הוא רוצה חשבון משותף?

אז מה זה אומר שלי- שלי ושלו- שלו?

בשביל חשבון משותף הולכים לבנק. לא ידוע לי שצריך לערב עו"ד.

לדעתי חשבון משותף הוא הכרחי עבור זוג נשוי. מלבד העובדה שזה חלק מהיותכם שותפים לחיים, זה חשוב לכלכלת הבית- הוצאות והכנסות מרוכזות, וסדר כלכלי.

דבר נוסף- אתם בשנה הראשונה לנישואים, זה לא פשוט. אתם לומדים להכיר אחד את השני הרבה יותר לעומק. טבעי שיהיו חילוקי דעות גם על כסף, לכל אחד יש גישה אחרת. אל תבהלי. תתיעצו עם מישהו קרוב ובעל ניסיון מה עדיף עם התנאים שלכם.

לא לחשוב על מה שהוא רוצה

אלא למה הוא רוצה

שיורדים לשורש הענין הכל יכול להפתר יותר בקלות

בסופו של דבר מבחינה כלכלית זה חוסך כסף חשבון אחד. חשבון נוסף כדאי במקרה שאחד מבני הזוג הוא עצמאי- חשבון נפרד לעסק יוצר יותר סדר.

מתוך החשבון המשותף כדאי לשבת ולהחליט כמה כסף ליעד לכל דבר שצריך. (כולל חסכונות והוצאות משתנות כמו "בזבוזים") וגם כדאי להזכיר שעפ"י היהדות הבעל חייב בפרנסת אישתו ומה ששלה זה בעצם גם שלו. אז נראה לא נכון להגיד מה שהרווחתי הוא רק שלי ואני מחליט איך להוציא אותו. 

עכשיו אתם זוג- יחידה אחת המורכבת מ2 אנשים שונים עם צרכים שונים. כדאי לדבר בנחת על הצרכים ההכרחיים או לא, של כל אחד ולנסות לגבש ביחד תוכנית הוצאות והכנסות וגם לזכור שתוכנית כזאת משתנה כל הזמן עם הצרכים המשתנים של המשפחה.

שמעתי שיש איזשהו הסכם ממון שחותמים עליו בתחילת הנישואין אצל עורך דין, בנוסף לכתובה, שאמור להגן על הממון של כל אחד מכם אם חס ושלום תפרדו. (ולא לחשוב שאם חותמים על זה כבר חושבים על פרידה בעתיד, זה כמו כתובה- כדי להגן על שניכם.)

הגישה הכלכלית שלנו שונה לחלוטין ואני הרגשתי שהגיעו מים עד נפש אז הפרדתי חשבונות.

זה עשה כ"כ הרבה טוב לשלום בית ולמצב הכלכלי שאני מצטערת שלא עשיתי את זה ביום שהתחתנו.

אני מכירה עוד זוג שעשו את זה בדיוק מאותה סיבה ויש להם זוגיות נפלאה.

אם זה נובע מבעיה בשלום בית, אולי זה לא מה שיפתור את הבעיות ביניכם. אם זה נובע כי אתם לא מצליחים לנהל חשבון משותף כי כל אחד מאמין בגישה שונה (אחד יותר חסכן והשני פזרן, אחד יותר עוקב אחר ההוצאות והשני יותר משחרר, אחד יותר משקיע בביגוד והנעלה והשני ביציאות למסעדה וכו' וכו'...) אני לא רואה בזה שום בעיה.

ולגבי מה שאמרו פה שזה אסור הלכתית, אני לא יודעת, לא שמעתי על כזה דבר. תבדקי את זה עם רב.

בעלי בהתחלה היה ממונה על ה-כ-ל בחשבון אחד והיו דברים שלדעתי לא התנהלו שם נכון. ולא עזר כל ההסברים והבקשות והשיחות (והיעוץ, כן גם את זה ניסינו) המצב פשוט נשאר כמו שהוא.

אז החלטתי שנפריד חשבונות וההכנסה שלי תהיה מנותבת למה שאני חושבת שמנוהל בצורה לא נכונה. 

ההכנסה של בעלי מנותבת למה שהוא תמיד היה מנהל בצורה חכמה (ועדיין מנהל בצורה חכמה...)

אפרופו חיתון ילדים, זו היתה אחת הסיבות שהפרדתי את החשבונות. כדי שהחסכון לחתונה של הילדים לא יפגע ע"י התנהלות לא נכונה.

דווקא הפרדת החשבונות תסייע בע"ה לחתן את הילדים.

זה תשלומים קבועים ומשתנים

אני את המשתנים והוא את הקבועים

לדוגמא -  אני אחראית על כל הוצאות מזון/נסיעות/ביגוד/הנעלה/בייביסיטר והוא על שכ"ד/מיסים/מעון (דרך אגב הוא אחראי על הוצאה הרבה יותר גבוהה משלי)

וזה כן מתנהל בנפרד ממש כי סיכמנו שלא מעבירים מחשבון לחשבון. כשמעבירים, זה גורם לכל אחד מאיתנו להתרשל ולבזבז יותר ממה שאפשר.

וכן, בחודש לחוץ, כל אחד צריך לדאוג למה שמוטל עליו ולא לבנות על השני.

זה הדבר היחיד שהצליח לייצב סוף סוף את המצב, לגרום למצב שחסכונות נשמרים ולא מתאדים, לחיות בנחת ולא בלחץ.

מאז שהפרדנו בעלי מתנהל בחכמה ולא צריך בכלל לעקוב. מעולם לא היתה בעיה בהתנהלות שלו עם כל מה שמוטל עליו כרגע לכן אני לא רואה עניין לקחת אחריות על זה (אדרבה, הוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני).

שאלתי פעם יועצת עסקית אם זו התנהלות נכונה. היא אמרה שעבור משפחה קטנה זה בסדר גמור וכשהמשפחה תגדל וההכנסות יגדלו אנחנו בוודאות לא נתנהל ככה.

אז כרגע זה עובד, מצויין. אולי בהמשך זה ישתנה.

מה שכן, אני לא בעד שאשה תחיה בתחושה שהגבר חייב להיות המוביל והמחליט בנושא רק כי ככה מקובל. לא תמיד מה שמקובל זה מה שטוב.

זה נהוג יותר בזוגיות שניה...

בלי לדון כרגע בנושא של חשבונות נפרדים כי זה כבר ללכת לקצה.

יש הרבה זוגות עם חשבון משותף והאשה מנהלת את החשבון. פשוט כי היא עושה את זה בצורה יותר יעילה.

אין מצווה לסבול אתה יודע... אם הבעל לא יודע לעשות משהו בצורה איכותית אין עניין "לדחוף" אותו לשם בכוח.

בדיוק כמו שיש בתים בהם הגבר מבשל את הרוב. כי הוא פשוט יותר טוב בזה מהאשה.

אתה אולי יכול לומר שזה חריג שהאשה מובילה בתחום הזה אבל להגיד שזה "עדיף"? או שככה התורה קבעה? מוזר...

ולא צריך בעל מהמר כפייתי או שתיין כדי להגיע למצב בו האשה מנהלת את החשבון. מספיק בעל שלא יודע לייצב את העו"ש בצורה יעילה (ויש לי שלל דוגמאות איך זה יכול לקרות) כדי להפוך חיים של משפחה לסיוט מתמשך. אם יש אופציה שהאשה תנהל את החשבון בחכמה ותחסוך למשפחה את כל הכאב ראש, אני לא מבינה למה לשאוף לעשות ההיפך.

כי לפעמים (כמו אצלנו) הבעל מקובע על חשיבה לא נכונה, ואם כשמגיעים לחילוקי דעות עושים אוטומטית מה שהבעל רוצה, אפשר להגיע למחוזות מאוד לא נעימים... (כמו להיתקע באופן קבוע בשבוע האחרון של החודש עם עו"ש ריק ריק ריק כשכבר גירדת את כל המינוס האפשרי ועכשיו לך תשבור את הראש אם צריך לקנות חלב במכולת. לדוגמא, כן? יש עוד הרבה דוגמאות...)

ואני בטוחה שיש פה נשים שהבעל שלהן מנהל ביד רמה את הבישולים והכביסות והן לא המובילות בעסק, וזה מה שטוב לבית שלהן. אני לא רואה בעיה בזה. 

כלומר מה שאני באה לומר זה שבית צריך שיהיה בו טוב ושמח, לא משנה איך זה יקרה. 

דווקא ההיצמדות לכל מיני "נוסחאות של פעם" עלולות להיות מאוד הרסניות עבור בית.

ואני אומרת את זה מנסיון. כי בעלי חושב בדיוק כמוך, והפרדת החשבונות (שלנו) בסופו של דבר נעשתה כמהלך חד צדדי - שלי, והיום הוא מודה לי על כך. וכל הבלאגן הזה הגיע בדיוק בגלל העקשנות על ה"עקרונות של פעם". 

ברגע שמקבעים את החשיבה על משהו שהוא לא בהכרח נכון או בהכרח חובה, קשה מאוד להפעיל "חשיבה יצירתית" כשצריך. 

ואני מסכימה איתך שמשהו בהודעה של הפותחת נשמע לא קשור בכלל לדיון שאנחנו מנהלים.

אני מצטטת אותך:

"וכשאין כסף בעו"ש הבעל צריך לעשות כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבות שנטל על עצמו לזון ולפרנס"

אתה יודע כמה שנים חיכיתי ליום הזה שהמשפט הנ"ל יתקיים? וזה פשוט לא קרה.

בעלי ואני לא הגענו למסקנה שזה נכון עבורנו. אני הכרחתי אותו להבין את זה.

אם הייתי נוקטת בגישה שלך אני לא יודעת איפה בעלי ואני וילדינו היינו היום (רח"ל. לא רוצה אפילו לחשוב על זה)

ראיתי את התגובות שהופיעו עד עתה, ונראה לי כי ברובם יש פספוס יסודי:

כשאת כותבת כי בעלך דורש לערב עו"ד, זה אמור להדליק נורה אדומה - אין הוא מאמין בך חלילה? או הוא חלילה מתייחס אלייך כאל אדם זר שצריך להיזהר מפניו? הנושא לדעתי הרבה יותר בעייתי מחשיבה כלכלית כזאת או אחרת. אתם חייבים לשבת ולשוחח ביניכם על הקשר והאמון הבסיסי שיש ביניכם, ואם חלילה לא ניתן לדבר על נושא כה יסודי מתוך ברור אמיתי ואמון בסיסי, אתם חייבים ללכת דחוף לייעוץ מקצועי והכוונה בכל הנוגע לקשר והאמון הבסיסיים ביניכם, בתפילה שתגיעו בקרוב ליכולת להשלים אחד את השני מתוך שמחה ושיתוף פעולה המבוסס על כבוד הדדי פירגון הדדי ואיכפתיות האחד על השני. בהצלחה עד מאה ועשרים.

הערה:לא הבהרת למה התכונת "כאפה לפנים".אם זה פיזי חלילה, אולי אין ברירה וצריך להפרד. ואם זה בחוסר הבנה,על זה הגבתי.

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌