"זכרו רק כי הייתי חף מפשע
וכי, כמוכם, בני תמותה של יום זה
גם לי, היו פנים של
זעם, ושמחה ורחמים,
פשוט מאוד, פנים של בן אדם!"
(בנימין פונדן, אקסודוס.
נרצח באושוויץ, 1944).
***
"להתפשט! מהר! החזיקו בידכם רק את החגורות ואת הנעליים..
רועדים מקור הגענו אל השיווין האמיתי, שיוון הערומים".
***

"מי שנכנס לכאן פעם אחת, לא יוציא מכאן כלום, גם לא את אפרו". (אסיר אושוויץ)
***

"כולנו, ההולכים כאן למות, לנוכח אדישותם הקרה ככפור הקוטב של העמים,
אנו שכוחי העולם והחיים..."

***

אני כותבת אתזה, ודומעת.
כמה שהשואה הזו היתה דבר בלי נתפס.

בסופו של דבר, האנשים שם
היו הכותבים הכי נוגעים וטובים.