלך צוחקים…והריח הכי טוב בעולם הוא זה שמסניפים מהצוואר של התינוק שרק קם מהשינה….

לפני שנהייתי אמא, לא הערכתי את אמא שלי כמו שאני מעריכה אותה היום…

לפני שנהייתי אמא, לא חשבתי שאפשר להיות כל כך מאושרת ממשפט אחד קטן של הילד שלך: "אני אוהב אותך, אמא".

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי עד כמה אפשר לאהוב עוד יצור עלי אדמות בצורה כל כך עוצמתית, וטהורה ומרגשת ומפחידה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שיש בתוכי כל כך הרבה כוח, לעמוד במצבים בלתי אפשריים. כמו לידה. ו"חופשת" לידה….

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי עד כמה אפשר לדאוג כל כך רק מעליה של 3 מעלות במדחום… וכמה הכל מסביב מתגמד עד שהן יורדות סוף סוף…פתאום הבנתי ש"העיקר הבריאות" זו לא סתם קלישאה.

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שקיימת בכלל התלבטות אם  לזרוק דף עם כמה קשקושים צבעוניים עליו…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי לאיזה טונים הקול שלי יכול להגיע, כמה חסרת סבלנות אני יכולה להיות לפעמים, ובכלל בכלל בכלל לא הכרתי את המושג "רגשות אשמה"…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא היה לי צורך כל כך חזק להתרחק מהבית. וגם אף פעם לא הרגשתי צורך כל כך חזק לחזור אליו אחרי דקה וחצי שהתרחקתי ממנו…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי איזה תחושת סיפוק מרגישים כשעוד 3 ביסים נכנסים לפה קטנטן וסרבן…

לפני שנהייתי אמא, אף פעם לא מצאתי את עצמי מנדנדת את עגלת הסופר בתור לקופה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה דברים אפשר להסביר בתירוץ אחד בלבד- "זה ההורמונים אחרי לידה…" וגם למשוך את זה כמה שנים טובות…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי כמה דברים אפשר לעשות באחה"צ אחד- בישולים, חוגים, הסעות, חברים, החתלות, אמבטיות, שיעורים, בקבוקים, ונשימה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי שכזה מרתק לעקוב אחרי חבורת נמלים בגינה…

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי ששום דבר לא ישתווה להרגשה שהילד שלך מחבק אותך. ומניח עליך ראש…ואת רוצה לחכות עם הרגע הזה עוד קצת, ועוד קצת, לפני שיגדל…

לפני שנהייתי אמא, לא הרגשתי כ"כ צורך להתפלל מליון פעם ביום,  להודות ולומר 20 פעמים "טפו, טפו, טפו" על הקסם הזה שיש בעולם.

לפני שנהייתי אמא, לא ידעתי מה זה להיות אמא.

ועכשיו כשאני יודעת- לא אחליף את זה לעולם!

את הבן שלי מחדר תינוקות בבי"ח, ויודעת שאם לא אני- אז אף אחת... ואז מגיעה ועוטפת אותו בחיבוק גדול ודמעות של אהבה

ומקבלת גם ממנו פעם אחר פעם שתיה כדי לגימה וחצי

אומרת בדיוק את אותם משפטים שגדלתי עליהם ונשבעתי שלא אומר אותם לעולם לילדים שלי....

הילדים שלי לא רואים את זה - אני כן.

אצלי זה שירים מ"בגן של דודו" שמזדמזמים בראש בזכות הילדים (והאחים הקטנים)...

התינוק הקטן שלי היה  בסכנת חיים כמה ימים לאחר שנולד 

ורק בסיטואציה הזו שבאו להסכיר לנו את המצב הנוראי הזה הבנתי שהוא שלי, ושאני אחראית עליו

ואני הכתובת של כל הרופאים והאחיות

ושאם יקרה משהו.... אני בעלת הבית 

ואז התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם... והבנתי, אז הבנתי מה זה להיות אמא

ברוך השם הוא יצא מזה ללא פגע

כשנורא רציתי בייגל עם גבינת שמנת, ובכיתי כשהמוכר אמר שאין גבינת שמנת בלי תוספות *מובכתתת*

וכשאחיין שלי נפל ונפצע בשפה שלו והתחיל לרדת קצת דם והתחלתי לבכות... אותו היה יותר קל להרגיע 

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.