*קטע יומן*
הלכתי ברחוב דוד המלך
"מלך ישראל בתקופת התנ"ך, לחם במלחמות ישראל". בלה בלה בלה. מי לא מכיר את דוד המלך, כולם מכירים את דוד המלך! אז למה מציינים את זה בשלט רחוב.
כואבות לי הרגליים מאד. אני לא מרגישה טוב. הראש שלי כואב אבל אני לא יכולה לשתות, הגרון חסום. מת.
ללכת, ללכת, אני לא בורחת חס וחלילה. רק החסקים יודעים לברוח. ואני, כמו בסרט מילוט, חושבת איך להיכנס דרך הדלת הנעולה והאם אוכל להטעין שם הטלפון. הסוללה גמורה. מתה.
כואבות לי הרגליים. הרמזור ירוק, הולכים. אני הולכת לאט ומדוד - ימין, שמאל, ימין, שמאל, לנוח. ימין, שמאל, לנוח. ואין לי מטרה ללכת אליה, ואין אף מטרה שקוראת לי.
הרחוב מלא באנשים שהולכים, והם חשובים מאד. מאד ממהרים מאד. בקרבת מקום ישנו בית חולים, ולכן כל ההולכים ברחוב פגומים - בלי עין. בלי רגל. בלי שפיות. ומה פגום בי?
ואין לי מטרה ללכת אליה. גשם! גשם מתחיל לרדת. והנה, שב הכוח לרגליים, לשאת אותי אל המטרה המבצבצת - הנה קניון. נלך אל הקניון, שם לא חוטפים קלסטרופוביה, הרחוב הזה לוחץ עלי.
ובקניון חנות. בחנות ספרים. קניתי לי דיסק אחד בשטר אחד של חמישים, מטבע של עשר ומטבע של חמש. מטבע קטן של שקל אחד חוזר לארנק, הידד. זכיתי בשקל.
הקניון מתחיל ללחוץ על הנשימה שלי, אני יוצאת החוצה. יושבת בחוץ ונושמת. האוויר התקרר מהטפטוף שהיה. אני מוציאה את הדיסק שזה עתה קניתי, אף שיר בו לא נכתב על ידי היוצר. מי מוציא דיסק שלא הוא כתב? הי, יש כאן שיר שקראתי פעם. ירח. נתן אלתרמן.
גם למראה נושן יש רגע של הולדת.
ומהו רגע הולדתי?
(אישה מתכסה במטריה. הלו, זה רק טפטוף. ואני בת הכפר נחשפת לרוח ולעננים)

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם