קטלו אותי כאן ובפייסבוק כל כך הרבה פעמים שהתגובות לפמיניזם מלחיצות אותי. מילא אם זה היה סתם אנשים, אבל אנשים שהערכתי.

אוי, אוף, אני ממש מצטערת לשמוע. אני שותקת הרבה בדיוק בגלל זה

האנשים שאתה מעריך זה הכי כואב. 

לי אין ברירה. שנתיים וחצי של טיפול אצל פמיניסטית דגולה, והמון כאב עשו אותי לוחמנית.

עייפתי.

אבל, נסי פחות להילחם, הפמיניסטיות הגדולות באמת לא נלחמו, תהליכים קוראים וימשיכו לקרוא
אם גיליגן הייתה מתנהגת כמו דבורקין הפמיניזם התרבותי היה קורס

הפמיניזם הלוחמני יעיל נגד הטרדות מיניות ופורנוגרפיה פחות יכול בעד דברים חיוביים
בכל מקרה, דעות של אנשים לא אמורים להפריע לך להגיע את הדעות שלך, גם אם הם צודקים, הם לא את

אבל אני מפחדת שאם אפסיק להילחם אנשים יגברו עליי. אני לא יכולה לתת לאנשים לפגוע בי או באחרים

עובדה, אנשים נםגעים מאנשים כל הזמן.

להעלב זה לאשים את עצמך על טעויות של אחרים.

אני לא בא לעשות האשמת הקורבן, אבל אני ממליץ *לך* לנסות לא להיפגע (וכן, זה בחירה שלך).

ולמה שאנשים יפגעו בך? כי הם לא מסכימים איתך?

וגם מי שפוגע בך סימן שהוא לא שווה את זה, ברוב המקרים.

אני נלחמת בשביל בנות אחרות

אם כן, אז למה את מנסה להפסיק להילחם? ואם לא, אז למה את נלחמת?

לא הבנתי אותך