סניף הושעיה.
הגעתי שעה לפני קבלת שבת סניפית, התארגנות זריזה, אוסף את השליח שאיתי מהכניסה והולכים לביה"כ.
פעם ראשונה שאני עולה על חולצתנועה מאז שנה שעברה.
מעגל של כל הסניף (שגדל ככל שמגיעים אנשים), ואנחנו מציגים את עצמנו.
קבלת שבת (הפעם אמיתית, כלומר קרליבך) וסעודת ערב שבת עם חב"ב.
איזה סניף ענק.
ישבנו עם מדגם מיצג ונחמד, פתאום קלטתי שאני זקן -- כל המדריכים קטנים ממני בשנתיים-שלוש.
פעולת חב"ב, משחק ופאנץ' בסיבוב השלישי שנורא קיווינו שיעבוד.
לא עבד, אבל הוצאנו ממה שקרה בכל מקרה את המסר שרצינו.
הצגתי את העמדה שלי, קווניק קיצוני, אבל למה כולם שותקים? אף אחד לא תוקף אותי.
לא טוב.
השליח שאיתי נחלץ לעזור וקרא לחילונים "אויבים".
הם נדלקו, והיה דיון מרתק של רבע שעה בערך בסופו הייתי שניות לפני סקילה.
הסברתי, אני לא באמת קווניק. אבל צריך למצוא את האמת בכל אחד, ודווקא במי שקרוב יחסית אבל שונה בדעה הכי קשה למצוא אותה.
הסניף ארגן את עצמו למשחק "הרוח נושבת". העיקר שכולם נהנו.
בסוף הערב הפילו עלי חצי קריאה, קמתי מוקדם להכין.
בתחילת התפילה הקריאה שלי בוטלה.
בין שחרית למוסף, דבר תורה של 5-7 או 7-10 דק' (תלוי מי מגדיר את התחום) מפי כמוהר"ר רקונטו שליט"א.
עבר בשלום.
קידוש סניפי, סעודה עם הצוות.
צוות ענק, אבל מתוקים אחד אחד.
התווכחנו, דיברנו, צחקנו.
פעולה סניפית אחרי מפקד מלא במורלים ובלאגן.
אני מציג, השליח שאיתי מקריין.
ערבית מוקדמת, הבדלה.
תהלוכת לפידים (הרבה יותר מרשימה כשיש מאות חניכים ולא מאה כמו בסניף שלי).
מפקד העלאת שבטים אחרי ת"סים מטורפים (כולל תיעוד מהאוויר) ופלאשמוב.
הגודל מרשים כל פעם מחדש.
"ואתם שבט הרא"ה -- ערבות יקרא לכם!"
כולם בשוק.
מקריאים פסקה שכוללת איזה 60 פעם את המילה "אורות", ומגלים את השם האמיתי.
היה כיף.
מסקנה מעשית:
היה הרבה יותר כיף משנה שעברה.
איזה כיף זה סניף זורם.
)
)